כילד ירין שטרית סבל מעודף משקל וכבר אז הקפיד להתבונן על עצמו בצורה בונה ולא פוגענית. "אני לא אומר שמן, לא אוהב להשתמש במילה הזאת, הייתי עם משקל עודף. בזמנו לא הבנתי מה המשמעות של המשקל שלי, אבל ילדים היו מציקים לי, עברתי דברים קשים, גם אלימות, דברים שאני מעדיף לשכוח".
אבל הרבה השתנה מאז. בעוד כחודשיים, ואחרי הכנות שנמשכו כשש שנים, שטרית בן ה-26, יהיה המתמודד הראשון עם תסמונת דאון שיתחרה באליפות מר ישראל. בראיון הוא מספר על ההחלטה ללכת עם החלום שלו עד הסוף, על שיגרת האימונים, הקשיים בדרך, וכמובן - על הארוחה הראשונה איתה הוא ישבור את המשמעת התזונתית ביום שאחרי התחרות.
להישאר בשיא
לקראת החטיבה עבר שטרית לבית הספר 'תומר' בראשון לציון, שם פגש עוד ילדים עם מוגבלות. "הכרתי הרבה חברים וגם הצוות היה טוב. תמיד שיעור ספורט היה השיעור האהוב עלי. יום אחד בן דוד שלי לקח אותי למכון כושר בקאנטרי ולימד אותי להתאמן. פתאום התחלתי לרדת במשקל אבל גם נהניתי. חקרתי את הנושא, למדתי מה צריך לעשות והתחלתי להתאמן באופן רציף".
כשהייתי בן 17 חבר שלי אבא שלי התמודד בתחרות של פיתוח גוף, ואמרתי שהחלום שלי זה להגיע לרמה כזאת גובהה, חלמתי להיות כמו שאר המתחרים".
את החלום שטרית לא שכח אך המשיך במקביל לחפש את דרכו בשוק התעסוקה, למרות שמדובר בבחור עם תסמונת דאון נראה כי לכל מקום עבודה הגיע עם המון מוטיבציה ושמחת חיים. "עשיתי שרות לאומי כעוזר לאב בית בבית ספר יסודי בראשון לציון, הייתי עושה הכל, מחליף צילינדרים, עוזר בהדפסות וגם מחליף אותו כשלא היה יכול להגיע לעבודה. אחר כך עבדתי במשתלה מטעם העירייה וכבר חמש שנים וחצי אני עובד בשופרסל ומאוד נהנה מהעבודה שלי. תמיד חלמתי שאהפוך את האימונים למשהו מקצועי ולפני שנה התחלתי להתכונן לקראת תחרות מר ישראל 2023".
תחרות מר ישראל היא תחרות פיתוח גוף שמתקיימת ברצף מ-1950, במספר שבע קטגוריות משקל (מעד 65 ק"ג ועד מעל 90 ק"ג). בתחרות שתקיים השנה במרכז הבמה בגני תקווה, תהיה לראשונה גם קטגוריה נפרדת לאנשים עם מוגבלות.
ירין, מה גרם לך להבין שהגיע הזמן?
"כבר הייתי בשיא שלי, במהלך שנת 2023 ירדתי מ-95 ק"ג ל-66.7 ק"ג ומ-35 אחוז שומן ל-12 אחוז. אבל אז פרצה המלחמה, והתחרות שהייתה אמורה להתקיים בחודש אוקטובר נדחתה. זה ממש אכזב אותי אבל לא התייאשתי, אני ממשיך להתאמן ומקפיד להישאר בשיא. זו קטגוריה חדשה לאנשים עם מוגבלות ואני האדם הראשון עם תסמונת דאון שמתחרה במר ישראל".
"לא להוריד את הראש"
כיצד נראית שגרת האימונים שלך?
"אני משקיע המון. יש לי שני מאמנים שמכינים אותי לתחרות, מאור זרדז ואשתו שהיא התזונאית שלי, קארין זרדז. אני מתאמן 6 פעמים בשבוע, כל אימון 3 שעות. אני מתחיל בהליכה מהירה, מתיחות וחימום, גומיות ואז משקולות. אין יום שאני לא קם מוכן לאימון, אני מבין שאני חייב, גם בימים שאני מסיים לעבוד מאוחר ואני רוצה לנח קצת אני לא מוותר לעצמי, מתארגן ויוצא. גם התזונה שלי מאוד קפדנית, אני לוקח אוכל לעבודה כדי שלא אגיע למצב של רעב, כי אני עובד במקום עם אוכל ויש הרבה פיתויים, בעיקר מהריח של הלחמניות והבורקסים הטריים שאופים. לכן אני מראש מצטייד בסלט גדול ואוכל כשאני רעב.
"בבית אני שוקל את הארוחות שלי, לצהרים לדוגמא אני אוכל 100 גרם אורז, 250 גרם חזה עוף ו-300 גרם שעועית. אני גם מקפיד על שמונה וחצי שעות שינה, בגלל העבודה בסופר אני מתעורר מוקדם אז ב-21:30 אני כבר מכבה את הטלוויזיה כדי לישון טוב. אני תמיד חושב על האימון הבא וכמה חשוב לי להתחזק ולהיות ערני לקראתו. ברור לי שאם אני רוצה להביא את הגביע ואת הכבוד שבזכייה אני חייב להתאמץ".
גבר שרירי עם תסמונת דאון זה לא דבר שגרתי, אלו תגובות אתה מקבל?
"אני מקבל המון חיזוקים מאנשים במכון ובכל מקום שרואים אותי, זה מחזק אותי שמחמיאים לי. גם ברשתות החברתיות אני זוכה לתגובות. אומנם לא הרבה אבל אנשים מאוד מפרגנים. לפעמים יש גם תגובות לא טובות אבל כמו ספורטאי טוב אני מתמודד עם הכל, אני לא מוריד את הראש ולא נותן לזה להשפיע עליי. אני אומנם הגבר הראשון עם תסמונת דאון שמתמודד בתחרות אבל אני מקווה שאחרי שאתחרה יראו אותי אחרים, יקבלו השראה ונראה עוד אנשים עם מוגבלות בענפי ספורט ובמכוני הכושר.
"אני רוצה להוכיח להם שהם צריכים להילחם על החלומות שלהם, אם אדם עם תסמונת דאון או כל מגבלה אחרת חולם להיות שחקן או כל קריירה אחרת, הוא חייב להילחם על זה, אסור להם לוותר. זה משמח אותי לחשוב שמבוגרים וילדים עם תסמונת דאון רואים אותי ומבינים שזה אפשרי. יצא לי לפגוש בחור עם תסמונת דאון במכון כושר, הוא התקשה בדיבור אבל היה בחור שעזר לו, רציתי להראות לו שאנחנו יכולים לעשות כל דבר".
מאיפה אתה שואב את ההשראה שלך?
"מהמאמנים שלי מאור וקארין שעוזרים לי המון, תומכים ומפרגנים לי. אני מקבל השראה גם מההורים שלי, הם תמיד ידעו שאני אוהב ספורט ועודדו אותי ללכת על זה, הם עוזרים לי ותומכים כי הם יודעים כמה זה קשה. הם אפילו הכינו לי ליום הולדת עוגת סושי כי זה מה שאני אוהב ויכול לאכול.
קראו גם:
"יש לי גם בן דוד ללא כל מגבלה שתמיד אומר שבזכותי הוא התחיל להתאמן, יש לי גם חבר טוב עם מגבלה מבית הספר 'תומר', שאומנם אין לו תסמונת דאון אבל יש לו עניינים אחרים, והכנסתי גם אותו לתחום הזה, אין לו אחים והוא אומר לי שהיום אני כמו אח בשבילו. אני מאמין שהסיפור שלי נותן השראה, שאחרי כל מה שעברתי ילדים יקראו את המילים שלי ויאמרו להורים שלהם שהם רוצה להיות כמו הילד הזה, שעבר תקופה קשה ועכשיו הוא מצליח. כמובן שהיום כבר אף ילד לא יעז להציק לי. זה מסר לכל אדם עם מוגבלות בארץ, גם אם לא מדובר בתסמונת דאון אלא במוגבלות אחרת, אף פעם אל תורידו את הראש למטה, תמיד תרימו אותו גבוה ותזכרו להאמין בחלומות שלכם".
ב21- במאי תתקיים התחרות ושטרית כבר מתכנן את היום שאחרי. "בעתיד אני רוצה ללמוד תזונה ולהיות מאמן כושר בעצמי", הוא אומר. "אני רוצה ללוות ספורטאים ולהוביל אותם בדרך שאני עובר. בינתיים אני עושה תכניות ליום שאחרי התחרות וזה קודם כל ללכת לבית הפנקייק ולאכול פנקייק מושחת וטוב".
ואחרי הארוחה הטובה?
"גם אשמח למצוא אהבה, ואם היא תתחבר לספורט כמוני זה בכלל יהיה מעולה. בינתיים אני מזמין אנשים לעקוב אחרי ברשתות החברתיות ולהצטרף למסע שלי".
