"רציתי להגיע ל'האח הגדול' כדי שאנשים יכירו את פועלי. אני רב גונית, רציתי שילמדו ממני", מספרת השבוע דינה שמחי (58) מראש העין, מהדיירות הבולטות של עונת "האח הגדול", שהודחה בשבוע שעבר מהבית הכי מפורסם במדינה.
לדבריה, היא הגיעה לתוכנית כדי לחוש את טעמה של התהילה ואין לה חרטות על התנהלותה בבית. "הייתי אני במלוא מובן המילה", היא מבהירה. התחנה הבאה מבחינתה היא תוכנית הראליטי "המרוץ למיליון", אבל לפני כן יש לה מה לומר בנוגע לתגובות הקשות ברשת על הדיירים: "אנשים איבדו את זה. זה רק משחק".
"אהבת אמת"
שמחי, קופאית ברכבת ישראל, מרגישה כמו רוק סטארית. "מה אגיד לך, הלכתי לשוק לדקה וחזרתי אחרי שלוש שעות", היא מספרת. "אנשים רצו צילומים וסלפי. הרגשתי ממש מלכה, מלכת העולם". בזמן שאנחנו משוחחות אנשים פונים אליה ללא הפסקה, דופקים בדלת, נכנסים הביתה, מתקשרים. חברת אנשים, וכמה שיותר, זה המצב הטבעי עבורה.
למה הגעת ל"האח הגדול"?
"רציתי שאנשים יכירו אותי, לא בשביל להשוויץ, יש לי המון משפטים, אמירות, חוקים לחיים. אלה דברים שאנשים יכולים לקחת לעצמם כשיעורי בית. אני חולת צליאק ורציתי גם ייצוג של זה. אמרתי לעצמי: אם מישהו ייקח ממני משהו טוב, עשיתי משהו בתוכנית".
היא דוברת עברית, אנגלית, ערבית וערבית תימנית, ואפילו את שפת הסימנים. יש לה חמישה ילדים ביולוגיים, ולאורך השנים היא גידלה למעלה מ־20 ילדי אומנה. "הם גאוותי הלאומית", היא אומרת.
למה החלטת לקחת ילדים באומנה? איך הגעת לזה?
"התייתמתי בגיל צעיר מאוד. אני הילדה התשיעית מתוך עשרה אחים ואחיות. הייתי בפנימיות עד גיל מאוד מבוגר והחלטתי שכשאתבגר כלכלית ונפשית אקח ילדים כמוני ואעזור להם. התחלתי עם זה לפני שלושים שנה כשעוד הייתי נשואה. המשכתי את הפרויקט גם אחרי שהתגרשתי".
בתוכנית היית מעין האמא של הבית, בעיקר לקאזם, שרין וריוואה. למה התחברת דווקא אליהם?
"זה לא היה מתוכנן. הייתי חברה של כולם, מי יותר, מי פחות. אם מישהו עשה משהו לא טוב או שלא נראה לי, דיברתי איתו בצד בשקט. לא רבתי עם אף אחד. לאורך כל התוכנית הייתי כמו סוג של אמא כי ראיתי בהם ילדים. אל תשכחו שיש ביננו פער גילאים מאוד גדול. ציפיתי שתהיה גם קבוצה בגילאים שלי, אבל לא הייתה. בכל זאת הסתדרתי כי יש לי אופי צעיר.
"החברות ביננו הייתה מבוססת על נתינה, אהבת אמת, ויתור ורגישות אחד לשני. בעיניי זו חברות אמת לשם שמיים של ערבי, לבנונית ומרוקאית. אצל כל בן אדם שם מצאתי משהו שיכול להיות קשור אליי".
איך את מסכמת את החוויה?
"מיוחדת, קשה וטובה. נהניתי ועטפו אותי בהמון אהבה, גם מההפקה וגם מהאנשים. קשה מאוד להיות בבית כזה. אני יוצאת החוצה ורואה אנשים שופטים עם יד קלה על המקלדת".
הופתעת שהודחת?
"מאוד. מבחינתי לא הייתי אמורה להיות בהדחה הזאת בכלל. בגלל זה יצאתי עם נעלי בית ולא לבשתי את בגד היציאה. הייתי בטוחה שאחד החדשים ייצא. מי שם להדחה בן אדם שנמצא בבית 67 יום? רק אנשים לא נאמנים. ברגע שאמרו שאחד החדשים נשאר ידעתי שזו אני, פשוט הרגשתי. אבל זה המשחק, אני לא מתלוננת. לא רק אותי זה הפתיע. בכל מקום שאני מגיעה אליו אין אחד שלא אומר שההדחה הייתה מפתיעה ולא מציאותית".
מי את רוצה שיזכה ומי את חושבת שיזכה?
"אני רוצה שכל אחד מהרביעייה שלי, אבל האמת שאין לי מושג מי יזכה. העונה הזאת מאוד מפתיעה ומוזרה".
"אישה חזקה"
לפני שהחלה העונה שמחי לא סיפרה לאף אחד, כולל לילדיה, שהיא תהיה בבית "האח הגדול". "ידעתי שהם יגידו לי לא ללכת כי הם יודעים שאמא שלהם יכולה להיות בוטה וזה עלול לפגוע בהם יותר מאשר בי כי אני סגורה והם חשופים", היא מסבירה. "כתבתי לכל אחד מלא מכתבים עם הוראות ביצוע, כל אחד אחראי על משהו אחר. כשהודחתי הם מאוד הופתעו כי הם ידעו שאמא שלהם כוכבת, אבל כולם הגיעו אליי, בכיתי וחיבקתי אותם".
בבית חיכו לה חברים ובני משפחה עם בלונים, עוגות, שירים וריקודים. בנה, הזמר אביתר שמחי, שר לה את השיר "אמא" שכתב לכבודה. "הלוואי שכל ילד ישיר את זה לאמא שלו", היא אומרת. "גם הבת שלי אושר זמרת. יש לה שיר בשם 'אם תבוא', שמאוד ריגש אותי ומדבר על איך אלוקים מאיר לאנשים. אצלי כולם יפים ומוכשרים, גם ילדי האומנה. כולם מוצלחים וחשוב לי להגיד את זה. הם מכל הסוגים והמינים".
בדיעבד, יש משהו שהיית עושה בבית אחרת?
"לא חושבת. גם כשהילדים שלי ראו אותי הם אמרו 'זאת אמא שלנו'. לא רציתי להשתנות כי אם הייתי משתנה זה לא היה מעניין. לכן אני לרגע לא מצטערת על כלום. זו ההתנהגות והמילים שלי, זו אני. בתוכנית כזאת אי אפשר לראות הכל ולעיתים קוטעים חלקים מחוסר זמן".
קראו גם:
לצד האהבה והפרגון ספגה שמחי גם לא מעט גידופים ברשת עם מילים קשות בנוסח "מכוערת", "רעה", "מלשנית" ו"סכסכנית". שמחי אומרת על כך "שכל אדם יסתכל על עצמו במראה. לא לשכוח שאני אמא לילדים. למזלי, אני אישה חזקה וילדיי חזקים וגיבורים. ראיתי איך אנשים מדברים ברשת ואני מתביישת בשבילם. בסך הכל השתתפתי במשחק. למה אתם דוחפים את זה למקומות ירודים ושפלים? אני מרחמת על אנשים כאלה יותר מאשר כועסת או בזה להם. אם זה מה שהם רואים, הם אומללים".
את עונה לתגובות הקשות?
"בדרך כלל לא. אני מעלה לייבים בפייסבוק כל יום, וצופים בהם כ־8,000 אנשים. לפני כמה ימים מישהי כתבה לי: 'איזו מכוערת'. עצרתי את הלייב ואמרתי שאני חייבת להגיב לאישה הזאת. היא ביישה את עצמה, לא אותי. ככה אלוהים ברא אותי ואני גאה עם הבריאה הזאת, לא רוצה ניתוחים קוסמטיים. זאת מי שאני ומי שצריכה להתבייש זו היא. זו רמה ירודה של אדם אומלל. אגב, אני בכלל לא מכוערת".
תגובה נוספת שנחרטה בזכרונה היא על ילדי האומנה שלה. היו מי שטענו ברשת שהיא עושה את זה בשביל כסף. כשהיא מדברת על ילדי האומנה ניכר כי הדבר מסעיר אותה וטון הדיבור שלה עולה. "איך הם מרשים לעצמם להתבזות ככה?", היא שואלת. "אני רוצה שיבואו מולי ויגידו לי את זה. רק אנשים שלא עושים כלום בחייהם למען האחר יכולים לדבר ככה. אני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד, רק בפני בורא עולם".
"ליבי איתה. אני מאוד עצובה בשבילה. אנשים איבדו פרופורציה. מותר להביע ביקורת, אבל אל תשכחו שמדובר בבני אדם. אני מתכוונת לדבר איתה ולחזק את ידיה".
לסיום, מה השלב הבא מבחינתך?
"אני מרצה על סיפור חיי בקבוצות קטנות וגדולות. הלוואי ותהיה לי גם פינה קטנה באיזו תכנית טלוויזיה. אחזור בקרוב לעבודה ברכבת ומקווה לשלב הכל ביחד".
