מורה שכולה: ביום שלישי בשבוע שעבר הותר לפרסום כי לוחם השריון סמל-ראשון איתי חן מנתניה, שנחטף לרצועת עזה, נפל בקרב עוד ב-7 באוקטובר - וגופתו מוחזקת כעת ברצועת עזה. זאת לאחר שהרב הצבאי הראשי קבע את מותו עם בדיקת הממצאים ועל בסיס המידע שהגיע לצה"ל.
כעת עם תום השבעה התפנתה יעל מלצר, המורה לשל"ח של איתי חן ז"ל בבית הספר אורט גוטמן בנתניה, להפרד ממנו בפוסט מרגש: "זה לקח לי שבוע. שבוע מהרגע שהתבשרתי על איתי ועד שיכולתי לכתוב את המילים האלה. לנסות לדבר על איתי בזמן עבר ולא הווה.
"לפני שבוע בשעה 2 וחצי בצהריים קיבלתי שיחת טלפון שניפצה לי 5 חודשים של תקוות על סלע משונן וחד לאלפי רסיסים. לא סתם ביהדות יושבים שבעה. אז לקחתי שבוע ועשיתי שבעה של הלב עם עצמי כדי שאוכל להיפרד באמת.
"לאחרונה נתקלתי במושג מורה שכול. והאמת שזה מתאר את הסיטואציה הכי טוב. קשר של מורים לשל"ח ומש"צים ברוב המקרים יותר עמוק מקשר רגיל בין מורים ותלמידים. אין מה לעשות, השעות הארוכות בשטח, בלי מקלחת כשאנחנו מבשלים יחד אוכל לעצמנו, ישנים בתנאי שטח קשוחים והולכים שעות ארוכות בטבע שומם מאפשרת הצצה גדולה ועמוקה מאד לחיים של המש"צים שלנו.
"את איתי פגשתי פעם ראשונה כשהגעתי ללמד של״ח בגוטמן ועוד לא הבנתי מי נגד מי. וכמו שאומר השיר- פגשתי אותו בלב המדבר, באמצע הכנה לטיול חנוכה. יש אנשים שאתה קולט כמה הם מלאי חיים עוד לפני שהם מוציאים משפט מהפה. וזה היה סיפור אהבה ממבט ראשון.
בהמשך גם כשעברתי ביה״ס שמרנו על קשר קרוב ואיתי תמיד הגיע לעזור לי בפעולות של המשצים ובגיחות. בגיחה שהייתה מיד אחרי הקורונה לא היה אפשר לבשל ואיתי הציע שנזמין פיצות. לא סיפרתי לו ואז בערב אמרתי לו ״איתי זוכר שרצית פיצות? לך לשער של האנדרטה ותביא בבקשה את ה52 מגשים שמחכים שם״ התמונה של איתי עם המון מגשי פיצה מככבת בכל כתבה שעשו עליו בחדשות. אבל בתור מי שצילמה את התמונה אני יכולה לספר כמה שמחה הייתה לו בעיניים כשהוא חזר עם המגשים.
"משם לעוד אלפי שעות של צחוקים ושיחות נפש בקורסים דרך סיפור הלימונים המפורסם. ואז לעבודה משותפת בקייטנה. כמנהלת של מחזור ג׳ כל פעם שחיפשתי את איתי במקום להתקשר הייתי מחפשת מעגל של ילדים עושים מוראלים וידעתי שהוא כנראה עומד במרכז ומעודד אותם. אבל גם כשאיתי התגייס הוא המשיך לבוא ולבקר. התמונה צולמה כשהוא הפתיע אותי באמצע מיונים של קורס סיו"ן.
קראו גם:
"ואז יום לפני ראש השנה הוא התקשר לשאול אותי אם אצטרך עזרה בחנוכה כי האשכול שלו גדול ויסתדר והוא ישמח לעזור לנו הוא רק צריך לדעת בשביל הרגילה. כן, הוא רצה לקחת רגילה מהצבא כדי לצאת לטיול מש"צים. אמרתי לו שחנוכה עוד רחוק אבל כנראה שכן ונדבר יותר קרוב לחנוכה.
"לא ידעתי אז שבחנוכה הוא כבר לא יהיה עוד בין החיים. לא ידעתי אז ששבועיים אחרי אותה שיחה הוא לא יהיה בין החיים.
"איתי אין הרבה נשמות גדולות כמוך שיורדות לעולם הזה. בחיים כ"כ קצרים הספקת כ"כ הרבה. זכית לטייל בכל פינה בארץ, חקרת עולם, הכרת חברים וזכית לאהבה גדולה. אבל הלוואי, הלוואי שהיית נשאר איתנו פה עוד זמן… זה מרגיש שלמרות מה שהספקת היה עוד הרבה לפניך".
