"התלמידים היו קצת מסוקרנים בהתחלה ושאלו הרבה שאלות, אבל זה מאוד טבעי". המוזיקאי והמחנך אביתר ברנוביץ' מבית הספר אוסישקין בכפר סבא הוא מורה מיוחד, לא בגלל שהוא נחשב למוסיקאי מוכשר ששני אלבומים באמתחותיו, אלא גם בגלל שהוא נכה המתנייד על כיסא גלגלים, המלמד באדיקות את תלמידייו שהפכו להיות מעריציו.
ברנוביץ' (33) נפצע לפני מספר שנים בתאונת דרכים בגיל 21, והוא נותר משותק מהחזה ומטה. הוא בוגר מכללת לוינסקי ומחנך כיתות ה-ו-ו' בבית הספר אוסישקין בעיר. מעבר להיותו מורה, ברנוביץ' הוא גם מוזיקאי שאלבומו הראשון "אור מתוך החושך" יצא לאור לפני כשלוש שנים, ולפני כשנה הוציא את אלבומו השני "דיון דחוף".
"הכי טבעי שאפשר"
"אני לא חושב שהמגבלה היא בכלל עניין, בטח לא כשרוצים לקחת מישהו לעבודה כמורה שמעביר תכנים, אינטלקטואליים ורגשיים. אני ממש לא חושב שזה משנה אם מורה הוא על כיסא גלגלים או לא", אומר השבוע ברנוביץ', "ככל שעובר הזמן אני מרגיש שמתייחסים אלי יותר ויותר כשווה בין שווים, כמו אל כל מורה", הוא אומר, "אבל אני מוכרח לציין שהתלמידים קיבלו אותי כבר בהתחלה הכי טבעי שאפשר. הם גם מפריעים וזה מראה שאני ממש מורה רגיל".
ברנוביץ' הוא מחנך המלמד עברית (שפה) תנ"ך כישורי חיים ועוד: "אני אוהב ללמד ברמות שאי אפשר לתאר, אני גם יוצר, מלחין ומוסיקאי ועבורי אלו לא שני דברים מקבילים, אלא חופפים. גם ללמד זו אומנות, גם כמורה את יוצר, ושניהם צריכים הרבה תשוקה לדבר, זה מה שהופך יצירה ליצירה טובה".
כאמור, תלמידיו של ברנוביץ', כמו גם הוריהם, הפכו להיות מעריציו. לאחרונה כתבו ההורים מכתב למשרד החינוך ובו הרעיפו על המורה ברנוביץ' שבחים, מכתבים אלו, כמו גם האהדה לה זוכה ברנוביץ' במערכת החינוך העירונית, זיכו את בית הספר בן גוריון לפרס של משרד החינוך על שילוב מורים עם מוגבלות.
שגית זלוף נמיר, אמו של אחד התלמידים כתבה מכתב יוצא דופן ומרגש על ברנוביץ'. "לפני שנתיים התבשרנו שכיתתנו שודכה למחנך חדש, אביתר ברנוביץ' שמו, ובהתרגשות ציפינו למפגש, לא לפני שעשינו מה שכל הורה מעורב עושה: חיפשנו בפייסבוק. גילינו שהמורה שלנו הוא מוזיקאי בחסד, ומיד הפכנו למעריצים. משהתחילה שנת הלימודים גילינו אדם רגיש ויצירתי, עם גישה ייחודית ושונה לעולם החינוך. אדם שיודע לרתום את תחומי העניין והיצירתיות שלו למקצוע ההוראה באופן מעורר התפעלות.
"ההורים בקבוצת הוואטסאפ כתבו בהתרגשות על הזכייה של הכיתה שלנו, ומיום ליום הבנו יותר את הכוח של המפגש עם אביתר. הסיסמאות של 'לקבל את האחר', 'מסוגלות' ו"לא לוותר" קיבלו נופך פיזי וממשי. ואני מצידי נפגשתי עם אביתר וזכיתי להכיר אדם עם לב ענק שמכוון כולו לראות את התלמידים קודם כל כבני אדם, ונדמה כי הוא מצליח להבין את נקודת מבטו של הילד, ומתוך כך פועל: מה יעניין אותם, מה יקדם אותם בתור חברים ובתור בני אדם, והכי חשוב – הוא מכבד אותם באמת".
"הכלב לסטר ואני"
"אני מרגישה ואוהבת את התלמידים שלי", דנה בר דע, בת ה-44 מכפר סבא, מורה לאזרחות, עיוורת, החלה ללמד לראשונה את כיתות י' וי"א בכיתות מב"ר וחינוך מיוחד בתיכון כצנלסון בעיר: "השיעור שלי מתחיל מהרגע שאני נכנסת לכיתה יחד עם כלב הנחיה שלי לסטר, התלמידים רואים אותי ומבינים שעם כל קושי ניתן להתמודד ולא עושים שום הנחות".
דנה בַּר־דֵעַ, סטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה האקדמית "בית ברל", מתמודדת עם מחלת עיניים ניוונית של הרשתית והיא בדרך לעיוורון מוחל. היא ילידת כפר סבא, בוגרת בית הספר "בר אילן" ואולפנת "הראל". עשתה שירות לאומי כאחות סיעודית בבית החולים "מאיר" עבדה כיועצת במרפאה ללקויות ראייה, גרושה ואם לשני בנים.
רק אחרי שנישאה ועברה לגור בירושלים הפנה בעלה דאז את תשומת לבה למגבלת הראייה שלה. היא נבדקה, ושם אובחנה במחלה: "שאלתי אם יש למחלה הזו תרופה, והוא אמר לי: 'לא, בהדרגה את תאבדי את הראייה לגמרי, אני לא יודע מתי אבל את עומדת להתעוור. עולמי חרב עליי".
אבל לא אחת כמו דנה תיתן לבשורה הזו להפוך את חייה. עם גילוי מחלתה פנתה דנה למרכז הלמידה לעיוור בירושלים והחלה ללמוד שם בסיוע עמותת "עלה" ובאמצעות חונכים ומכשירים שמקלים על למידת עיוורים וכבדי ראייה. היא סיימה את מבחני הבגרות בגיל 25, חזרה לכפר סבא והחלה ללמוד לתואר ראשון במדעי המדינה ומשאבי אנוש במכללת אריאל. תוך כדי הלימודים עבדה בעמותת "עלה" ובהמשך במחלקת התרבות והספורט בעיריית כפר סבא וסיימה את התואר הראשון בגיל 32.
לאחר מכן, עבדה במשך כחמש שנים כיועצת במרפאה ללקויות ראייה בבתי החולים "איכילוב" ו"בילינסון". לפני כשלוש שנים החלה ללמוד במכללת "בית ברל" לתואר שני בייעוץ חינוכי ובמקביל לתעודת הוראה, ובשנה שעברה נקראה לראשונה ללמד אזרחות בשלוש כיתות י' של ילדים על הרצף האוטסטי בתפקוד גבוה, ושל כיתות מב"ר (כיתות תקשרותיות לתלמידים על לקויות למידה). "כמו שאמרתי לתלמידים שלי בשיעור הראשון 'יכולתי לשבת בבית לבכות על מר גורלי ולהמתין ל-28 בחודש לקבל את קצבת הנכות שלי, אני לא ויתרתי, גם אתם לעולם אל תוותרו'".
הם קיבלו אותך בהבנה?
"בהתחלה כמובן שהיו קשיים, היה כזה קטע שהם בחנו אותי כל רגע 'נראה אותה עכשיו כותבת על הלוח', או 'נראה איך היא מפעילה את המצגת', אבל אני ידעתי להתמודד ומייד אמרתי להם שמורה לא חייבת לכתוב על הלוח, ולהקריא מצגות, גם אתם יכולים לעשות את זה. דיברתי מנהמות ליבי ואמרתי להם 'לא כל האנשים מושלמים, אתם חייבים לכבד את האחר, להכיל את הזולת, גם אתם מתמודדים עם קשיים כמו כל בן אנוש, יש כאלו שיש להם קשיים קצת יותר גדולים יש כאלו עם פחות, אבל המבחן שלנו כחברה הוא להכיל את כולם יחד".
זה עזר?
"אין לך מושג כמה. חלפה שנה והנה עכשיו אני אני ממשיכה איתם לכיתה י"א, והאהבה וההערכה ההדדית פורחת.
העסקתה של דנה חייבה מתנדב שילווה אותה בכל יום הלימודים בבית הספר. מישהו שיהיה לצידה בכיתה, במסדרונות בית הספר ובחדר המורים. התיכון קלט את דנה בזרועות פתוחות. מצד אחד "לא עשו מזה עניין" ומצד שני התעניינות, חיוכים, סיוע וקבלה.
כרגע דנה נעזרת בכלב נחיה, לסטר שמו "והוא חתיך עולם", היא אומרת, "הכלב המיועד לי הותאם לי על פי הגובה והטמפרמנט. והוא הדבר הכי מתוק שישי, הוא גם די שובר דיסטנס בכיתה כשהתלמידים מלטפים אותו והתרגלו אליו".
"שווה בין שווים"
"היה רגע מיוחד עם התלמידים שלי בכיתת התקשורת בבית ספר נוף ים בהרצליה, רגע של חיבור אמיץ, כאשר התוודיתי בפניהם שגם אני מתמודדת עם קשיים כמוהם וזה לא עושה אותי פחות טובה או פחות מוכשרת, בדיוק כמוהם", סיוון בצ'י, מורה לקויית שמיעה הפכה את לקות השמיעה והקשיים הנלווים אליה, ליתרון במסגרת תפקידה כמחנכה ילדים בעלי לקויות למידה: "אני לא מרגישה חריגה, להיפך, אני מרגישה כשווה בין שווים, וגם התלמידים שלי רואים את זה כך, וזה מסייע בהבנה שלהם שגם אם יש להם קשיים הם לא פחות טובים מכולם".
סיוון נולדה לפני 37 שנה ברעננה, ילדה רגילה ומוכשרת, שהחיים היו פרושים בפניה: "נולדתי כילדה רגילה ושומעת לכל דבר עם אהבה גדולה לחיים ובעיקר לילדים", היא מספרת, "כבר כילדה היו לי דלקות רבות באוזניים, שלצערי, היום אנחנו יודעים, שבגלל שהן חזרו ונשנו הדלקות פגעו לי בעצבי השמיעה.
"השמיעה נפגעה אבל אני לא רציתי להכיר בזה, ובטח לא לשמוע על מכשירי שמיעה, מתברר שגם ההדחקה הזו הייתה טעות שפגעה ודרדרה את השמיעה שלי למצב בלתי הפיך".
כששמיעתה מדרדרת במהירות, המשיכה סיוון בחייה והקדישה את הקריירה שלה לאהבתה לילדים, "בעיקר ילדים מיוחדים", היא למדה תואר ראשון בתקשורת עם התמחות בתקשורת שיווקית מטעם אוניברסיטת אריאל, והחלה לעסוק עם ילדים על הרצף בטיפולי הידרותרפיה, בתחילה בבית איזי שפירא ("שם התחלתי") ולאור הצלחתה בתחום לימדה במקומות נוספים שנדרשו לכישוריה. היא הכירה את בעלה, התחתנה והביאה לעולם שני ילדים.
קראו גם >>>>
"עד לידת בני הבכור", מספרת סיוון, "לא רציתי אפילו להיבדק בכל הקשור לשמיעתי המדרדרת. כשנולד בני התחלתי להרגיש שאני לפרקים די רציניים לא שומעת אותו, וזה הפחיד אותי מאוד. ניגשתי לבדיקה, שם קיבלתי את האבחנה המרה, ששמיעתי מדרדרת, וככל הנראה תגיע למצב שבו לא אשמע כלל ואצטרך שתלים.
"בינתיים הרכיבו לי שני מכשירי שמיעה מיוחדים בשתי האוזניים, שהם אומנם מקילים עליי מאוד, ומאטים את ההדרדרות, אך לא מונעים אותה".
איך הגעת להוראה?
"הכול בגלל הקורונה (היא צוחקת). לפני שנתיים החלה המגיפה הזו שסגרה לנו את כל הבריכות, והחלטתי שאני חייבת לעשות הסבה רצינית, שתיתן לי פרנסה קבועה. הייתה אז תוכנית הסבה לאקדמאים מטעם העירייה להוראה, התחלתי ללמוד בבית ברל חינוך מיוחד.אחרי שנה בהוראה, כשועד לא סיימתי את התואר, החליטו לשבץ אותי, בגלל המחסור שהיה, כתומכת הוראה בכיתה רגילה בבית ספר נוף ים בהרצליה. ככה לימדתי שנה, ובשנה האחרונה כבר שיבצו אותו כמורה עמיתה בכיתה התקשורתית בבית הספר".
לא היו לך קשיים?
"בהתחלה בגלל שכל הפרעה, רעש, או אפילו דיבור בקול רם בכיתה, היה מוציא אותי מהריכוז, זה די הפריע. לשמחתי הרבה, מנהלת בית הספר נענתה מייד לבקשתי להנגיש את הכיתה ללקווי שמיייעה. ממש בנו מהמסד ועד הטפחות כיתה אקוסטית בבית הספר, רצפה, תקרה, דלת, מזגנים מיוחדים, ואני חייבת להודות שההיענות לכך, למרות ההוצאה, הייתה מיידית ובאהבה גדולה".
ואיך התלמידים קיבלו אותך?
"וואו, אין לך מושג כמה אנחנו פורחים בכיתה שלנו".
