כשיונתן בייליק מרעננה חלה בקורונה ונכנס לבידוד בבית הוריו, הוא לא ידע איך יצליח לשרוד את החיים בתוך חדר סגור. הצעיר שבזמן שגרה רגיל להסתובב ברחבי העולם מצא את עצמו כלוא בין ארבעה קירות וכמעט משתגע.
אחרי 26 ימים בבידוד יצא לו מזה סרטון שבו הוא פונה לציבור ומסביר שהרבה יותר חמור מהקורונה זה הניתוק מהקשר האנושי, ואיך חמש דקות של שיחת טלפון עם חבר יכולה לחולל פלאים אצל החולה המבודד. מהר מאוד הפך הסרטון לוויראלי ברשת, והשבוע בראיון הוא מספר על ההזדמנויות החבויות בבידוד ואיך למרות הכל הצליח לצאת מזה בשפיות מושלמת.
סכנה למשפחה
קשה לתאר את בייליק (30) יושב בביתו ברעננה. כשאין קורונה באוויר תמצאו אותו בלב מדבר סהרה, בסינגפור או במדינה הרחוקה מרשימת "היעדים החמים לשנת 2020". במסעותיו מסביב לעולם הוא עוסק למחייתו ביצירת תוכן וידיאו שאותו הוא מעלה לבלוג "Borderless Belik", ומלמד אנשים מכל העולם איך ליצור סרטונים. ממש כשהתחילו ימי הקורונה החל את עבודתו בסינגפור, יחד עם אחד מיוצרי התוכן הגדולים בעולם.
בחודש מרץ, כשהקורונה הייתה אפופה בסימני שאלה, היה יונתן בסהרה המערבית – והחל לחוש במציאות המשתנה: "כשהייתי בסהרה המערבית עד אמצע מרץ היה מאוד מוזר לראות את העולם הערבי מתנהל בפחד מחיבוקים ונשיקות. עזבתי לפני שהתחיל הסגר בסינגפור".
יונתן לבית הוריו ברעננה כדי להפתיע את אביו לכבוד יום הולדתו. כשבת זוגו התקשרה אליו מארצות הברית ובישרה לו שהיא חולה בנגיף, הוא הבין שכנראה הקורונה היא זאת שגנבה לו את ההפתעה - ובבדיקות גילה כי גם הוא חלה. "בשבילי, הקושי הגדול היה לדעת שאני מהווה סכנת חיים בעבור המשפחה שלי. זה חוסר נוחות ואי ידיעה מה יהיה מחר".
יונתן נכנס לבידוד בחדרו, כמקובל, אבל במהרה החלה הבדידות לקנן בו בעוצמה. מחדרו הקטן נולד סרטון חדש; מרתק לא פחות מהסרטונים שהוא מצלם בעודו כובש את העולם. "החלטתי שאני חייב לספר את הסיפור הזה", אומר יונתן, "התחלתי להרגיש את הבדידות. החברים והמשפחה לא רוצים להיות לידך, אנשים רואים אותך כסכנה. התחלתי להקליט מה קורה, לכתוב תסריט, לחשוב איך אפשר להגיע לאנשים".
חבר לעת צרה
במלחמה בבדידות שליוותה אותו במהלך 26 ימי הבידוד ניצח יונתן, ובגדול: "הבנתי את המשמעות ששיחת טלפון אחת יכולה ליצור. יצרתי קשר עם חברי ילדות שלא דיברתי איתם שנים, חברת ילדות מכיתה א'. כולנו צריכים חיבור אנושי, וצריך להגיד את זה בלי להתבייש". הסרטון שהוציא, ובו הוא מדבר בהומור על התקופה המורכבת והצורך בקשר ובשיח, הפך לוויראלי, וזכה לאלפי צפיות.
דווקא בזמנים של ריחוק מרגיש יונתן כי אנשי העולם הגדול קרובים מתמיד: "העולם מצטמצם ומחבר אותנו, למרות הריחוק. אני מדבר עם חברים מהצד השני של העולם ואנחנו מתמודדים עם אותם אתגרים. גם הפחד, גם העובדה שיש יותר ויותר מקרים ויחד עסוקים באיך לנצח את האויב המשותף".
רגעי משבר בבידוד?
"המשבר העיקרי היה החשש מה יהיה עם הגוף שלי מחר, איך אני ארגיש, ולהיזהר על ההורים שלי. להיות באותו החדר כל כך הרבה זמן זה מחרפן. לזוז מצד לצד, לרוץ במקום, לעשות שכיבות שמיכה. זה קשה. לישון באותו מקום, לאכול באותו מקום, להתאמן באותו מקום ולעבוד באותו מקום. קשוח".
ביום שישי שעבר יצא מהבית לראשונה: "היה מאוד מאוד מוזר לצאת מהבית. לא ראיתי אנשים חודש שלם. יצאתי לרוץ ופתאום אמרתי וואו, יש מלא אנשים מסביבי. זה מטורף".
קיבלת תגובות על הסרטון?
"התגובות על הסרטון מרגשות מאוד. זה כל כך שווה את זה כשאתה רואה מישהו שמשתף את הסרטון, וכותב פסקה מלאה על איך הסרטון גורם לו לשנות את ההסתכלות על החיים. אחרים הדגישו כמה חשוב שלא נשכח את אלה שבבידוד. זה פשוט נותן לאנשים קול וסיפור שהם לא בהכרח היו מודעים אליו. בשביל זה אני יוצר תוכן - בשביל המסרים החשובים האלה, שיכולים להניע אנשים לפעולה".
איך ההרגשה לחזור לרעננה השקטה?
"בתקופת הבידוד הטסתי את הרחפן שלי בעיר, לראות את רעננה השקטה שאני אוהב. שוטטתי ברחובות עם הרחפן מהמרפסת, ועכשיו כשאני יוצא פיזית, אני מתפעל ומגלה את העיר מחדש. אני מזהה אנשים ברחוב, חברים, או כאלה שמזהים אותי מהסרטונים, ומרגיש ממש בבית".
