יום שני השבוע. שלוש אחר הצהריים. במסגרת עבודות תמ"א שיזמה ומבצעת חברת ליאונרדו ברחוב הגליל 42 ברעננה, נחפר בור עמוק בצמוד לאחד מעמודי היסוד במטרה להזרים לתוכו בטון ובכך לעבות ולחזק את העמוד. במהלך העבודה הבחין מנהל העבודה שהעמוד שוקע, כנראה בגלל סחף של האדמה. הוא נזעק מיד להזהיר את דיירי הבניין ולדרוש מהם לפנות את הדירות במהירות. "לצאת מיד מהבניין", הוא צעק בעודו בחצר, אחר כך עלה לדירות עצמן, ואף טלפן לחלק מהדיירים. כל האזור גודר מיד ובמקביל הוזעקו למקום כל גורמי ההצלה והעירייה והוקם חמ"ל משותף. בעקבות הערכת מצב הנדסית הוחלט, מטעמי זהירות מונעת, להתחיל בהריסה מיידית של שלוש הדירות באגף שנטה על צדו - הצד הדרום מערבי של הבניין.
מדובר בבניין בן שלוש קומות ובו שש דירות, שמחובר לבניין אחר ברחוב מכבי 41 שבו ארבע קומות ושמונה דירות. דיירי 14 הדירות פונו לבית המלון פרימה שבאזור התעשייה, מבלי שהותר להם להוציא את חפציהם מחשש לקריסת שני הבניינים. רוב הדיירים נותרו עוד שעות ארוכות כדי לחזות במלאכת ההריסה.
בדיעבד התברר שההריסה אולי לא הייתה הכרחית מבחינה הנדסית, שכן בהערכת מצב נוספת שנערכה למחרת קבעו מהנדסי קונסטרוקציה שמצבו של הבניין טוב, שאין צורך להרוס אותו ושפרויקט התמ"א יוכל להימשך כמתוכנן. עם זאת הוחלט להמשיך ולשכן את כל הדיירים שפונו בבית מלון עד שימצאו דירות שכורות שבהם יגורו על חשבון היזם. בהמשך הוחלט כי דיירי הבניין במכבי יוכלו לשוב לבתיהם.
חוסר אונים ותסכול
ואולם, לזאב לנדס זה כבר היה מאוחר מדי. כמעט חיים שלמים נקברו בהריסות. בעוד שבוע הוא יחגוג את יום הולדתו ה-70. הוא מהנדס אלקטרוניקה, מנהל פרויקטים בחברת מולטימדיה, מתגורר בדירת הגג של הבניין מזה 30 שנה יחד עם אשתו איריס, מורה בבית הספר שקד. יחד גידלו שם את שלושת ילדיהם.
את הידיעה על הפינוי קיבל בשעה 15:24 בעת שהיה בארוחת צהריים בקניון רננים, לא הרחק מביתו. "מנהל העבודה, שמכיר אותי אישית, התקשר אליי ישירות. בהתחלה זה נשמע לי הזוי. תוך כמה דקות הייתי בבית ומיד ראיתי שהבניין שלנו נוטה קצת ימינה ונוצרו סדקים מעל הקומה הראשונה. כוחות ההצלה התחילו להגיע, רציתי להיכנס לדירה אבל מנעו ממני. חשתי חסר אונים, אובדן שליטה, תסכול. בינתיים הגיעו מהנדסים והקימו חמ"ל. אשתי הגיעה ואיתה המוני אנשים שצבאו על המקום וניסו להרחיק אותם בברוטאליות. הוחלט להרוס את שלוש הדירות שבצד שנטה על צדו. בסביבות שמונה בערב החל הבאגר לבצע את ההריסה. לפני כן מנוף של מכבי האש שבר את התריסים והוויטרינות כדי לוודא שאין אנשים בדירות. ההריסה התחילה בדירה שלנו שבקומה העליונה. הרגשה איומה ונוראה. כולם התחילו לצלם וגם אני".
"אני ראיתי את ההריסה בטלוויזיה", אומר הבן גיא. "הייתי בשוק, ראיתי איך כל ההיסטוריה שלי – כל הדברים הקטנים שלי, תמונות, מכונת קפה, חולצות, ציורים – הכול נמחק".
"לא היה לנו כלום, גם לא התרופות שלנו", הוסיף זאב. בלילה הם יצאו לתחנת הדלק לקנות מברשת ומשחת שיניים. "נתח מחיינו נחתך", הוא אומר, "המטבח והסלון הכילו את רוב החיים והזיכרונות שלנו. כל החפצים החשובים שלנו היו בסלון, כי שם היה מרכז חיינו - המחשבים שלנו, מדפסת, שולחנות העבדה, נייירת ומסמכים, רוב אלבומי התמונות, האופניים. כעת ניאלץ להתחיל במסע לרכישת כל המכשירים החשמליים. בינתיים חברים ושכנים הציעו לנו עזרה בבגדים, אוכל, אופניים ואפילו דירה לסופשבוע. למזלנו כבר מצאנו דירה וחתמנו על חוזה שכירות, ועכשיו צריך להתחיל את החיים מחדש".
"בומים חזקים"
נמרוד לב (39) מתגורר ברחוב מכבי 41 עם אשתו ושלושת ילדיו (2,6,8). "כשהכול קרה הייתי בבית", הוא מספר, "שמעתי בומים חזקים, לא ייחסתי להם חשיבות כי אנחנו רגילים לרעשים כאלה מאז התחילו עבודות התמ"א. ואז שמעתי צעקות מבחוץ. הייתי באמצע פגישת זום, והבת שלי הקטנה ישנה. ניתקתי את השיחה והוצאתי את הבת שלי מהמיטה ורצתי למטה".
רפי אייזנברג (44), עובד הייטק, מתגורר בגליל 42 עם אשתו זהבה (44) ושלושת ילדיהם (אלרן, גלי והילה). "בזמן ארוחת צהריים", מספרת הילה, "הרגשתי רעידה ברגליים, כמו רעידת אדמה קטנה, קראתי לאמא, וכעבור דקה כבר שמענו צעקות מבחוץ: 'לצאת, לצאת'. יצאנו מיד, לא לקחנו כלום, הייתי רק עם גרביים, בלי נעליים, ולא הספקתי לקחת את הארנב שלי, מוני, שאותו קיבלתי ליומולדת חמש. מוני לא היה בכלוב שלו אלא שוטט ברחבי הבית ולכן לא מצאנו אותו". למחרת בבוקר, נמצא הארנב בדירה רעב ומפוחד וחולץ על ידי אחד מעובדי הקבלן וראש העירייה חיים ברוידא. למזלה של משפחת אייזנברג, דירתם אינה נמצאת באותו אגף שנטה על צדו. שכנים, חברים טובים וגם אנשים שאינם מכירים הציעו להם בגדים, כפכפים, אוכל.
ארז תליו (54) מתגורר מזה 24 שנה במכבי 41 יחד עם אשתו ליאת (56), ילדין ארז (19.5), יולי (15.5) והסבתא מירי (83). "הבית אומנם ישן, למעלה מחמישים שנה, אבל מצבו סביר, ועד עכשיו לא היו בעיות, גם לא מאז שהחלה עבודות התמ"א לפני כחודשיים וחצי. קיבלתי את ההודעה על הפינוי כשהייתי בסדנת הברזל שלי בבני ציון. אשתי הספיקה להגיע לפניי. מאותו הרגע הפכנו לפליטים. לא הספקנו לקחת איתנו כלום, בתלושים שקיבלנו מהעירייה קנינו לעצמנו קצת בגדים, מברשת ומשחת שיניים, ואת הלילה עשינו במלון. החיים נמשכים, מינוס בית, והעיקר שכולם בריאים".
עובדיה גולרשן (60) גר בבניין שברחוב מכבי 17 שנה, עם אשתו שרה ובנו בן ה-30. בעת ששהה במקום עבודתו בקוקה קולה קיבל את הידיעה בקבוצת הווטסאפ של התמ"א, נסע מהר הביתה והגיע אחרי 45 דקות. "לא נתנו לי להיכנס לדירה כדי לקחת משם את התרופות שלי ואת מכשיר הבקרה של קוצב הלב שלי. רק לפני חודש עברתי התקף לב והשתילו לי קוצב".
תגובות
מקבוצת לאונרדו נמסר: "קבוצת לאונרדו עובדת בסטנדרטים מעולים ומקפידה, קלה כחמורה, על שמירת תקני התכנון והבטיחות המחמירים ביותר. כחלק מערכי הקבוצה, ומתוך דאגה לשלומם של דיירי הפרויקט, הענקנו להם פתרונות מידיים, וזאת באמצעות סידורי לינה בבית מלון, תשלום דמי שכירות בדירה חילופית, וכן רכישת ביגוד וציוד אישי. נסיבות המקרה מצויות בבדיקה בשלב זה ובקרוב נמשיך במלאכת בניית הדירות בפרויקט, תוך הגשמת חלומם של דיירי הבניין ורוכשי הדירות".
____
התושבים מתגייסים
ארוחות מפנקות, טרמפולינות לילדים, חבילות שי ותרומות כספיות לילדים: תושבי רעננה נרתמים למען דיירי הבניין ברחוב הגליל
עם היוודע דבר פינוי הדיירים מהבניין ברחוב הגליל 42 שנהרס בחלקו השבוע התגייסו תושבים רבים, באופן ספונטני, לטובת 45 תושבי העיר שפונו מבתיהם, מתוכם 11 ילדים.
בגלריית משכן יד לבנים פתחו מתנדבים מוקד אירוח ובו מזון, שתייה וממתקים. עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים וצוותי הרווחה התנדבו אף הם לסייע בתמיכה רגשית וכספית עבור מוצרים חיוניים. בהנהגת ההורים היישובית יצאו בקמפיין תרומות לילדי הבניין הלומדים במערכת החינוך.
המתנדב דורון בכר, מקבוצת מתנדבי רעננה, ריכז פניות רבות שהגיעו אליו לתרומות: "ההיענות של תושבי רעננה מדהימה", אמר השבוע בכר, "רבים מאוד רוצים גם לתרום כסף עבור התושבים, אך אנחנו מעדיפים שבמקום כסף מזומן נרכוש תווי קנייה לרשתות השיווק, שם נמצא למעשה כל מה שצריך לבית, החל ממוצרי חלב ועד לטוסטר, ביגוד וגופיות. מחמם את הלב לראות כמה תושבים ברעננה בעיתות משבר נרתמים למען שכניהם ותושבי עירם".
מי שהתגייסה באופן פעיל לגיוס ציוד ומזון, והפכה למרכזת העיקרית לסיוע לדיירי הבניין היא תושבת העיר מיקה בנד, סטודנטית לחינוך מיוחד בת 24, שכיתתה השבוע את רגליה ממשפחה למשפחה לבדוק מה הם צרכיה ולמה היא זקוקה: "אמרתי לעצמי מישהו צריך לקחת את המושכות, כי אם כל אחד יסתכל על השני לא ייצא כלום, אז החלטתי להקים קבוצה מיוחדת ולרכז את כל נושא התרומות בעיקר ציוד ומזון".
יש היענות לתרומות?
"זה מטורף, לא להאמין פשוט. כבר התחלתי לחלק לאנשים חפצים וציוד חדשים. יש היענות גם מבעלי מסעדות. תורמים הרבה ביגוד, גם מזון. אני נפגשת עם המשפחות ומנסה למפות כל משפחה והצרכים שלה. תחליפי חלב, טיטולים, מגבונים. הם פשוט חסרי כל".
אחד מאותם בעלי עסקים הוא עופר דלית, שותף בפארק סקייג'אמפ - פארק הטרמופלינות ברעננה שבמסגרתו קיימים שני מתקנים בעיר, ברחוב היצירה ובפארק העירוני: "אנחנו עסק רווחי ויחד עם זאת אני ושותפי חיים בקהילה ומעורבים בה והעזרה לזולת היא חלק אינטגרלי ממהותנו. אנחנו מזמינים את כל הילדים ומשפחותיהם ליהנות מהמתקנים ללא עלות, שיחזירו לעצמם את ההנאה והחיוך גם ברגעים הקשים".
לתרומות ציוד ומזון ניתן לפנות למיקה - [email protected]
