הרעיון לכתוב את הספר "מתחברים" נולד אצל משה חג'ג' בסיום לימודי התואר השני במגדר, תוך כדי שיחה עם חברו אילן. "נפגשנו לארוחת ערב, דיברנו על החיים, ואז אילן שאל אם אני מתכוון להגיע למסיבה של עופרה, הדי.ג'יי עופר ניסים", הוא משחזר. "אילן סיפר לי שהוא מתאמן בחדר הכושר בתוכנית חדשה, שבעזרתה יוריד מסת שריר ויחטב את הגוף כדי להתאים יותר למסיבות של עופרה.
"התפלאתי. אילן גבוה, מרשים, אם תראי אותו תגידי וואו. הוא כל הזמן מקבל חיזוקים והצעות. ניסיתי להבין מה הסיפור והוא אמר: 'כדי להיכנס לקליקה עם נראות מסוימת, צריך לעבוד על הגוף'".
השיחה הזו הולידה מחקר אקדמי, שנועד לדברי חג'ג' לפרק דעות קדומות הרובצות על העולם הלהט"בי.
"אנשים חושבים שהומואים מסתובבים עם חוטיני על משאיות, שבמסיבות שלהם יש סמים ומחלות מין ושכולם רק מחפשים סטוצים. המציאות בשטח אחרת: מדובר בתרבות מלאה בניואנסים, נורמות וקודי התנהגות, וצריך להבין אותה. מתחת לכותרת 'הומו' קורים עוד הרבה דברים, ולצערי, גם בשנת 2024 עדיין לא פותחים זרועות לקראת הקהילה".
"מתחברים" יגרום לראות את הקהילה באור אחר?
"הספר שכתבתי מביא נקודת מבט חדשה על העולם הגאה ועל תפיסת הגוף הגברי. הוא מציג תרבות שרואה את הדברים אחרת מהתרבות ההטרוסקסואלית".
המלחמה בהומופוביה
חג'ג' (43) גדל בלוד, עבר לתל אביב, משם לרמת גן, משם לארה"ב, ואחרי עוד כמה תחנות בדרך, שוב לתל אביב. "לאחרונה, כשרצו להעלות לי שוב את שכר הדירה, תוך סופשבוע אחד ארזתי וחזרתי ללוד. כבר עברתי 40 דירות בחיים שלי, אז עוד מעבר לא מפחיד אותי".
הוא הבן האמצעי בין שתי אחיות ושני אחים. בלוד של שנות ה-90 ציפתה לו, כמי שבגיל 14 בדק את גבולות היציאה מהארון, ילדות לא פשוטה. "לא חוויתי אלימות פיזית, אבל הרגשתי את הצחקוקים, את הדיבור מאחורי הגב, ותכל'ס, אני לא יודע מה גרוע מבין השניים", הוא אומר. "רק בסוף הצבא סיפרתי להורים, כי תמיד יש את הפחד הלא רציונלי לאבד את מה שיש לך. חיכיתי שאעמוד על שתי הרגליים, כדי שאם יזרקו אותי מהבית, אוכל לפרנס את עצמי. בסך הכל כולם הגיבו בסדר".
עם שחרורו מהצבא, כשהגיע לניו ג'רזי בשליחות הסוכנות היהודית, בחר חג'ג' להיות לראשונה "הומו על מלא", כהגדרתו. "בארץ תמיד הרגשתי שאני צריך להנמיך את העוצמה, ושם לראשונה חשתי את הכוח בלהיות לגמרי עצמי. כשאתה צריך להנמיך פרמטר מתוך הזהות שלך, אתה לא באמת יכול להיות אתה. אנשים רבים שמתחילים עבודה חדשה קודם כל נכנסים לארון – בגלל פחד מאפליה, ממיקרו-אגרסיה, מאמירות אפורות של הטרדה מינית, מאי קידום לתפקידים משמעותיים".
חג'ג' הספיק לעבוד עם נוער בסיכון, להדריך צעירים יהודים בחו"ל ולנדוד בין העולם העסקי להנחייה והדרכה, אבל לאורך כל הדרך הרגיש שמשהו חסר לו. "הבנתי שמה שאני רוצה לעשות זה לקדם את הקהילה שלי, כדי שלא יהיו ילדים שירגישו כמוני. כילד הבנתי שאני שונה, אבל לא ידעתי שיש לזה הגדרה. התחלתי לעבוד עם הקהילה הגאה, ארגנתי את אירוע הגאווה הראשון ברמת גן, עבדתי בבית דרור, הוסטל בתל אביב לנוער להט"בי במצוקה שנזרק מהבית ובאגודה למען הלהט"בים והייתי שותף למלחמה נגד הומופוביה ברשת".
רזים, שריריים ודובים
חג'ג' הוא המייסד והבעלים של חברת DNI360 – גיוון והכללה רב מגזרית של להט"ב - שפועלת לגשר בין העולם ההטרוסקסואלי לעולם הלהט"בי. יש לו תואר בקרימינולוגיה וביהדות ספרד והמזרח ותואר בלימודי מגדר. הספר מבוסס על עבודת המחקר שלו לתואר השני, שלטובתה יצא למסע במרחבי מסיבות הגייז, תוך שהוא בוחן את מאפייני כל אחת מהן.
"כחוקר השייך לקהילת הלהט"ב, כהומו וכפעיל חברתי, יכולתי לחוות את המועדונים מקרוב, לתצפת, לראיין, להשתתף ולאסוף נתונים על המיקום, המוזיקה, העיצוב, וגיבוש החברויות", הוא אומר. "תרבות המועדונים הגאה בתל אביב שוקקת, בכל ערב מתקיימת מסיבה, ולכל אחת יש מאפיינים משלה. כל מסיבה גם מושכת קהל מוגדר בעל מאפייני גוף מובחנים. חלק מהמסיבות מושכות גברים בעלי מבנה גוף חטוב או שרירי, אחרות קורצות לגברים שמנים ובעלי מבנה רחב (יש קהילה שלמה שנקראת דובים), עם בטן ושיער על הגוף, ויש מסיבות לרזים. הבליינים במקומות האלה מחפשים את המקום שבו ירגישו בנוח, ומתארגנים לקבוצות הומוגניות".
את עולם מועדוני הגייז הוא מכיר היטב. "מדובר בתרבות חיה, שמשתנה מדי עשור. מקומות נפתחים ונסגרים בהתאם לדינמיות חיי הקהילה", הוא מספר.
איזה מהליינים עדיף עליך?
"לאורך זמן הביף היה המסיבה החביבה עליי, בהמשך עופרה, אבל היום אני פחות הולך בשל ריבוי הטרוסקסואלים. אני מעדיף מרחב יותר להט"בי, מרגיש בו יותר נוח. עופר ניסים הוא אייקון גאה ואי אפשר לקחת את זה ממנו, במסיבות שלו אנשים יכולים לבטא את עצמם, להתחפש, לשים לק בציפורניים, אבל כשיש הטרוסקסואלים שמצחקקים, זה מפריע לי".
נשמע שיש בליבך עליהם.
"בוודאי, הם אחראים לסבל מאוד גדול שלנו. הם שמים אותנו בסימן שאלה. כל עוד השאלה 'זה נרכש או מולד?' נשאלת, משמע שלא מאפשרים לברייה האלוקית להיות כפי שהיא, אלא מחפשים פתרונות ל'דבר הזה'. השאלה הזאת מהדהדת בצבא, בעבודה, במרחבי היכרויות. וכשהשאלה הזאת נשאלת לגביי, בעיניי היא מבקשת לערער על הקיום שלי".
הספר שלך יילחם בדבר הזה?
"הספר חופר בשוני התרבותי. תרבות היא קריטית ליצירת חיים, וכשיש לי אפשרות לחגוג את מי שאני, בלי סימני שאלה, אני הופך לאזרח פעיל ויצרן, מוצא עבודה, תורם לכלכלה, אני חלק מהחברה. זה צריך לקרות כבר מהאופן שבו המורה תתייחס אליי ביסודי".
מפתיע שנושא כזה הוא תזה אוניברסיטאית, ועוד בבר אילן השמרנית.
"למדתי במסלול ללימודי מגדר, ולמזלי אפשרו לי להתעסק בקוויריות, פמיניזם ואקטיביזם בצורה פרקטית. במשך שנתיים יצאתי למסיבות, עשיתי תצפיות וראיינתי גברים בגילאים שונים. בשורה התחתונה, בניגוד לתפיסות ההטרוסקסואליות, מין בתוך הקהילה הוא סוג של תקשורת. הוא מאפשר לייצר חברות גם אם אין התאמה רומנטית".
תרקוד הוא אמר לי תרקוד
בספרו של חג'ג' מתוארים שלושה ליינים של מסיבות מהשנים האחרונות, שלכל אחד מהם מאפיינים משלו:
המסיבות של עופר ניסים, 'עופרה'
איפה: לוקיישן משתנה
מתי: פעם ברבעון ("ההכנות וההתרגשות למסיבה הם חלק מהעניין. כמו חג שמתקרב. כמו חתונה. לפני כן יש דיבור בתל אביב: 'את הולכת לעופרה? מה תלבשי? סגרתם מונית?'")
גילאים: 18 ומעלה
מוזיקה: האוס
התחלה: סביבות 16:00 אחר הצהריים
תפאורה: המקום מואר, מרחבי דשא, דוכני מזון
מחיר: החל מ-250 שקלים פלוס ("איך שפותחים קופות האתר קורס")
המשתתפים: "פעם היו רק להט"בים, היום, בנוסף לגאים, מגיעים גם סלבים מהשורה הראשונה. במהלך הערב רואים באופן ברור שהקהילה נמצאת בפרונט סנטר, רוקדים מול הבמה בלי חולצות, מתגודדים בחבורות. במעגל החיצוני קהלים מבחוץ, טרנסיות, ובפריפריה הטרוסקסואלים.
"הפילוג הגיאוגרפי מאוד מעניין. העובדה שהטרוסקסואלים התחילו להגיע פוגע קצת בחוויית המסיבה. אתם לא מקבלים אותנו בחוץ והרחובות שטופים הומופוביה, וכשאתם נדחפים לנו למסיבה, היא הופכת להיות פחות שלנו. אנחנו טובים בשביל המסיבות אבל לא בשביל דברים אחרים?".
הביף
איפה: במועדונים בדרום תל אביב, בין פלורנטין, שפירא ונווה שאנן
תדירות: פעם בשבועיים, בדרך כלל בסופי שבוע
גילאים: 21 ומעלה
מוזיקה: טכנו
תפאורה: מאוד חשוך
פתיחת דלתות: 12 בלילה. אנשים מגיעים בסביבות אחת, שתיים לפנות בוקר
מחיר: כ-100 שקלים
המשתתפים: "המסיבה שמה את הגוף במרכז והמשתתפים הם אך ורק גברים שמקיימים יחסים עם גברים. יש חדר חושך, שבו אפשר לצפות ולקיים יחסים, ויש גם כאלה שבאים בשביל המוזיקה וההיכרויות".
סבתא שלי הייתה אומרת, סדום ועמורה.
"היסטורית תודעתית תמיד דחקו אותנו לשוליים בגלל המיניות שלנו. אז יצרנו מרחב תרבותי שבו אנחנו יכולים להיות כרצוננו במיניות".
קראו גם:
לימה לימה
איפה: רחוב לילינבלום
מתי: פעם בשבוע בימי שני
גילאים: 24 ומעלה
המשתתפים: "הטרוסקסואל פרנדלי, חובבי מוזיקה שחורה, הורדת חולצות היא לא חלק מהתרבות כאן".
תפאורה: "משחק של חושך ואור, התאורה מאפשרת לראות עם מי אתה רוקד. יש גינה שבה אפשר לשתות ולדבר, אין חדר חושך. מרחב שאיננו מיני במובן הסקס".
מחיר: ללא דמי כניסה
