המסע של שרה: שרה פרטוש בת ה-16 מרעננה הייתה ילדה ונערה אנרגטית ומלאת חיים עד שתאונה שבה ניצלה בנס גדעה את הכול. כיום, היא משותקת, ולאחר שיקום ארוך ואינטנסיבי יש לה סיכוי רב להגשים זאת: "הרופאים נותנים לי תקווה, ואני לא מוותרת".
"לפני שנה וחצי פלוס עברתי תאונה", מספרת שרה, "פינו אותי במסוק לבית חולים הדסה עין כרם ניתחו אותי ניתוחי חרום, עמוד השידרה שלי נשבר, חוט השדרה נקרע(העצבים) וחמש חוליות התפוצצו ובנוסף לכל גם נפגעתי קל בראש.
"הייתי מורדמת ומונשמת הרבה זמן כשהתעוררתי הרופאים לא האמינו חשבו שסתם העיינים שלי נפתחו, אבל מי יגיד להם שזה נס מאלוקים..אחרי כמה ימים הוציאו לי את ההנשמה ובישרו רק להורים שלי שאני לא יכול יותר לעמוד על הרגליים. ההורים שלי הסתירו את זה ממני כי ידעו שאלוקים יעשה לי עוד נס.
"אחרי כמה זמן העבירו אותי לשיקום בבית חולים לוינשטיין שיקום ארוך ואינטנסיבי בו היו מלא קשיים והחמרות במצב ובין לבין הכניסו אותי לניתוחים, אבל כשהמצב השתפר לא הפסקתי להילחם ולא התייאשתי כל הזמן אמרתי אני משתחררת מפה רצה, זאת למרות שידעתי שהרופאים במחלקה לא מאמינים שאחזור ללכת. יום אחד הרופאה באה ואמרה לי 'שרה ניסינו הכול אבל לצערי אין לנו תקווה שתחזרי להרגיש ולחזור ללכת'. אחרי 9 חודשיים בלוינשטיין שחררו אותי הביתה כשעכשיו אמא שלי מטפלת בי 24 שעות.
כעת לא מאפשרים לי טיפול אינטנסיבי נוסף דרך קופת חולים, וכל דקה שאני ללא שיקום הזמן הוא קריטי והמצב שלי יכול להידרדר ולהחמיר והאופציה היחידה היא שיקום פרטי. הרופא שלי מצא לי שיקום שהביאו מאיטליה במיוחד לפגיעות כמו שלי, המקום הזה נותן לי תקווה להגיע לעצמאות מקסימלית. עלות הטיפולים שם גבוהה מאוד (כעשרות אלפים בחודש) ובנוסף יש את כל הציוד הרפואי, המטפלת 24/7, תרופות ועוד..
"כששמעתי על התוכנית הזאת לא יכלתי לסרב לה שאם באמת הרופאים חושבים שלא אוכל ללכת, לעמוד, להרגיש ולהיות עצמאית, אז לפחות אני יודעת שניסיתי הכול.
"המצב הוא קריטי וככל שאני לא בשיקום כך המצב יכול להחמיר יותר ויותר ואני מה כבר ביקשתי? לעמוד על הרגליים וללכת! אני רוצה להיות כמו כל בני הנוער שאני רואה ברחובות שמבלים עם חברים וחברות ומסתכלים עלי כאילו אני נכה, אני באמת נכה אבל זה לא אני, רק לפני שניה הייתי כמוהם.
"אני לא מוותרת אני עדיין נלחמת כי זה מה שנישאר לי להילחם ולא לוותר אבל אני צריכה שתעזרו לי להמשיך להילחם כי אני יעשה הכול עד שאני יעמוד על הרגליים ויאמר: 'איי, כואב לי הרגליים', גם אם הרופאים לא מאמינים ולא נותנים לי תקווה לי יש עוד תקווה שאני אחזור לרוץ ולרקוד, רק תעזרו לי, כי בלעדיכם לא יהיה לי שום סיכוי יותר".
קראו גם:
לאה פרטוש, אמא של שרה: "שרה הייתה הילדה הכי קופצנית שאני מכירה, אוהבת לרוץ לרקוד והכי הכי לעשות המון טיקטוקים. תמיד הייתה יוצאת לטיולים עם חברותיה והייתה הולכת יחפה על החולות, הייתה ילדה שטותניקית שאהבה לעשות שטויות עם חברות. ביום אחד החיים שלה התהפכו לחיים שאני לא מאחלת לאף אחד. ביום אחד שרה איבדה את כל היכולות שלה ויותר לא התאפשר לה לעשות דברים בעצמה.
"כאמא שלה אני יודעת שאם אלוהים השאיר אותה חייה ונושמת אז עלי להילחם גם את המלחמה שלה, גם בימים הקשים האלו. יש לכם הזדמנות להיות חלק מהמסע שלה להאמין שהיא תוכל לחזור ללכת ולרוץ".
