אם היינו מספרים לכם על שני צעירים בתחילת שנות ה-30 לחייהם, בלי תואר אקדמאי, שעומדים בראשות חברה שמגלגלת מיליונים בשוק הטלקום ההייטקיסטי, ושנותנת פייט לכל חברות הסלולר הגדולות בישראל הצופות בהם בדאגה, הייתם חושבים שמדובר באגדה אורבנית אבל אין זו אגדה: ברק כץ ורועי שוורץ מרעננה, בעלי חברת "סימטקס", חברת סלולר, הפכו בתוך שלוש שנים למובילים בישראל בשוק הסלולר לחו"ל, עם מאות אלפי לקוחות ושיתופי פעולה עם חברות התעופה הגדולות בעולם.
3 צפייה בגלריה
שורץ (משמאל) וכץ. "ההנאה הכי גדולה שלנו היא לשבת על כוס בירה, כמו חברים טובים, מול חוף הים"
(צילום: ריאן)
אז איך הם עשו את זה? רועי וברק הכירו לפני עשר שנים. למרות המרחק הלא רב של אזורי מגוריהם ברעננה, הם נתקלו זה בזה די באקראי בשירותם הצבאי, שניהם שירתו בשריון, בתחילה כלוחמים ואחר כך כמפקדי טנקים: "אלו היו הזמנים שלפני מבצע צוק איתן", הם נזכרים השבוע, "ההיכרות המוקדמת הייתה אחוות לוחמים רגילה של כל מי שמשרת בצה"ל, עד שהגיע המבצע ששינה את כולנו, וחיבר אותנו חיבור בל יינתק.
"נוראות המבצע הזה שהשאיר הרבה צלקות אצל רבים מהלוחמים (נכון לעכשיו אנחנו עוד לא פוסט טראומטיים אולי זה יגיע אחר כך, הם מחייכים) איחד בינינו בצורה שלא תיאמן, הלחימה בתוך שטח האויב, שנינו בשני טנקים צמודים כמפקדים שועטים בסג'עיה, כשטילי נ"ט מרחפים, טנקים נתקעים, ואפילו הרוגים בהם אחד מחברינו, אלו דברים שהביאו אותנו לחיבור בל יינתק, חיבור של חיים ומוות. כבר אז בשטחי הכינוס של צוק איתן, ידענו שנעשה משהו ביחד כשנשתחרר, דיברנו על העתיד, היה ברור שנרקם כאן משהו שהוא להרבה זמן".
השניים השתחררו כמעט באותו זמן, בתחילת שנות ה־20 המוקדמות שלהם, והחלו לאגור כסף לקראת הטיול הגדול שכמובן תכננו לעשות יחד, "סוליקו, מה שנקרא". הם עבדו בעבודות מזדמנות ("עבדנו בטמפל בר בכפר סבא יחד"), והטיול למזרח הגיע: "חצי שנה של 24/7. תפרנו את כל המזרח. בזמנים כאלו, שנמצאים יחד כל הזמן, אבל ממש כל הזמן, אין אפשרות שלא תכיר האחד את השני, בצורה שאפילו המשפחה שלך לא מכירה אותך. אנחנו מדברים בעיניים, מכירים כל עווית בפרצוף אחד של השני, מה הוא חושב, גם אם הוא לא מדבר מילה. את הכי 'בפנוכו' שיכול להיות. מכירים את המגרעות, ואת היתרונות. ושמנו לב שאנחנו משלימים אחד את השני. שטוב לנו ביחד.
"גם כשנמצאים בזוגיות (רועי נשוי טרי, ברק בדרך. א.א) לא מספרים הכל לאשה, בחברות אמיצה כמו שלנו, אין דבר שאנחנו מסתירים, גם זה בלתי אפשרי, כי כל אחד יודע איך השני מרגיש. החברה שהקמנו, שהרעיון שעומד בבסיסה ניצת כבר אז בשקי השינה במזרח, מצליחה היום רק בגלל החברות הזו. אנחנו משוכנעים בכך.
"ברגע שמכירים כל כך טוב, ויודעים במה השני טוב ובמה הוא לא, ואין שום אגו ותחרות, כל אחד נותן לשני להיות טוב במה שהוא, ומפנה את הדרך. זה מתכון ברור להצלחה".
דילגו שנים קדימה
כאמור, הרעיון לפתיחת החברה ניצת בטיול הגדול שלהם למזרח אך בסיסו היה בתוך הטנק, ב'צוק איתן'. כשהם חזרו ארצה, הם התחילו לעבוד: "כדי ליישר את המינוס בבנק", כמו שהם אומרים, תכננו את עתידם: "המחשבה של שנינו הייתה בהתחלה כמו כולם ללמוד באוניברסיטה ובמכללה. לקבל תואר, כי ככה עושים כולם. ואחר כך כך, לראות מה עושים עם כל הרעיונות שזרקנו לאוויר במזרח".
"בינתיים עבדנו בעבודות מזדמנות", מספר ברק, "היינו אז כבר בגיל 25-26, ואז רועי הזמין אותי לבית קפה והציע לי את הרעיון שלמעשה הוא הבסיס לחברה שהקמנו. אני נדלקתי עליו מייד והחלטנו ללכת עליו בכל הכוח. זה הגיע מצורך בסיסי שחווינו אותו כשהיינו בחו"ל, שלמעשה כולם חווים אותו. והחלטנו שחבל 'לבזבז' את הזמן על ארבע שנים של לימודי תואר, שגם לא בטוח יסייע לנו במה שאנחנו רוצים לעשות".
רועי: "אני יודע שהרבה מרימים גבה בהקשר הזה, כי התחום שבו אנחנו עוסקים, תחום הטלקום וכמובן השיווק, דורש כלים בסיסיים של למידה אקדמאית, אבל לא חשבנו על זה באותו ורגע, ואנחנו שמחים על כך. מי יודע איפה היינו היום, אם כל אחד היה הולך ללמוד. את החברה שלנו, ככל הנראה, לא היינו מקימים".
החידוש המקורי
אז מה החברה שלהם מציעה? אפשרות להתחבר מהטלפון הסלולרי דרך ברקוד, ללא כרטיס סים, לכל ספק מקומי בכל נקודה שנמצאים בחו"ל ("או ליתר דיוק, ב-130 יעדים ברחבי הגלובוס המרוחקים והקרובים", הם מדגישים) ובמחירים זולים שקשה להאמין. כמה פשוט, ככה גאוני. כמו כל רעיון טוב, גם הרעיון הזה הגיע מצורך בסיסי שחווינו כשהיינו בחו"ל.
"יש הרבה אתרים בעולם שפשוט אין בהם אינטרנט והחיבור לספק המקומי וחבילות הגלישה שמציעים לא ישימים באזורים אלו. באחד הפעמים אפילו פספסנו רכבת לטיסה כי היינו מחוברים לווייפיי שמה לעשות לא פעל. ושלא לדבר על הניסיונות לתקשר עם המשפחה או בת הזוג שנמצאים בארץ אחת לכמה זמן. זה היה כל פעם סיוט.
"אמרנו לעצמנו לא ייתכן שבשנת 2016, זו הייתה התקופה אז, כשתכף יהיו רכבים אוטונומיים, עוד לא נמצא פתרון לזה. זה הרעיון, שעבר כמובן הרבה גלגולים מאז, אבל זה הבסיס לחברה שהקמנו".
כשהם נטולי השכלה בתחום, הם החלו, כאוטודידקטים, לקרוא על הנושא. ניסו להבין כיצד ניתן לפתור אותו, להתייעץ עם מומחים, להבין את הבעיה, וגם למצוא לה פתרון די אידאלי.
בלי כרטיס סים, חיבור באמצעות ברקוד לכל ספק תקשורת מקומי ברחבי הגלובוס, ואתם מחוברים. אחרי תקופת למידה, פיתוח והכנה הקימו השניים לפני שלוש שנים את החברה והיו לראשונים בישראל שעשו זאת ("היום יש עוד כמה חברות בסדר גודל מזערי"), והחברה השלישית בעולם שמציעה את השירות הזה: "זיהינו את הצורך ופעלנו די מהיר, זה היה המנוע של הצמיחה".
והחברות הגדולות לא קלטו את זה?
"בטח שהם קלטו, אבל הם דוחים את השירות הזה ללקוחותיהם, כי בינתיים הם מרוויחים כ-80 אחוז על חבילות הגלישה. זה מחיר לא פורפורציונלי בכל מימד שלא יהיה. אנחנו מציעים חבילות גלישה שנעות במספר דולרים בודדים ליעדים מסוימים, כאשר היעד הכי יקר הוא לארצות הברית שגם שם אנחנו מציעים 25 דולרים לחבילה, שזה פחות ממאה שקל".
הקורונה שהגיעה לא ריפתה את ידיהם, ולמרות "השנה וחצי של ההקפאה, למדנו ממנה הרבה". השניים גייסו חמש חברות תעופה מהגדולות בעולם שבשיתוף פעולה מציעות את חבילות הגלישה שלהם, ובשנה וחצי האחרונות הם נמצאים ב'ספרינט' מטורף, שהגיע למאות אלפי לקוחות, 50 אחוז מהם אגב תושבי חו"ל. "הצפי שלנו אגב שבשנתיים הקרובות החברה תתרחב בסדר גודל של 400 אחוז".
קראו גם:
ואיך זה להיות מיליונרים בגיל 30?
"תאמין או לא, למרות שהחברה מגלגלת הרבה כסף, אנחנו כמעט ולא לוקחים כסף הביתה. כל שקל שאנחנו מכניסים נכנס בחזרה לחברה להמשך פיתוחה ושגשוגה, אנחנו מניחים שאת הפירות נקצור אחר כך. שנינו אפילו גרים בשכירות", הם צוחקים, "והקטע הוא שההנאה הכי גדולה שלנו היא לשבת על כוס בירה, כמו חברים טובים, מול חוף הים או סתם באיזה מקום נידח".
