שיקום מופלא: סרן ליאם שפילמן מנתניה סטודנט באוניברסיטת רייכמן נפצע אנוש מכטב"ם במלחמה בצפון, החלים וכעת הוא עוסק בהסברה ברחבי העולם וגיוס כספים: "קיבלתי את החיים שלי במתנה".
בפוסט מרגש שפורסם אתמול (שלישי) הוא סיפר את סיפורו המופלא: "ב-7.10, הייתי באפריקה, קמתי בבוקר, ראיתי את החדשות והבנתי שישראל במלחמה, לא קיבלתי צו כי הייתי תקופה ארוכה בחו״ל אבל היה לי ברור שאני חוזר לארץ.
קראו גם:
"ב-14.10 התגייסתי למילואים בחטיבה 228 של הנחל. 10.11 עוד יום רגיל במילואים, אני והחיילים בדרך לאכול צהריים ופתאום התחלנו לשמוע זמזום, הסתכלנו למעלה וראינו כטב״מ נפץ מחיזבאללה, התחלתי לצעוק לחיילים לרוץ, פחות מעשר שניות מהרגע שזיהינו אותו ועד הרגע שהוא התפוצץ עלינו. אני נפצעתי באורח אנוש, פציעה ברגל ימין, השרירים, הורידים והעורק הראשי נקרעו, איבדתי המון דם. עשו לי חוסם עורקים ולקחו אותי למרחב מוגן, כשהורידו לי הוסט הבינו שהפציעה העיקרית שלי היא בגב התחתון. רסיס פגע בי, שבר לי כמה חוליות בעמוד השדרה התחתון, יצא מהצד השני דרך הבטן, קרע לי את המעי הדק ופגע כמעט בכל העצבים באזור.
"הבינו שהמצב שלי חמור ואם לא יפנו אותי מהר יאבדו אותי, לצערנו פינוי מהיר באמצע לבנון זה דבר מורכב. הפינוי התחיל בג׳יפ עבר למסוק שלקח אותי ישירות לביה״ח זיו במקום לרמב״ם בגלל המצב הקשה. המזל שלי שקיבלתי טיפול מידי, אחד הרופאים ראה את המצב הקשה של הרגל שלי ובמקום לכרות אותה ישר החליט להתקשר לאחד המומחים הטובים בארץ לכלי דם ד״ר כרמלי, בזכותם אני עומד היום על שתי רגליים.
"הייתי עשרה ימים בקומה ועברתי עשרות ניתוחים, כשהתעוררתי הבנתי שקיבלתי את החיים שלי במתנה, אומנם אני לא יכול להילחם יותר בשדה הקרב אבל המאבק שלי מול האויב הוא השיקום שלי.
"עברתי חודשיים נוספים בבית החולים בשיקום ובזמן הזה הלכתי לבית הלוחם. בבית הלוחם הכרתי אנשים מדהימים, החיבור הזה עם אנשים שמבינים אותי, המקום הבטוח לבוא לשתף ולשמוע חיזק אותי ותרם משמעותית לשיקום שלי.
"בבית הלוחם נחשפתי בפעם הראשונה לתוכנית שורשים של דיקנאט הסטודנטים באוניברסיטת רייכמן שהוקמה במטרה לחשוף את פצועי ופצועות צה״ל לעולם האקדמי. התוכנית מספקת התאווררות מתהליכי השיקום, הענקת כלים לפיתוח מקצועי ולהעשרה עצמית והשתלבות בלימודים אקדמיים. אני חושב שמה שמייחד את התוכנית זה היכולת לתת לאדם שחיו עברו טלטלה הזדמנות שווה להשתלב באקדמיה כמו כל סטודנט אחר למרות המוגבלויות.
"היום אני עוסק בהסברה בעולם, גיוס כספים, משתף את הסיפור שלי, ומחכה להתחיל שנה הבאה באוניברסיטת רייכמן. אני יודע שיש לי עוד דרך ארוכה אבל אין לי ספק שאני אצליח להתגבר על הכל".
