מגיל צעיר רוני גבריאל שדה (34) לא חשש מאתגרים, הוא נאבק עבור צדק, ערכים וסיוע לחלשים ולא ידע שיום יגיע וגם הוא יהיה חלק מאוכלוסייה שצריכה להיאבק על זכויותיה.
בגיל 34 כשהוא יזם עסקי חברתי, בעלים של עסק מצליח בתחום האסטרטגיה ומרצה לתקשורת ושיווק מוכר ומוערך הוא חושף כי הוא מתמודד עם מאניה דפרסיה וחולם לשלב מתמודדי נפש בכל מקום בו מתקבלות החלטות. "בחרתי לארח את המחלה בחיים שלי במקום להתארח בחיים של המחלה", הוא אומר השבוע בראיון אמיץ ל"מיינט רחובות" ו"מיינט ראשון".
4 צפייה בגלריה
רוני גבריאל שדה. "יש חשש מתגובות של אנשים, אבל יש לי תשובות לכל דבר"
(צילום: שאול גולן)
הילדות והצבא - "כל היום הייתי במלחמות"
שדה, תושב רחובות, נולד בחולון, בן לאם חד הורית שעבדה ימים כלילות לפרנס אותו, הוא קרוי על שם אהרון, אחיה של אימו שנפל במהלך אימון צבאי בשנת 1979 ולימים הוסיף את השם גבריאל. "שגבריאל המלאך ישמור על רוני", הוא מספר, "אמא עבדה מפוצל, רק כדי להספיק להגיע הביתה ולהגיש לי ארוחה חמה, סבא וסבתא היו מאוד מעורבים בגידול שלי. חייתי חיים נורמטיביים ושגרתיים, אבל תמיד הייתי רודף צדק, מליטנטי ונאבק על האידיאולוגיה שלי.
קראו גם:
"בגיל 10 השבתתי חוג שחייה רק כי העבירו אותנו לבריכה הקטנה. צדק תמיד היה המצפן המוסרי שלי ואם משהו לא מצא חן בעיניי לא חששתי להפוך שולחנות. במקביל גם היה בי תמיד רצון לעשות כסף, ראיתי את אמא שלי והיה לי חשוב שהפרנסה שלי לא תהיה תלויה באחרים, אלא רק בי ובבורא עולם. מגיל 14 עבדתי בניקיון, במקדונלס ובעבודות אחרות" .
בצבא שירת כמ"פ טירונים במגל, בין היתר עם אוכלוסיות מיוחדות כמו נערי רפול, שם הצורך להיאבק על עקרונותיו גבה ממנו מחיר יקר ולראשונה שדה מבין שמשהו אינו כשורה. "בצבא היו לי מלא מאבקים, על חשיבות המשמעת, על עקרונות ושיטת פיקוד. חשבו שאני קיצוני כי הייתי הולך בבסיס ומטפל בכל חייל שלא היה מדוגם, זה גרם לשחיקה גדולה. עברתי את כל תפקידי הפיקוד, ממ"כ עד מ"פ, היו המון אנשים באחריותי, כל מחזור כולל סגל היו כ-200 איש ואני מפקד עליהם. זה הוביל אותי כל הזמן להיות במלחמות, הייתי רב עם מפקד החיל, עם מפקדת הבסיס, עם כל מי שההנחיות שלו לא תאמו את האמונה שלי, היו לי חיים מאוד אגרסיביים, לא ישנתי מספיק וזה התיש אותי".
הדיכאון הראשון - "ממפקד הפכתי למתדלק"
"בשלב הזה כבר הייתי בקבע וקידמו אותי לתפקיד בבה"ד 1 כמפקד פלוגת צוערים. מהרגע הראשון לא מצאתי את עצמי, בהדרגה צללתי לדיכאון חזק, הייתי עייף, היה לי קשה לקום בבוקר, אכלתי באופן לא מסודר, עמדתי מול חיילים והמילים לא היו יוצאות לי מהפה באופן רציף. כולם סביב שמו לב.
יום אחד עברתי ליד כיתוב של בן גוריון 'בהיעדר שליחות לא יוכל האדם לחיות בנגב' והבנתי שאיבדתי את השליחות. החלטתי לפנות לקב"ן ובעקבות כך למפקד בה"ד 1 ולבקש להתפטר. הוא מאוד הופתע, כי רק כמה שבועות לפני כן הייתי מלא מוטיבציה, אבל הייתי בנפילה פנימית, רק רציתי לחזור הביתה ולישון".
אך גם לאחר קיצור שירות הקבע שדה לא מוצא מנוח. "הבנתי שאין לי חיים מלבד הצבא, מלפקד על 200 חיילים הפכתי למתדלק, זה הרגיש חסר משמעות ורק הגביר את הדיכאון. החלפתי 4 מקומות עבודה בשנתיים, הלכתי לפסיכולוג שהפנה אותי לפסיכיאטר אך סירבתי, לא הבנתי מה הקשר.
"בגיל 23 נרשמתי ללמודי פרסום ושיווק וזה העניק לי משמעות ומצב הרוח השתפר. הכרתי בחורה והיחסים בינינו היו אוף אנד און ושוב שקעתי למיטה. למעשה עשור שלם נעתי בין שמחה לעצב, בין היי מטורף לדיכאונות קטנים שבאים והולכים ומפילים אותי למיטה, וכל מה שמכעיס אותי גורם לי להשתולל".
האבחנה: "שנה שלמה שכבתי במיטה"
במקביל ללימודים שדה הקים עסק לכתיבת תוכן ושם לב איך מצבו הנפשי משפיע על העבודה "כי כשאני בהיי אני עובד בטירוף וכשאני בדאון אין חשק לכתוב ואין יצירתיות אז גם ההכנסות יורדות".
בגיל 29 הוא עוזב את בית אימו ודווקא אז מגיע השיא של מה שמתברר כמאניה דפרסיה לא מאובחנת "ההתנהלות כרוני לבד בעולם הכניסה לאותי למצבי רוח קיצוניים, זה אומר שכשאני בהיי אפילו משחקים בסופר היו מלהיבים אותי, או התרגשות מטורפת מחנות שפתוחה עד מאוחר, הייתי מאוד עירני, ריח של חביתה היה מכניס בי אנרגיה, הייתי עושה ריצות ב-4 לפנות בוקר, גם בגשם, הייתי מחובר למציאות אבל בקטע קיצוני, ישן שעתיים בלילה, רץ בין נושא ונושא, הרגשתי על גג העולם. אבל אז שוב אני ובת הזוג נפרדנו ושוב אני חוזר למצב שבו אני רוצה רק לישון.
"אפילו לשטוף את הבית גזל ממני כוחות רבים, הייתי מנקה והולך לישון 5 שעות. הייתי עייף מלהחזיק את עצמי וחזרתי לבית אימי, בשלב הזה פניתי לרופא וביקשתי כדורים, אבל הוא הפנה אותי שוב לפסיכיאטר ואז לראשונה קיבלתי את האבחון - מאניה דיפרסיה סוג 2, זה אומר דיכאונות קשים יותר אבל מאניה קלה יותר".
הופתעת מהאבחון?
"לא באמת. חודש לפני כבר אמרתי את זה בעצמי. אמרתי לעצמי 'נעים מאוד רוני, אתה מתמודד נפש'. בהתחלה ראיתי את עצמי כלקוח כבוד של ביטוח לאומי, חשבתי שכל החיים אחיה על קצבאות ואסתובב עם שקיות של קופת חולים. זה חלק מעיכול הבשורה. החלפתי 5 כדורים עד שהתאזנתי, שנה שלמה שכבתי במיטה כשכל כדור משפיע עליי אחרת. אמא שלי הייתה מתקשרת כל בוקר לוודא שקמתי מהמיטה, היא הייתה יוצאת מהעבודה באמצע היום לבדוק שאני בסדר. למרות הקושי אף פעם לא הרגשתי שיש לי לגיטימציה לפגוע בעצמי, ולעולם לא תהיה לי.
"אני מאמין בקב"ה. האמונה הדתית והמצב המשפחתי הרימו אותי. בשלב הזה אני בתוך עצמי, אין לי מקום לאחרים, בגיל 30 כולם מתחתנים ומביאים ילדים ואני מתמודד נפש. שנים ליוויתי אנשים שכתבו ביוגרפיה שכיף להם שיש להם סיפור חיים מעניין כי אני סתם אשכנזי מחולון, ופתאום קיבלתי חתיכת סיפור חיים. גם העסק הושפע, הכל נשאר סטטי, הלקוחות הקבועים נשארו אבל אין לקוחות חדשים ואין צמיחה".
ההתמודדות - "בחרתי לטפל בעצמי"
בשלב הזה רק מעטים יודעים על מצבו, הוא משתף בעיקר את הקרובים אליו, מתקשה להתמודד עם הטייטל החדש. "עם הזמן התאזנתי אבל כל הזמן שאלו 'הכל בסדר איתך?' היה לי חשוב להיות הרבה רוני עם קצת מאניה דפרסיה, ולא הרבה מאניה דפרסיה עם קצת רוני. עם השנים הבנתי שיש לי שליחות, להנגיש ולחשוף את זה, להראות לאנשים שזה כמו כל מחלה אחרת, כשאין מערכת חיסונית כל נקודה בנפש תגרום לירידה בתפקוד ואז מגיע הדיכאון. כל רצף של כישלונות, או אירועים משמחים משפיעים עליך, החיים הם טריגר.
"בשנה האחרונה, שנת ההבשלה שלי, התחלתי לבנות מופע בשם "נורמטיבי לכאורה - החיים כטריגר". המטפל המליץ לי על טיול פסיכולוגי, אבל מי ישלם על זה? במקום זה בחרתי לטפל בעצמי, לדבר, ללמוד דברים שאני אוהב כמו פיתוח קול, למצוא את קוד הטיפול במחלה, אני הבוחן של עצמי".
איך זה עובד בפועל?
"כמובן שיש ימים יותר דיכאוניים אני רואה את זה כיום חופש, קצת נח, שומר על הנפש שלי. את הלקוחות אני בוחר בפינצטה. המלחמה חשפה המון קשיים, כשאני חוזר מלוויה מורכבת אני מודיע שאני בזמינות רק לחירום ב-24 שעות הקרובות, אני לוקח את הזמן שאני צריך. היום גם הלקוחות האסטרטגיים הגדולים שלי יודעים שרוני מתמודד, דווקא בגלל זה הם מעריכים יותר, הכל שאלה של איך מספרים סיפור".
המטרה: שילוב מתמודדים בכנסת
אבל כמו תמיד שדה לא רק מדבר, הוא גם פועל. בימי אלו הוא מקים את מיזם "מתמודדים לכנסת" לעידוד שילוב מתמודדי נפש בתהליכים פרלמנטריים כמו חקיקה בתחומי בריאות ורווחת מתמודדי הנפש על רקע החשיבות של עירוב מתמודדי הנפש הוותיקים והמאוזנים של טרום חרבות ברזל בשליחות שיקום החברה הישראלית ביום שאחרי.
"אנחנו מקימים פרלמנט שיתכנס מול חברי כנסת וגופים המעורבים בחקיקה, כמו ועדת היגוי שיכולה לייעץ. אנחנו מכילים ידע רב, אנחנו לא רק אנשי קופת חולים או ביטוח לאומי, אנחנו אנשים שתורמים לחברה ויכולים לסייע גם בתקופה הקשה הזאת שהמדינה עוברת".
אתה בא מתחום מאוד יצוגי ובחשיפה נראות זה הכל. אתה לא חושש מהתגובות?
"כמו כל דבר יש חשש. אבל חיים פעם אחת, וכיועץ תקשורת יש לי תשובות לכל דבר. אני מעוניין להשפיע בתחום הציבורי, רגל אחת בתחום העסקי, כדי שמקורות הכסף שלי יהיו מעסקים ולא מהציבור, ורגל שנייה התנדבותית, כסגן או משנה לראש רשות, תפקיד ציבורי בכיר התנדבותי כי אני רוצה לשרת ציבור. חלק של חירות של אדם זה להיות שלם עם עצמך. אני מאמין שחשיפה תאפשר לאנשים לראות אותי כמו שאני".
