הידיעה על נפילתו של רס"ם (במיל') דניס יקימוב ז"ל, בן 33 מבאר־שבע בקרב ברצועת עזה השבוע, היכתה בהלם ובעצב את בני משפחתו, חבריו ומכריו. בבית משפחתו של דניס, בשכונת נחל בקע בבאר־שבע, סיפרו הנוכחים בשבעה על בחור נבון ומוכשר, שתמיד הציע לעזור ומעל הכל, "אהב את הארץ והגן עליה".
דניס, לוחם בפלוגה המסייעת של גדוד 17, חטיבת ביסל"ח, נפל בשבת שעברה בקרב ברצועת עזה. הוא הותיר בת קטנה, דנילינה בת השבע, שלומדת בכיתה ב'. "הילדה היא מרכז החיים שלו, הילדה הזאת חשובה לו מאוד, היא כמו פרח בשבילו", מספר איגור גרסימוב, אחיו הבכור של דניס.
דניס יקימוב ז"ל עלה לארץ עם הוריו בשנת 1997 מאוקראינה כשהיה בגיל חמש. הוא בן למשפחה בת שלושה אחים ואחות. הוא למד בבית הספר היסודי "קורצא'ק" ולאחר מכן למד בתיכון מקיף ג'. הוא התגייס לצה"ל כלוחם בחטיבת גבעתי, ועשה זאת מתוך שליחות להגן על המדינה כמי שקיבל חינוך ציוני בבית. "תמיד הוא אמר שצריך להגן על המדינה שלנו", מספר אחיו איגור.
אחרי השחרור מצה"ל, הוא כבר ידע מה הוא רוצה, והלך ללמוד במכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון בבאר־שבע. דניס למד הנדסת תוכנה, תחום שאליו התחבר מאוד, וגם עבד בו במרכז הארץ. בשלב מסוים העתיק את מרכז חייו לפתח־תקווה על מנת להיות קרוב יותר למקום העבודה.
איגור מספר על אחיו דניס: "אפשר לומר שהוא היה איש של חיוך. אפשר היה לראות תמיד את החיוך הקסום שלו בכל מקום שפגשת אותו. הוא אהב מאוד ספורט, תמיד היה בכושר. היה עושה הליכות, קצת ריצות, אהב מאוד טיולי טבע כי ככה הוא היה משלב בין הליכה והאהבה שלו לטיולים בארץ".
אתה יכול לתאר איזה אח הוא היה?
"אני האח הבכור, אבל הוא היה הדוגמה שלנו. הוא היה עוזר בכל דבר. דיאנה (אחותם - י.ל) לומדת עכשיו באותו תחום ובאותה מכללה, והיא היתה נעזרת בו המון. כל פעם שהיא היתה מתקשרת אליו, הוא היה פותר לה הכל. אם רצינו לדעת משהו ולא לחפש בגוגל, היינו מדברים עם דניס. אתה מתקשר אליו והוא יודע להסביר לך, הוא היה מקצועי בתחום שלו, היה סופר מקצועי, אין עליו, בקיצור אפשר להגיד מורה לחיים".
הנתינה של דניס יקימוב לא התבטאה רק בעזרה לאחיו ואחותו אלא גם בבית. "הוא עזר לאמא שלנו", סיפר אחיו, "אמא היתה גרה עם סבתא, וכשהוא עבר לפתח תקווה, אז הוא היה תמיד מגיע לביקור. אם אמא היתה צריכה משהו הוא היה דואג לה ולוקח אותה לא פעם לטיולים ביחד איתו".
מהיכן כל הנתינה הזאת שלו?
"אני חושב שהוא רכש את זה מהיותו חייל בסדיר, ומהחברים שלו פה בסביבה בבאר־שבע, בבית הספר, במכללה, אבל זה בא גם מהבית. אמא מאוד חינכה אותנו שזאת הארץ היחידה שלנו, וגם עלינו ממקום לא פשוט באוקראינה, ולמדנו שפה המקום הכי בטוח ליהודים. אין לנו ארץ אחרת, וצריך לעשות הכל להגן עליה".
חוץ מספורט היו לו עוד תחביבים?
"הוא מאוד אהב לקרוא והתעניין בהמלצות שלנו על ספרים. בגלל שהוא היה איש תוכנה, הוא גם היה אדם מאוד טכני, וכל תחום הטכנולוגיה עניין אותו".
קראו גם:
ההתמודדות עם נפילתו של דניס יקימוב ז"ל קשה מאוד למשפחה והוא הותיר חלל גדול. "אני מרגיש ריקנות כי דניס היה ממלא אותנו, ועכשיו כשאין אותו, אין משהו שממלא, הוא חסר לנו מאוד", אומר אחיו. "יחד עם זאת, הוא השאיר אחריו את הילדה שלו, הילדה זו המטרה שלו בחיים. אני חושב שצריך להמשיך את הדרך שלו, לאהוב את הארץ שלנו, לטייל בה, להגן עליה ותמיד לתרום מעצמך. אני לא יודע איך נעבור את הדבר הזה, אנחנו נזכור אותו לנצח".
רבים הגיעו ללוות את דניס בדרכו האחרונה. חבריו לפלוגה סיפרו כי כתב ספר על התקופה האחרונה, והבטיחו להוציא אותו לאור. אביו, סרגיי, ספד לו בצורה מרגשת עד כאב. "בני היקר, היית עמיד, בריא, חזק, חתיך אמיתי ומאוד חכם. נתת את החיים שלך למען אדמת ישראל. עשית כמיטב יכולתך, כל הכבוד לך. אני גאה בך, שהאדמה תהיה רכה כנוצה עבורך, הקרבת את עצמך, אתה אלוף. אתה חזק, אומרים בעברית 'איזה גבר', מאוד קשה לי, אבל אין מה לעשות - זה הגורל".
האח איגור הוסיף בדברי ההספד: "אני כבר מתחיל להתגעגע אליך. תודה על הכל וסליחה. החיים לא עוצרים. נשמור על הבת הקטנה שלך כמו ששמרת עלינו. הקרבת הכל למעננו. נתת את הכי יקר. ניפגש אי שם".
