"כָּל הַסֵּפֶר הַזֶּה כָּתוּב בִּכְתַב סְתָרִים
וְאַתְּ נַעֲלָמָה
אֲנִי אֶמְצָא אוֹתָךְ שׁוּב בַּשִּׁירִים
תַּמָּה וְעֵירֻמָּה
הַסֵּפֶר הַזֶּה מִלִּים רָזוֹת שֶׁלּוֹחֲשׁוֹת סוֹד
אֲנִי אֶמְצָא אוֹתָךְ שׁוּב בַּשִּׁירִים
וַאֲחַפֵּשׂ עוֹד".
כך מסיים המשורר מיתר הלל קורמן את ספר הביכורים שלו "עזה / פריז / ירושלים", הכולל גם שירי אהבה, פרידה, בדידות, געגועים ושברון לב. הוא בן 28, רווק, עורך דין המתמחה בליטיגציה ואיכות הסביבה ובמקביל מנהל אירועי שירה.
הוא גדל ברעננה, בוגר תיכון מור מטרו-ווסט במגמת מוזיקה, שם יכול היה לממש את הכישרון והיצירתיות שלו. במהלך השנים למד נגינה בגיטרה ופיתוח קול, בהמשך לימד את עצמו לנגן בפסנתר, תופים, עוּד ובוזוקי. הוא כותב ומלחין מגיל צעיר, ואת שיריו ביצע על הבימה במסגרת להקת הרוק שהקים, "אירוניה", שניצחה לפני כעשור בתחרות הלהקות הצעירות ברעננה. לימים הקליט סינגלים וניסה להכניס אותם לרדיו, ללא הצלחה. "אני מוזיקאי מוחמץ. היה לי חלום שלא הוגשם".
עד כיתה י"ב הוא כתב רק שירים שנועדו להלחנה, "בשירים כאלה אתה מחויב להתאים את המילים לדרישות הלחן", הוא מסביר, "כשהתחלתי לכתוב שירה - המחויבות שלי הייתה רק לטקסט עצמו". שירו הראשון פורסם בעיתון של מטרו-ווסט, ומאז ממשיכים שם לפרסם שר את שיריו זה כבר עשר שנים. שיריו פורסמו גם בעיתון "במחנה" ובכתבי עת לשירה, והוא החל להשתתף בערבי שירה.
תשכחו את פריז
כנכד לאזרח צרפתי וכבעל דרכון צרפתי, הוא נסע אחרי שירותו הצבאי בחיל הים ללמוד צרפתית באוניברסיטת סורבון בפריז, ולפרנסתו עבד במסעדה של איל שני. שירי הבדידות והגעגוע שכתב בפריז נבעו מתחושות של זרות וניכור.
"נָטוּשׁ / בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה / פִּתְאוֹם דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת / "פָּתוּחַ!"/ אֲנִי צוֹעֵק וּמְשַׁקֵּר / וְאִישׁ לֹא בָּא";
"מִן הַבְּדִידוּת בָּדִיתִי מִלִּים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ / וּבִשַּׂמְתִּי אֶת הָעֶרֶב בְּאַהֲבָה מֵתָה / כְּמוֹ אַסְפַן הַפֻּחְלָצִים הַמִּתְלוֹצֵץ עִם גְּוִיּוֹתָיו / נִפְלַטְתִּי מֵהַהוֹוֶה שָׁלָב אַחַר שָׁלָב // בְּלֵית בְּרֵרָה בָּרָאתִי אֶת דְּמוּתֵךְ / בְּצֵל אוֹר הַנֵּאוֹן הַמְּהַבְהֵב לְאִטּוֹ / כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ הַמִּתְכַּחֶשֶׁת / לְתַפְקִידָהּ בְּהֶאָרַת הַבְּרוּאִים // שִׂחַקְתִּי עִם הָאֱמֶת מַחְבּוֹאִים";
אחרי כחצי שנה חזר לארץ כדי ללמוד משפטים ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם חווה אהבה עזה ופרידה קשה. רבים משיריו מאותה תקופה נכתבו בהשראת מערכת יחסיו עם אהובתו. "זה לא בהכרח אני", הוא מדגיש ומקפיד לומר שהשירים מבוססים על "אוטוביוגרפיה רופפת", כהגדרתו. עם זאת, הוא מודה, "שמתי את הקישקעס שלי בספר".
"זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת בַּטֶּלֶפוֹן / אָמַרְתְּ שֶׁלָּנוּ לֹא יִקְרֶה / וְהִנֵּה קָרָה / שְׁתִיקָה קָרָה בַּקַּו / הֻבְהֲרָה הַנְּקֻדָּה";
וגם: "בַּחֹרֶף הַזֶּה לֹא עָזְרוּ הַשְּׂמִיכוֹת / וְלֹא עָזְרוּ הַמְּעִילִים / וְלֹא עָזְרוּ הַכְּפָפוֹת / וְלֹא עָזְרוּ הַצְּעִיפִים / נִזְקַקְתִּי לְחֹם גּוּף";
"אַלְפֵי אֲנָשִׁים מֵתִים וַאֲנִי / צָרִיךְ תְּרוּפָה לַלֵּב הָרוֹעֵד / הַמַּגֵּפָה מִתְפַּשֶּׁטֶת מַהֵר / וַאֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ / עֵירֻמָּה וְתַמָּה / מְסוּרָה אֵלַי / בְּיֹפִי בִּלְתִּי נִתְפָּס / הַחֹרֶף נָס, הָאָבִיב נִכְנָס / וְעַכְשָׁו רֵיק".
אחד מהשירים הוקדש לאקסית שלו, אביבה. "בַּמַּיִם הָאֵלֶּה שִׁלַּחְנוּ חֲלוֹמוֹת / פָּנִים אֶל פָּנִים / בְּזֶרֶם מָתוֹק וְאִטִּי / הַמַּעְיָן הָיָה לָנוּ עֹגֶן / מִתְגַּבֵּר // וְיֵשׁ שָׁעָה שֶׁהַכֹּל מִתְרוֹקֵן / וְלֹא נִשְׁאָר דָּבָר / רַק טִפָּה אַחַת עַל הַכַּר".
זוכר אותה
מיתר קורמן הקדיש את הספר למשפחתו ו"לגורי, חברת הנפש, שעזבה מוקדם". הגר ברקת ז"ל, חברת ילדות מרעננה, אף היא בוגרת מטרו-ווסט, נפטרה לפני כשנתיים מסרטן והיא רק בת 27. מאז פטירתה הוא פעיל בקרן שהוקמה לזכרה, ואחד השירים הוקדש לה:
"הִנֵּה אֲנִי מַבִּיט בַּכּוֹכָבִים / וְהֵם כְּבָר אֵינָם / גַּם בִּתְמוּנָתֵךְ אֲנִי מַבִּיט / הַרְבֵּה מְאוֹד זְמַן / לוֹקֵחַ לָאוֹר".
הספר "עזה / פריז / ירושלים" הומלץ על ידי המשורר והמבקר ד"ר אילן ברקוביץ כאחד מחמשת הספרים (ביכורי שירה) הטובים, זכה בעוד שלל ביקורות מפרגנות של מבקרי שירה ובמלגה של קרן רבינוביץ'. לפני ארבע שנים זכתה טיוטת הספר בפרס לעידוד משוררים צעירים מטעם האוניברסיטה העברית, כשהתנאי לקבלת הפרס היה שהספר ייצא בתוך שנה.
כאמור, הספר יצא לפני חודשים אחרים, לאחר תהליך ממושך של איסוף, סידור ועריכה מחודשת.
"אספתי כחמישים שירים מתוך מאות שכתבתי מאז כיתה י"ב", הוא מספר, "כמשורר צעיר כתבתי אינסטיקטיבית, מאז עברתי דרך ארוכה, הסגנון שלי התפתח, התחדד, השתנה והתעצב. אני מרגיש שעכשיו אני מדייק טוב יותר. כל מילה מחושבת, שקולה ומדודה. עשיתי עריכה עצמית אינטנסיבית, וגם זכיתי לעזרת עורכת מקצועית שחילצה אותי בכל פעם שהייתי תקוע. אין סיכוי שמה שכתבתי לפני 10 שנים נשאר אותו הדבר. השירים דינמיים, וכל עוד אני חי והם מייצגים אותי, הייתי רוצה שהם ייצגו משהו אותנטי".
בשיר "ניידות מייללות", מסגיר מיתר בכנות את האמת הפנימית שלו. "וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה / נַיָּדוֹת מְיַלְּלוֹת / הָעִיר עֵרָה נוֹרָא / וַאֲנִי לֹא נִרְדָּם // יֵשׁ עוֹד מִשְׁקָעִים שֶׁלָּךְ בַּכַּר / וּשְׂרִיטוֹת שֶׁלָּךְ בַּגּוּף / וּבִכְלָל // מָכַרְתִּי אוֹתָךְ לַשִּׁירִים".
"מכרתי אותך לשירים"?
"בכתיבת שירה, וגם בפרוזה, אתה לוקח דמויות מהחיים שלך ומכניס אותן לתוך תבניות שיריות, פואטיות. כך גם עם האקסית שלי. השירים הכי טובים שלי הם השירים שנכתבו על החוויות הכואבות. בכל פעם שחשתי כאב - שמחתי בו, כי ידעתי שהוא יוביל לשיר טוב, במובן הזה הרגשתי שמכרתי את אהובתי לשירים; כלומר, יותר משהייתי מרוכז בקשר עצמו - הייתי מרוכז ברגעי השפל מתוך ידיעה שיניבו שירים טובים".
בצעירותו הושפע מיתר מהמשוררים הוותיקים נתן זך, יונה וולך, דליה רביקוביץ, מאיר ויזלטיר, נתן יונתן ויהודה עמיחי. "בגיל 16 הייתי מאוהב וספרו של יהודה עמיחי היה מלא בדמעות שלי". כמחווה לשירו של יהודה עמיחי "הדיילת", כתב מיתר את שירו "בנמל תעופה":
"הִיא שׁוֹאֶלֶת בְּקוֹל רִשְׁמִי וּבְמַבָּט עָיֵף "אָרַזְתָּ לְבַד?" / וְהִיא יוֹדַעַת שֶׁכֵּן / לְפִי שִׁיטוֹת הַפְּרוֹפַיְילִינְג הַמִּתְקַדְּמוֹת / וְהִיא יוֹדַעַת שֶׁכֵּן הֲרֵי אֲנִי לְבַד / וּבְתִיקִי אֵין דָּבָר פְּרָט לְמִלִּים / שֶׁסִּדַּרְתִּי בִּקְפִידָה לְבַד / בְּעֶזְרַת כַּמָּה מְשׁוֹרְרִים מֵתִים // בְּכָל פַּעַם אֲנִי מִתְאַפֵּק לִשְׁאֹל: / "וְאַתְּ לְבַד גַּם כֵּן?" וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן / הֲרֵי חִיּוּךְ מַזְמִין לֹא מְשַׁקֵּר / וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן - עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת אֵלַי / וְלֹא אֶל תִּיקִי / וְאֶצְבַּע-הַטַּבַּעַת עֵירֻמָּה. // פַּעַם אַחַת אָזַרְתִּי אֹמֶץ / וְרָכַנְתִּי אֵלֶיהָ כִּמְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה: /אָרַזְתִּי לְבַד וַאֲנִי לְבַד, / גַּם אַתְּ בּוֹדֵדָה. // יֵשׁ לִי כַּמָּה מִלִּים בְּתִיקִי / וְכַרְטִיס נוֹסָף לְיַעַד עָמוּם. / פְּרָט לְכָךְ, אֵין בִּי מַעֲשִׂים / רַק הוֹוֶה דַּל / וַהֲזָיוֹת עַל אֹמֶץ שֶׁאֵין לִי".
