בית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה את בית החולים מאיר בכפר סבא בפיצויים של 350 אלף שקל, שישולמו לבני זוג אשר עברו "לידה שקטה" והעובר שלהם נקבר בשיהוי של שלוש שנים ובלי כל איבריה.
1 צפייה בגלריה
התובעת: "היה לי קשה מאוד עם הסיטואציה"
התובעת: "היה לי קשה מאוד עם הסיטואציה"
התובעת: "היה לי קשה מאוד עם הסיטואציה"
(צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)
קראו גם >>>>
על פי כתב התביעה, מדובר בבני זוג צעיר שבשבוע ה־28 להריון התגלה מום מוחי קשה בעובר, שהצריך הפסקת הריון, לידה מוקדמת והמתת העובר, מה שקרוי "לידה שקטה" (הליך של הפסקת הריון, בו נאלצת האישה ללדת את העובר לאחר שהומת בבטנה). ב־2013, מיד לאחר הלידה הוסבר לבני הזוג בבית חולים בילינסון בפתח תקווה, שם בוצע ההליך, כי יש לשלוח את גופת העובר למכון הפתולוגי בבית החולים מאיר בכפר סבא לצורך ביצוע נתיחה. מטרת הנתיחה, כך הוסבר, הייתה לאבחן את המומים המוחיים והסיבה להיווצרותם "על מנת למנוע הישנותם בהריונות הבאים".

הצורך להתאבל

לגבי הקבורה הובהר לבני הזוג, כי המכון הפתולוגי הוא שידאג לקבורת העובר בתום הנתיחה "בתוך 40 יום".
האישה, שהייתה במצב נפשי קשה, ילדה שני ילדים במהלך התקופה שלאחר הלידה, השתקמה נפשית, והחליטה בחלוף כשלוש שנים וחצי לעלות לקבר העובר ולהתאבל עליו כראוי: "הגיע הזמן שלי לסגור מעגל, היה לי קשה מאוד עם הסיטואציה. בחלוף הזמן, ובעיקר עם הולדת הילדים החדשים, הרגשתי שאני אכן בשלה להשאיר את הטראומה הזו מאחוריי".
ומה קרה?
"הצטרפתי לקבוצת פייסבוק המכונה 'חיבוק שקט – לנשים לאחר לידה שקטה', והתעניינתי איפה אפשר לברר היכן נקברים העוברים, שנולדו בלידה שקטה. הסבירו לי שיש עמותה בשם 'עתים' שיכולה לסייע בעניין. פניתי לעמותה והם הבטיחו לבדוק. לאחר כשבועיים התקשרה אליי נציגת העמותה ומסרה לי כי העובר לא נקבר מאז פטירתו, והוא נמצא עדיין במכון הפתולוגי בבית חולים מאיר. יצרנו איתם קשר, ובשיא חוצפתם הם אמרו לנו שאנחנו יכולים לקחת באופן פרטי את העובר ולקבור אותו. זה מה שעשינו, אבל התחלנו לחשוד ולקחנו את העובר למכון הפתולוגי באבו כביר שיעשה עוד נתיחה".
ומה התגלה?
"לא האמנו לתשובה. התברר כי העובר אכן נותח באיחור רב, וכל איבריו הפנימיים הוצאו ובחלל בית החזה במקום לב וריאות היה בכלל נייר".

עוגמת נפש"

בבית חולים מאיר הכחישו מכל וכל את הטענות, וטענו כי "המכון הפתולוגי טיפל בעוברית באופן המקובל ולפי הסטנדרט הרפואי והמקצועי המקובלים".
בכתב ההגנה שהגיש בית החולים נכתב: "יש לדחות את כל הטענות המתייחסות לבית החולים מאיר. התובעים ביקשו והסכימו להעביר את העובר לנתיחה שלאחר המוות. הם קיבלו את המידע הנדרש לקראת נתיחה זו ובית החולים מאיר טיפל בעובר באופן המקובל ולפי הסטנדרטים הרפואי והמקצועי המקובלים במקרים של נתיחה בנסיבות אלה. כל הטענות הנוגעות לאופן הקבורה ומיקומה אינן רלוונטיות לבית החולים מאיר".
שופט בית המשפט, אחסן כנעאן, לא קיבל את ההכחשה הגורפת ופסק כי "הן בית החולים והן המכון הפתולוגי התרשלו וסטו מסטנדרט ההתנהגות הסביר והמקובל... הידיעה שהעובר לא הובא לקבורה במשך שנתיים ושמונה חודשים, הידיעה כי התובעים צריכים להתמודד כעת עם הליך של קבורה בעצמם על כל הכרוך בכך, כאשר בדרך הם נדרשו לתת הסכמה להליך נתיחה נוסף לצורך קבלת המסמכים, הידיעה שחלק מהאיברים הוצאו מהעובר ללא הסכמתם וללא שנמסרו להם לצורך קבורה, כאשר לא יודעים בוודאות מה נעשה עם איברים אלו בהיעדר תיעוד ורישום, הסבו לתובעים עוגמת נפש רבה".
כאמור, בית המשפט חייב את שירותי בריאות כללית, שמפעילה ומעסיקה את הצוותים הרפואיים בבית החולים בילינסון והמכון הפתולוגי בבית חולים מאיר, בתשלום פיצוי כולל של כ־350 אלף שקל.
יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה שהמכון הפתולוגי בבית החולים מאיר נתבע על קבורה ונתיחה ללא ידיעה והסכמה. לפני כשנתיים הורה בית המשפט המחוזי מרכז בלוד לפצות ב־1.8 מיליון שקל, במסגרת הסדר פשרה, 18 משפחות שעברו "לידה שקטה" והתינוקות או העוברים נקברו בקבר אחים מוזנח סמוך לבית שמש, ללא ידיעתם ומבלי שזכו ללוותם בדרכם האחרונה. המשפחות תבעו את משרד הבריאות, את המשרד לשירותי דת, את עמותת חסד ואמת "לב אהרון" ואת בתי החולים הקשורים בפרשה, בהם בית החולים מאיר בכפר סבא. אחת מטענות ההגנה של בתי החולים הייתה שניתנה הסכמה של ההורים לנתיחה שלאחר מוות ושבית החולים טיפל בעובר באופן המקובל ולפי הסטנדרט הרפואי והמקצועי.