לא תמיד כשאיש הייטק 'ייחשב מסלול מחדש', בחייו, הוא יבחר לעשות הסבה מקצועית דווקא לתחום הסיעוד. עבור אסף שמואל, תושב כפר סבא, המעבר מעבודתו כמהנדס תעשייה וניהול לאח, היה טבוע בו, גם אם זה לא ממש עבר בקלות. התוצאה, כך הוא מדגיש, שווה את המאמץ. "חיפשתי עשייה משמעותית, שיש בה פן אנושי, כזה שמשפיע על הסביבה. צוותי הרפואה תמיד נראו בעיניי כמלאכים", אומר שמואל שמציין לראשונה את יום האחים והאחיות הבינלאומי שחל היום, כאח במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת הכללית.
2 צפייה בגלריה
שמואל בבית לוינשטיין. "אין טוב יותר מלשנות לאדם חוויה רעה לחוויה של נחמה"
(צילום: אלי דסה)
המשבר והשינוי
שמואל (42) נשוי לסיון, עובדת בחברת תיירות בתחום האופרציה, אב לנעמי בת ה-5, בעל תואר ראשון בהנדסה וניהול ותואר שני במנהל עסקים (בהצטיינות), החל את דרכו המקצועית בעולם ההייטק לפני 15 שנים. הוא עבד בחברת תקשורת ואינטרנט כמהנדס תעשייה וניהול כמנהל פרויקטים להקמת אתרים מסחריים בתחום התעשייה היצרנית. לאחר מכן התמקד בתעשייה היצרנית של ענף הבנייה והתבסס שם במשך עשור.
בשנת 2019, טרם פרוץ נגיף הקורונה, לקראת גיל 40, מספר שמואל, הוא עבר משבר תעסוקתי. "הרגשתי שהגעתי לנקודה של מיצוי בקריירה שלי. הייתי מתוסכל בעיקר מבחינה רגשית כי הפן האנושי היה חסר לי. בתחום ההייטק והתעשייה אתה מתמקד יותר בביזנס ולא נשאר הרבה מקום לאנושיות ולנתינה. האופציות שעמדו בפניי הן להתמקצע בתחום חדש בהייטק, או לחפש הסבה מקצועית", הוא מספר.
שמואל שבעברו היה חובש צבאי, מספר כי תמיד קסם לו עולם הרפואה והוא שמח לגלות שיש אפשרות להגשים את החלום הזה. “התייעצתי עם אנשים בתחום ומצאתי שיש גם כדאיות כלכלית באופן שיאפשר לפרנס את המשפחה בכבוד, לא להתעשר מן הסתם. יש גם סוג של שליחות, גיוון מקצועי, וריבוי אפיקים בתחומים שונים כמו עבודה סיעודית בבתי חולים, בקהילה, במגזר הפרטי, בתחום הכירורגיה, הגריאטריה ועוד. זה ממש עולם ומלואו ותמיד יש עבודה, ולרוב יגידו לך תודה רבה".
רק מילה טובה
שמואל התחיל את לימודי הסיעוד בבית הספר "שיינברון" בבית החולים איכילוב ובמקביל עבד ככוח־עזר במחלקה נוירולוגית. “היה חשוב לי להתחיל להתנסות במקצוע ולא לחכות 'לקפוץ למים' אחרי הלימודים. גיליתי עבודה קשה ומאתגרת, אבל גם עבודה מאוד אנושית ומרגשת. מצאתי את עצמי קרוב למטופלים שזקוקים למילה טובה, ליטוף וחיבוק. אין טוב יותר מלשנות לאדם חוויה רעה מבחינה פיזית ורגשית, לחוויה של נחמה, קירבה והתייחסות מכבדת”.
שמואל סיים את לימודיו באפריל 2022 והמשיך לעבוד כאח במחלקה פנימית באיכילוב במשך כשנה, אז הבין שעליו לחפש מקום חדש קרוב יותר לביתו אליו עבר, בכפר סבא. שמואל התחיל את עבודתו בבית לוינשטיין בתחילת השנה והוא שובץ במחלקה לשיקום אונקולוגי, מחלקה ראשונה מסוגה שהוקמה בארץ, שמסייעת לחולים אונקולוגים לפני, במהלך ולאחרי הטיפולים הרפואיים.
לדברי שמואל, הוא התחבר מייד למחלקה וגם למטופלים ורואה בעבודתו עבודת קודש. “המטופלים במחלקה עוברים משבר קשה מנשוא וחייבים להראות להם את האור בקצה המנהרה. אנחנו שומרים עליהם ומעניקים להם חוויה רגשית טובה וכוחות נפש מאחר וצפויה להם דרך לא קלה כדי לעבור אותה בהצלחה".
איך היה המעבר מההייטק לסיעוד?
“זה מעבר מעולם שמתעסק יותר עם מחשב ודוחות לבין עולם שמתעסק עם אנשים. בתחום הזה אתה מקבל הכרת תודה, להבדיל מעבודת הייטק, שם אתה עושה בשביל להביא יותר כסף. מצאתי את התחום הרפואי יותר מעניין, קולוגות טובים מאוד, בין אם זה רופאים שאני עובד איתם, כוחות עזר, צוותים פרה-רפואיים שכוללים מטפלים משלל דיסציפלינות. מדובר באנשים שעיקר הפעילות שלהם היא לעזור ולרפא. כאן אנשים מטפלים באנשים מכל מגוון צבעי הקשת הישראלית, אין מעמדות והפערים החברתיים נעלמים במקום הזה. אתה פוגש אנשים מגיל 18 עד 100”.
קראו גם:
שמואל מודע לעניין מאבקם המתמשך של האחים והאחיות לשיפור מעמדם ומצבם ולדבריו יש אחים ואחיות שעוזבים את המקצוע כי קשה להם לסגור את החודש. “לא חתמתי ברית דמים עם המקצוע, אבל אני רואה שזה מקצוע שאפשר לסמוך עליו עד הפנסיה. הבטחון התעסוקתי הוא עוגן חשוב. חשוב לי לציין שהמפגש שלי עם המטפלים והמטופלים ממלא אותי בתחושת סיפוק ושייכות. זה נותן לי כוח להאמין שבחרתי נכון".
ובכל זאת, מה הקושי?
"לפעמים יש מטופלים או בני המשפחות שלהם, שמתאכזבים, כי הם לא מבינים את אילוצי מערכת הבריאות והרפואה הציבורית. אלו יכולים להיות רגעים מתסכלים ובעייתיים, לכן חשוב להביא לידיעת הציבור הרחב שלצד הרצון הטוב לעבוד במערכת של נתינה ועזרה, גם לה יש גבולות שצריך לכבד”.
