"לכו תגשימו את החלומות שלכם". זה המוטו שמוביל את עינב טל (נוסנבלט) מראשון לציון. היא לא רואה ולא הולכת בעקבות מחלת פרקים. אבל היא מעולם לא חשבה לעשות לעצמה הנחות. בחודש הבא היא תגשים חלום ענק עבורה ותופיע לראשונה כזמרת על במה, עם אלבום ראשון שתוציא ושירים מקוריים שכתבה על סיפור חייה. עכשיו היא מספרת בראיון מיוחד מאיפה היא שואבת את הכוחות ומה החלום הבא שלה.
טל (39) מראשון לציון, נולדה כתינוקת בריאה ונמרצת, עד כדי כך שלהורים הבהירו כי הילדה מתפתחת מהר לגילה. אך בגיל שנה וחצי הכל השתנה. "נולדתי לזוג הורים בריאים, אמא עסקה בפיננסים ואבא בתחבורה, ואח גדול שהיה רק בו שנתיים וחצי. אמא מספרת שהתפתחתי מהר מהממוצע ופורים אחד לא הרגשתי טוב. במיון אחרי מספר בדיקות נמסר להם שיש לי דלקת פרקים של גיל הילדות".
קראו גם:
יש מחשבות כמו למה זה קרה לי?
"לפי הרפואה הקונבנציונאלית לא יודעים מה המקור, אבל לפי הרפואה האלטרנטיבית מיחסים המון סיבות למקור של מחלה כזאת. עשיתי מחקר של שנים בתחום כי סיקרן אותי מאיפה קיבלתי את זה, המחלה נקראת אוטואימונית כי היא קשורה למערכת חיסון שיוצאת מאיזון וזה יכול לקרות מכל מיני סיבות, חיסונים, עישון פאסיבי, תזונה, בזמנו נתנו חלב פרה לתינוקת, דבר שהיום יודעים לא לתת, יש לי ספר שלם על נזקי חלב הפרה בהקשר לדלקת מפרקים".
איך זה שינה את חייך?
"בכנות, בהתחלה זה לא שינה דבר. כמובן שתמיד הייתי מטופלת ובמעקב, קיבלתי המון תרופות, אנטיביוטיקה וסטרואידים אבל כילדה הייתי כמו כולם. מאוד פעילה, רקדתי בלט, אהבתי לרכוב על אופניים והשתתפתי בשיעורי ספורט. ברור שהיה לי קשה עם מאמץ מוגבר וגם התמודדתי עם נוקשות בבוקר, אבל היה לי מורה לספורט מדהים בבית הספר שלמון, המורה דורון ציפרשטיין, שהקפיד לשלב אותי ונתן לי להרגיש שאני טובה כמו כולם".
בחטיבה המחלה החמירה. "מבחינה חברתית זה לא השפיע עליי, היו לי חברים טובים, אבל פיזית הדברים השתנו בהדרגה, זו מחלה שפוגעת במפרקים ובעיקר באלו שאנחנו משתמשים בהם הרבה, כמו ברכיים. אז הפסקתי להשתתף בשיעורי ספורט, ובגלל שכל הזמן הייתי בטיפולים, לפעמים סטרואידים או תרופות והמון משככי כאבים, זה גם השפיע על מצב הרוח שלי וועם הזמן פגע לי גם בלימודים".
איבוד הראייה - "לקח לי זמן להסתגל"
במסגרת הטיפול, בגיל 17 היא קיבלה תרופה ביולוגית חדשה, ששינתה את חייה לנצח. "זו היתה תרופה על גבול הניסיונית. יש המון סוגים של דלקות מפרקים והסוג שלי קשור לפגיעה בחלק מסוים של העין, זה לא אומר שישר מאבדים ראייה, אבל היתה לי עין אחת עצלה בטיפול ועין בריאה. יום אחד התכתבתי עם חברים במחשב והכתב הקטן היה מטושטש. ההורים שלי היו בחו"ל ולא רציתי להדאיג אותם, גם פחדתי להודות שיש בעיה בעין הבריאה שלי. כשזה לא עבר שיתפתי אותן ופנינו למחלקת עיניים והתברר שבצקת בשקע העין היא אחת מתופעות הלוואי של התרופה שקיבלתי וזה מה שקרה לי. מיד הפסקנו את התרופה וקיבלתי עירוי של סטרואידים בכמות מאוד גבוהה, זה עזר אבל העצב לא חזר לעצמו ואני קיבלתי לראשונה בחיי משקפיים. זה היה כמו פינג פונג, פעם הראייה משתפרת ופעם פחות אבל עדיין ראיתי והייתה לנו תקווה שהמצב ישתפר".
בצבא טל התנדבה כגרפיקאית, אבל דבר לא הכין אותה למה שהתרחש בגיל 22. "איבדתי את שני העזרים הכי משמעותיים שלי - הליכה וראייה. כבר לא יכולתי לראות בבירור, כבר לא זיהיתי פרצופים, הטשטוש הסמיך והכל היה עטוף בערפל. בשלב מסוים שלחו אותי לארה"ב בתקווה שמומחה שם יסייע לי, הוא הציע לי ניתוח וסירבתי. כל המשפחה והחברים היו מלאי תקווה, הם חשבו שאני טסה כדי להשיב את הראייה שלי וכשהם שמעו שסירבתי זה לא היה קל. עברתי ניתוחים בחיי, אני יודעת מה זה אומר. להם היה קשה לקבל את זה, הייתה לי חברה שממש כעסה, היא לא הבינה איך אני לא מנסה את זה, הקשר איתה נותק עם הזמן.
כל אדם שמאבד את הראייה צריך זמן להסתגל לזה. לקח לי המון זמן להבין שזה המצב הקבוע שלי. מה שבעיקר הקשה זה שבמקביל גם ההתניידות שלי נפגעה. טסתי עם אמא לפריז והיא הציעה שניקח כיסא גלגלים, זה זעזע אותי, אבל הסכמתי במחשבה שזה פריט מיד שרה, רק דבר זמני. מאז הוא נותר בחדר של אחי, כאילו הסתרתי אותו מעצמי, כל פעם שרצינו לטייל היינו לוקחות אותו אבל נוסעות למקומות מחוץ לעיר, לא רציתי שיראו אותי בעיר שלי במצב כזה.
בפעמים שהייתי גיבורה וויתרתי על הכיסא שילמתי מחיר כבד בכאב. באוגוסט של אותה שנה חגגתי יום הולדת 23 בלי ראייה ובלי הליכה, זה היה שינוי משמעותי בחיי, נכות לכל החיים".
ההתמודדות - "הלימודים הצילו אותי"
מצבה הבריאותי אומנם החמיר, אך מבחינה מקצועית טל לא עוצרת לרגע, עושה חיל בתחום אותו אהבה כל חייה ומקדישה את עצמה ליצירה במגוון רבדים. "תמיד אהבתי לצייר, המורות היו לוקחות את המחברות שלי לסיבוב גאווה במסדרון, היה לי כתב עגול ויפה וציורים מושקעים. גם כתבתי שירה ורקדתי, יצירה תמיד עטפה אותי. אמא שלי עודדה אותי ללמוד משהו שאני אוהבת, לקחתי קורס קופירייטינג, הסברתי למורה את מצבי והיא השתדלה להתאים את הלמידה. הגעתי לשיעור עם טייפ מנהלים אבל גם עם מחברת ועט, סיכמתי את השיעור למרות שלא יכולתי לקרוא את הסיכומים, כי ככה הייתי רגילה כל חיי ללמוד.
כשאת מאבדת משהו את לא מניחה אותו בצד, אין אדם שלא נלחם על התפקודים שלו. סיימתי את הקורס עם ציון גבוה וזה היה הניצחון האישי של. זה עשה לי תאבון, המשכתי לקורס כתיבה תסריטאית, קריינות, רדיו, ולמעשה 16 שנה אני לומדת קורסים. לימודים מאוד עוזרים נגד דיכאון.
במקביל למדתי גם קורס בתקשורת וברפואה טבעית, קודם כל כדי לעזור לעצמי ואחר כך לאחרים. אני עוסקת בארומתרפיה, עולם מלא צבעים וגוונים שמתחבר לחוש הריח וזה עזר לי ומלווה אותי לכל מקום. אני גם עוסקת באורח חיים בריא, כבר 16 שנה לא אוכלת מוצרי חלב פרה, גלוטן, סוכר לבן, ומקפידה על ירקות ופירות אורגנים. ארוחה גדולה בבוקר, בינונית בצהרים וקטנה ערב, וכמובן לא אוכלת 2-3 שעות לפני השינה. שמונה שנים שאני לא נוגעת בתרופות, מבחינתי הן עשו לי יותר נזק מתועלת, כמו שהרמב"ם אמר, הפכתי את המזון לתרופה שלי".
החלום הבא - אלבום שירים ראשון
טל למדה לפני עשור קאוצ'ינג וכבר אז סימנה לעצמה מטרה, להוציא אלבום. "כיום אני יוצרת תוכן להיכל התרבות של ראשון לציון ומרצה על סיפור חיי ובריאות טבעית. אבל תמיד היה לי חלום להיות זמרת, ובאיחור של כמה שנים אני מגשימה את זה. נולדתי לבית מוסיקלי, אבא שלי תמיד השמיע לנו שירים, ההורים שלי ערכו כל הזמן מסיבות ותמיד היה לי מיקרופון.
ב-2015 הוצאתי ספר שירה "מחוזות". כשהשתתפתי בפרויקט "מוסיפים אור" והופעתי עם שיר שוחחתי עם הנגנים והם חיברו אותי למפיק יאיר סתוי, בהתחלה הקלטנו קאבר, זו היתה חוויה מדהימה ועוצמתית, בנינו אותי בדיוק בשבילי. המשכנו לעבוד יחד ובקרוב אוציא מיני אלבום עם שישה שירים, למעט אחד, כולם מקוריים".
על מה את כותבת?
"על החוויות שלי ועל חיי".
בחודש הבא היא תופיע לראשונה כזמרת במופע צהריים בפאב "מלצר בית בירה" בעיר. "להופיע זה משהו אחר, להיות באינטראקציה עם הקהל, להרגיש את החשמל בהופעה, כשכולם חווים אותה חוויה ולא להיות מבודדת באולפן.
"המסר שלי הוא לכו תגשימו חלומות ואל תחכו למישהו אחר, כי אני חיכיתי כל חיי. חלמתי שיגיע מפיק ו'יגאל' אותי, יעשה עבורי את העבודה. אבל רק כשפעלתי, יצרתי חיבורים, הלחנתי בעצמי ופעלתי, נולדו דברים מדהימים. אל תוותרו על החלומות שלכם".
מי אתם ומי אני
מילים: עינב טל. לחן: ברק סתיו
אף אחד לא לוקח עינב אחת לים כולם לוקחים אשכול
אני אחת כזאת שיש לה כשרון להסתבך וליפול
לבד צועקת מול רעש גדול
אל תביאו לי קביים, גם לא הליכון
אני צומחת לאיטי, זוחלת על גחון
פזמון:
אבל בסוף עוד אהפוך ליין
אשתבח עם השנים
ואשים על כולם זין
אנצנץ בשלל גוונים.
מי אתם ומי אני מי אתם ומי אני
מי אתם ומי אני…
