ביום שלישי השבוע הלך לעולמו האדמו"ר מקליבלנד, רבי יצחק אייזיק רוזנבוים, והוא בן 88. בסופה של הידרדרות שהחלה בעקבות ניתוח שעבר בחג הפסח האחרון, נפטר האדמו"ר, ומאות אנשים כאבו את לכתו. חובשי כיפה סרוגה וכיפות שחורות, מגבעות שחורות, מטפחות ראש צבעוניות, ולצידם, ראשים חשופים מכיסוי. דתיים לצד חילונים, אשכנזים לצד ספרדים, מכל הארץ הגיעו לתת כבוד לאדמו"ר, שפתח את דלתו לכולם.
לפני 44 שנה הגיע הרב יצחק רוזנבוים לארץ, ובחר להשתקע ברעננה, כדי להפיץ בה את ערכיו. משה, תושב העיר, שאינו מתהדר בסימני דת, מספר על ימיו הראשונים של הרב בארץ, שבהם עוד התגורר ברחוב מוצקין: "כתלמיד תיכון הייתי עובר ליד בית הכנסת, ולפעמים היינו נכנסים להשלים איתו מניין. אחר כך הוא עבר לרחוב הר סיני, ומדי פעם היינו מגיעים לכאן. הוא קיבל כל אחד מכל זרם, והיה עורך סליחות גם במועדים של הזרם הספרדי".
הרב ואשתו היו חשוכי ילדים. לפני שנים החליטו לאמץ ילד, והוא גדל אצלם כבן לכל דבר. דברי ההספד שלו נאמרו מבעד לדמעותיו הרבות, ונישאו ביידיש בשילוב עברית זכה. הבן מתגורר בבית"ר עילית והוא ככל הנראה ימשיך את דרכו.
אל החסידות ברעננה נהגו להגיע אנשים מכל רחבי הארץ, כדי להשתתף בשיעורים ובתפילות ולקבל ברכות ועצות. "הוא היה שם דבר בכל העולם החסידי בכלל, וברעננה בפרט", מספרת תושבת העיר שהשתתפה בלוויה.
"הכרתי אותו לפני 40 שנה כשהוא הגיע לרעננה", סיפר אחד הנוכחים. "אני לא שייך לעולם החרדי, אבל כולם מצאו אצלו בית. הוא היה מזמין את כולם בשבתות ובחגים, והיו מגיעים אליו לברכות ולתפילות".
הרבנית אביגיל מכירה את האדמו"ר באופן אישי במשך 25 שנה: "רעננה הייתה יחסית שוממת מבחינה רוחנית, והוא בא והקים את המקום הזה, והרבה מעונות וגנים לילדים בתוך העיר. אנשים אהבו אותו מאוד — אנשי ציבור, עובדי העירייה. הוא היה מארח אנשים קשי יום, לא משנה אם דתיים או חילוניים. כולם נכנסו. הרבנית הייתה אופה ממעשי ידיה, והם היו עושים סעודות שפתוחות לכולם. הרבה פעמים הוא היה עושה שידוכים בין אנשים קשי יום, ודואג להם לחתונה ולהכול".
רבים מספרים כי אל ביתו של הרב היו מגיעים אברכים, אנשי הייטק ורופאים, שביקשו את עצתו. כסמל להכנסת האורחים שבה דגל בחייו, פורק השולחן הגדול שבסלון ביתו והפך לאלונקה שעליה נישאה גופתו. עם חלקיו של השולחן, נקבר בהר הזיתים בירושלים: "הוא אירח כל כך, כל כך ביטל את עצמו למען אנשים ולמען נתינה. השולחן הזה מסמל זאת".
עופר אוחיון מכיר את הרב שנים רבות. "אני גר בנתניה, וברגע ששמעתי עזבתי הכול ובאתי. כשהייתי נכנס אליו לא חבשתי כיפה, אבל בגלל שרציתי לכבד אותו חבשתי. הוא צדיק. האמין שכל אחד צריך לעשות כפי יכולתו".
בין כל האנשים בלוויה, בלטה אישה קצוצת שיער ולבושת מכנסיים. בשיחה איתה התברר, כי בנה חזר בתשובה לפני כשמונה שנים, והצטרף לחסידות. היא ויתר בני משפחתה חילוניים לחלוטין. "באנו מרקעים שונים, מחינוך שונה, וצריך לקבל את כולם. הוא היה אדם חזק ברוח, שהאמין והוכיח במעשיו שצריך לקבל את כולם. הם כיבדו אותי כאן בתור חילונית, והאדמו"ר היה מזמין אותי לשיחות אצלו. התפתחתי ולמדתי לקבל את האחר בכל תחום".
