ישי גבירצמן, מנהל התפעול של עיריית חריש וכוכב רשת בכובעו האחר, גויס כבר ביומה הראשון של המלחמה ושירת בה כחלק מחטיבת הקומנדו של המילואים למשך 130 יום.
בין האימונים וההכנות של תחילת הלחימה, עוד הספיק להפיק כמה סרטונים אופטימיים ומשמחים, ברגעים הכי קשים של עם ישראל, לרבות חתונה שארגנו הלוחמים בשטח לאחד מחבריהם עם אורח מיוחד, חנן בן ארי. בסרטון אחר תועדה כוכבת רשת אחרת, נטלי דדון שהגיעה לשטח.
4 צפייה בגלריה
מיכאל פלר (מימין), רן שמעוני, עודד פרידר, נדב הרוש, אלירם מנדס, טל אוחנה, יגאל כהן
(צילום: פרטי)
כעת עם השחרור והניסיון לחזור לשגרה, יזם גבירצמן, תושב מבוא דותן, יחד עם חבריו לצוות מהלך הכולל עיבוד חוויות מהלחימה. מדובר בפודקאסט חדש הנושא את השם 'הולכים לעיבוד' ופרק ראשון ממנו כבר זמין להאזנה בספוטפיי. בתכנון עוד כ־15 פרקים שמתמקדים בשלבים השונים של הלחימה, חוויות של גיבוש, אובדן ופציעה וגם רגעי צחוק, כשבכל פודקאסט משתתף חלק מהצוות שמונה כ־15 חבר'ה: "זה איזשהו מסע שאנחנו מעבירים את עצמנו וכבר אחרי הפרק הראשון, מצאנו שזו תרופה מסוימת לא רק לנו, אלא גם ללוחמים אחרים", הוא מספר השבוע, "קיבלתי המון פניות מלוחמים שאיני מכיר ומהלומי קרב, שביקשו לבוא ולשתף את מה שעבר עליהם. יתכן שבהמשך ייצא לפועל גם פרויקט שייתן לאנשים מקום לפרוק. בינתיים אנו מזמינים את כל מי שרוצה למצוא בפודקאסט של הצוות שלנו רגעים שיכולים לעשות לו קצת יותר טוב על הלב".
הצוות של גבירצמן, ביניהם מיכאל פלר מחבצלת השרון, רן שמעוני מהרצליה, עודד פרידר מכרמיאל, נדב הרוש מעקרון, אלירם מנדס מראש העין, טל אוחנה מראשון לציון ויגאל כהן מדלתון, משתייך לאוגדה 99 שמפקדה הוא ברק חירם, שעומד כיום במרכז סערה תקשורתית, בעקבות החלטתו לפרוץ לבית בבארי (הבית של פסי), בו התבצרו מחבלים, מה שהוביל למותם של בני ערובה רבים. אחרי שירות מילואים ממושך שכלל חודש בגבול הצפון, שבועיים באיו"ש ועוד חדשיים וחצי בעזה, הצוות כמו לוחמים רבים, מתמודד לא רק עם חוויות הלחימה אלא גם עם קושי לחזור לשגרה: "מבחינתנו הביחד שהיה בלחימה הביא לזה שנוח לנו כרגע אחד עם השני ופחות נוח במסגרות חברתיות אחרות", מסביר גבירצמן, "אנחנו צוות מגובש מאד, 15 שנים ביחד, יוצאים לסקי אחת לשנה, חברים. כחלק מהחיבור הזה, וגם משום שיש המון סקרנים שרוצים לדעת מה חווינו שם מהזווית שלנו כלוחמים, יזמתי את הפרויקט הזה, שהוא כמו פודקאסט, רק שאנחנו מראיינים את עצמנו".
פתחו מיקרופון
על מהלך העבודה בסדרת ההסכתים אומר גבירצמן: "התחלנו להיפגש אחת לשבוע, פתחנו מיקרופון ודיברנו על כל השלבים החל מהגיוס למילואים, עד השחרור בכדי לעבד את התהליך הנפשי שעברנו. הפרק הראשון התמקד באיפה תפסו אותנו אירועי ה־7 באוקטובר. שני הפרקים הבאים מתחילים בחתונה שערכנו בשטח לחבר, ובהקפצה שלנו לצפון וכל החוויות בגזרה הצפונית. בשלב הזה צירפו לנו עוד צוות כשהמפקד הוא משה ילאו מנתניה, והפלוגה נבנתה מחדש. היינו צריכים להתגבש ולהתאמן, כשעם השינוי הזה, נפתח הפרק הרביעי, שם אנחנו כבר נכנסים לעזה".
יתר הפרקים פורטים לפרוטות מאורעות מהווי הלחימה, סיפורים על החברים הפצועים שבשיקום, מקרים בהם באו לידי ביטוי כמילואימניקים, ממצאים, תובנות וגם קשיים: "שני הפרקים האחרונים עוסקים בקושי לחזור לשגרה. לי למשל מאד קשה לחזור לעבוד. הפודקאסט נותן לי את החיים כרגע. שיחה בין שני לוחמים גם אם לא היו יחד, אבל חוו חוויות דומות, זו שיחה שהרבה יותר קל לה להתנהל, מאשר עם מישהו שלא היה בלחימה. מתוכנן גם פרק עם הנשים שלנו, בכדי לקבל את הזווית שלהן".
כבר יש תגובות על הפרק הראשון?
"התגובות גרמו לנו להבין שזה לא רק שלנו, אלא משהו גדול הרבה יותר. יש הרבה אנשים שמישהו קרוב אליהם לחם, אבל לא מדבר איתם על זה והפודקאסט נותן להם הצצה לאיך זה נראה. נשים ובנות זוג מבינות עכשיו טוב יותר מה עבר על הבני הזוג שלהן ויש שמספרים כי הם מרגישים שהם חווים את החוויות מהלחימה יחד איתנו. למשל המח"ט הקודם שלנו, יצחק בן בסט, נהרג. הוא השתחרר כבר מהצבא, יצא לטיול וכשפרצה המלחמה חזר והצטרף למח"ט גולני סדיר. הוא היה איתו בחפ"ק ונהרג בלחימה עם חטיבת גולני. ויש לנו עוד שלושה חבר'ה מהגדוד שנהרגו: נדב פרחי, אלירז גבאי ואלי אוחנה זכרונם לברכה. הארועים והחוויות קושרים אלינו ואל הסיפור שלנו את כל המעגלים שמסביבנו וגם מדברים להרבה מאד אנשים".
קראו גם:
יגאל כהן: "הפודקאסט גורם לנו לדבר על דברים שלא היינו מדברים עליהם ולא היינו פותחים אותם ללא המיקרופון. נוסף לזה, צריך להבין להבין שחזרנו מארבעה חודשים אינטנסיביים מאוד, לשגרה שהיא כמו עולם מקביל. ויש קושי לחזור ולהתנהג כאילו לא עברנו אותם. אז הפודקאסט מאפשר לנו חזרה יותר מווסתת לשיגרה, כשיש את האופציה פעם בשבוע לשבת עם הצוות יחד לשתף ולחוות בצורה מסוימת מתוך מקום שכרגע מרגיש לנו הכי בטוח. זה בעצם כמו טיפול עם החבר'ה שכיף לנו להיות איתם".
רן שמעוני: "הדבר הזה, מעבר לכך שזה כיף ונחמד ומעניין להרבה אנשים, לי ברמה האישית זה כמו טיפול, כמו פריקה, כמו זיכרון שעברנו ביחד והכי קל להוציא אותו מול אנשים שאתה הכי קרוב אליהם והכי מרגיש בנוח איתם. כי הרבה אנשים לא מבינים באמת מה ערבת שם, בשבילי זה הטיפול שלי ומעבר לכך שזה יישאר אצלנו לנצח כי הזיכרון הזה מוקלט. ההקלטות האלו נותנות לנו להשתלב בשיגרה בצורה איטית יותר, ועדיין לחזור פעם בשבוע לחברים הקרובים שלך ולדבר. מעבר לזה שזה הופך להיות פודקאסט מספר 1 בישראל".
