אלפי אנשים מוכי הלם וצער ליוו ביום שישי שעבר את מיכל אהרונוף בן רעי למנוחת עולמים בבית העלמין באבן יהודה, מקום מגוריה בשנה וחצי האחרונות. מיכל ז"ל, שנולדה, גדלה ועבדה ברעננה, נפטרה ביום רביעי שעבר (24.5), יומיים לאחר הולדת בתה ושבועיים לאחר שהתגלה בגופה סרטן ריאה מפושט.
מיכל הייתה נשואה ליוני, אם למאיה, לעומר ולתינוקת רומי. מותה הטראגי זיעזע את אוהביה ומכריה ופעילותה ההתנדבותית שהוקדשה לזכר חברתה הטובה, הילה בכר ז"ל מהוד השרון, עלתה ביתר שאת לתודעה הציבורית.
מוקפת חברים
מיכל (38) נולדה וגדלה ברעננה בשכונה קריית גנים. ביסודי היא למדה בבית הספר "יחדיו" ובתיכון ב"מטרו ווסט". היא שירתה במוזיאון חיל האוויר ולאחר שהשתחררה המשיכה ללמוד באוניברסיטה בניו יורק. כשחזרה לארץ התמקמה בתל אביב, שם פגשה את בעלה יוני ויחד הם עברו לנתניה. מיכל למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ועבדה כפסיכולוגית בבית הספר תל"י ברעננה. כמו כן, בארבע השנים האחרונות עבדה מיכל בעיריית רעננה כפסיכולוגית בשירות הפסיכולוגי החינוכי.
דניאל מרכוס ומיכל היו חברי ילדות ברעננה מאז כיתה ה'. הוא זוכר גם השבוע, 30 שנה אחרי, את הפגישה הראשונה איתה. "זה היה בל"ג בעומר", סיפר מרכוס השבוע, "הלכנו עם חברים לזרוק ביצים במדורה. זרקתי שתיים ואחת פגעה במיכל. היא לקחה את זה בהומור האופייני לה וצחקה, וככה הכרנו. מאותו הרגע הפכנו להיות חברים במשך 30 שנה".
מיכל ודניאל התגוררו באותה שכונה בקריית גנים בעיר והיו חבורה מגובשת. "עם השנים הפכנו לחברים מאוד טובים ואחרי הצבא שמרנו על קשר. היא הייתה מרכז העניינים, הכל סבב סביבה. היא הייתה מארגנת את כל המפגשים ובזכותה יצא לכולנו להיפגש", מוסיף דניאל.
דניאל, שבעבר היה בעל חברת הפקות, הוא גם זה שהפיק למיכל ויוני את החתונה. מיכל אגב, היא זו שהכירה לדניאל את שלי, מי שהפכה לימים לאשתו. "החיים שלנו תמיד היו שזורים זה בזו", הוא אומר. "בחתונה שלנו היא אמרה לכולם שהיא השדכנית, שבזכותה החתונה ושהיא הכירה אותי לחבר הכי טוב שלה מכיתה ה'", מספרת שלי מרכוס. "כל כך התאים לה להיות השדכנית, זאת שמחברת, שמארגנת, שעושה שהכל מסביב יהיה יפה ומושלם וששני אנשים יהיו ביחד".
לדבריה, למרות שתמיד היו להן גירסאות סותרות לגבי אופן השידוך, היא נורא אהבה כשמיכל סיפרה על זה, "אומרים שלמי שעזר להקים בית בישראל יש מקום בגן עדן, וזה הזוי שהיא שם עכשיו, פשוט לא הגיוני ולא מחובר לשום מציאות שהיא". דניאל ושלי מספרים, כי למיכל היו מאות חברים והיא תיחזקה כל כך הרבה קשרים. "תשאלי עוד רבים וכולם יגידו שהם היו החברים הכי טובים שלה. באורח פלא היא גרמה לכל אחד להרגיש שהוא הכי קרוב אליה. היא הייתה משרד יחסי ציבור מהלך והכירה את כולם".
למרות זאת, מיכל בחרה לספר למעטים על המחלה. "היא דיברה איתי שבועיים לפני שהיא נפטרה ואני לא יודע למה היא לא סיפרה לי כלום. כמו שאני מכיר אותה, היא בטח חשבה שהאופטימיות תנצח", הוא אומר. כשנודע לחברים על מותה הם היו המומים. "זה עירער את כולנו. זה תפס אותנו בהפתעה גמורה. אני בן אדם מאוד ורבאלי אבל אין לי מילים, אנחנו עוד לא מעכלים", הוסיף דניאל.
עידן בר מרעננה, חבר נעורים של מיכל, סיפר: "מאז שנודע לי על פטירתה של מיכל, אני שבור. פשוט שבור. מיכל הייתה שילוב בלתי אפשרי של שמחה, יופי, נתינה, הצלחה וחיים, והיא כבר לא בחיים. "הכרנו בתיכון מטרו-ווסט בכיתה י' ומהרגע הראשון נהיינו חברים. כבר אז היא דאגה לכולם. היא הייתה קדושה, היא הייתה פיה, כל כולה לעולם. הערצתי אותה על המעורבות שלה. היא הייתה יוצאת דופן", אומר בר בכאב.
מיכל עבדה כפסיכולוגית במשך שנים, בעיריית רעננה. ראש העירייה, זאב בילסקי, שהתגורר גם סמוך לבית הוריה של מיכל במשך שנים, הספיד אותה בהלוויתה: "אנחנו, כל אחד מהעומדים כאן, כואב על לכתה ואבל על כל דקה שהפסדנו מחברתה. במיוחד דואב הלב על רומי הקטנה, שלעולם לא תכיר את אמא ולנצח תחיה על הסיפורים ובצל אלבום התמונות ממנו תישקף אליה דמותה של מיכל. יפה, תמירה, צעירה וחייכנית.
"עלינו מוטלת המשימה. אנחנו נסייע לכם להמשיך בדרכה של מיכל. באופטימיות, בחברות, בנתינה ובאהבה. אנחנו נזכיר לרומי כל יום איזו אישה מופלאה הביאה אותה לעולם, וכמה אושר הסבה לה בימים הבודדים בהם הכירו. אם שלא ויתרה עד שהייתה בטוחה שבתה הקטנה בטוחה ומוגנת".
אורית מופז, מנהלת השירות הפסיכולוגי בעיר, שעבדה עם מיכל קרוב לארבע שנים, מספרת גם היא, כי מה שאפיין יותר מכל את מיכל היא המהירות שבה נקשרה לאנשים. "היא יצרה קשר בלתי אמצעי עם אנשים מסביבה בין אם זה אנשי צוות ובין אם מטופלים", מספרת מופז. "עמדת המוצא שלה הייתה אהבת האדם. היא הייתה מאוד חמה, מאירת פנים, חייכנית ואכפתית לכל אחד".
עוד סיפרה מופז, כי מיכל הייתה פסיכולוגית אמפתית ורגישה ונתנה למטופליה מעבר לגבולות הפורמליים. היא נגעה בלב כל מי שעברה בדרכו. היה תענוג לעבוד איתה והיא תחסר לנו מאוד".
לזכר הילה
לצד חיי משפחה מסורים וחיי חברה, הפעילה מיכל את "מעגל הנשים נתניה" - סניף של ארגון התנדבותי למען הקהילה. את הסניף הקימה לזכרה של חברתה הטובה, הילה בכר ז"ל מהוד השרון, שנרצחה על ידי בעלה.
כל אוהביה דיברו עליה השבוע בלשון אחת: "היא הייתה מלאכית. מלכה אמיתית. היא פתחה לבבות ודלתות והגשימה מטרות שסימנה. אף אחד לא אמר לה 'לא' כשביקשה משהו. היא סחפה את כולם איתה להיות חלק מעשייה. הכל לזכר חברתה הילה בכר. היא הותירה אחריה חלל עצום".
אמא של הילה ז"ל, ציפי בכר, נדהמה לשמוע על מותה הפתאומי של מיכל, תשע שנים לאחר הרצח המזעזע בו נרצחו בתה ונכדיה. "אין לי מילים, אני לא יכולה לדבר", אמרה בכר, "זה אסון גדול. היא היחידה שלא נטשה אותי. היא כל יום התקשרה ולא משנה איפה הייתה. היא הייתה הבת שלי ואיבדתי אותה. אני לא קולטת. זה נראה לי הזוי, אין לה תחליף. בזכותה כולם מכירים את הילה".
מיכל והילה הכירו במהלך שירותן הצבאי במוזיאון חיל האוויר והפכו להיות החברות הכי טובות. 11 שנים של חברות וחוויות משותפות עברו, עד להירצחם של הילה בכר וילדיה בידי בעלה, לפני 9 שנים. מיכל, שאיבדה את חברתה הטובה ביותר, צמחה מתוך המשבר להיות מנהיגה קהילתית שמצמיחה לצידה ואיתה כוחות פעילים בעירה נתניה ומחוצה לה. היא הקימה את "מעגל נשים נתניה לזכר הילה בכר" והחלה לפלס לעצמה דרך להגשמת מטרות מסומנות.
למען הילדים
חבריה הרבים של מיכל מספרים על אישה ממוקדת מטרות שבדקה כל פרויקט לפני שנכנסה אליו. היא רצתה להיות יעילה עם המעגל שלה ולהביא שמחה. באחת הפעמים היא יצרה קשר עם מתנ"ס השכונה דורה בנתניה, הבינה שלילדי השכונה אין תנאים ביתיים לחגוג ימי הולדת, וגייסה את אוהביה להקים את "חדר ימי ההולדת על שם הילה בכר". בהמשך הקימה גם את חדר הנוער במתנ"ס. גם במתנ"ס נאות הרצל בצפון העיר הוקם חדר מיוחד לנוער ולהתכנסויות. גם שם, כבכל מקום אליו הגיעה, מוטבע בשלט מיוחד שהמקום הוקם לזכרה של הילה בכר.
"מיכל הייתה דמות משמעותית ונמרצת לכל ילדינו בבית הילדים. מהרגע שכף רגלה דרכה בבית, ליבה הרחב נפתח ומילא כל פינה", מספר מנהל הבית יהודה כהן. כל פרויקט בוצע על ידה ללא פשרות. כשהחליטה לשפץ את המקלחות והשירותים בבית הילדים, עשתה זאת בצורה מושלמת. היא הביאה קבלנים ומשפצים, ניהלה משא ומתן, ניהלה ופיקחה. לא נחה ולא שקטה עד שהפרויקט הסתיים ברוב הדר.
"היא סחפה איתה עוד ועוד אנשים למימוש חלומותיה למען ילדים. החיוך של מיכל הילך קסם על כולם ואיש לא היה יכול לעמוד בפניה או לסרב לבקשותיה. "לעולם לא נשכח אותה וברגע שנתעשת ונעכל את גודל הטרגדיה, נעשה הכל כדי להנציח את זכרה".
בית מלא צחוק
הבית שמיכל ובעלה יוני הקימו באבן יהודה, הפך למוקד מרכזי עבור חבריהם - שם תמיד צחקו ודמעו מהתרגשות מהסיפורים שלה. "תמיד צחקתי ואמרתי לך שאת תהיי הפסיכולוגית הכי ענייה שאני מכיר, כי את מרחמת על כולם ורק רוצה להעניק. בסוף את עוד תתני למטופלים כסף, כי אין להם וכי את מיכל", כתב חן דלל, החבר שהכיר בינה לבין בעלה. "לא היה לך את הרצון לקבל או להכיל שיש מישהו שסובל. ילדת בפעימות נשמתך האחרונות, כפי שמתאים רק לך. כשהלכת מאיתנו השארת חיים אחרייך, בדיוק כמו שלכל אפילה הכנסת אור ולכל כאב מזור, אבל מי יכניס את האור לאפילה שלנו בלכתך הבלתי אפשרי, אחותי היפה".
חברות המעגל מדברות על הקשרים הנפלאים של מיכל עם מפורסמים, שהיו חברים של יוני ושלה. "תמיד אמרה שאלי פיניש ורון שחר ייתנו גב לפעילות שלה", הן אומרות. "אבל נופל על משפחתך ואני בקצה השני של העולם. מצלם ביום, בוכה בלילה. קורא טקסטים ביום ופוסטים עלייך בלילה", כתב רון שחר. "חברה אמרה לי, 'היא לא הלכה לעולמה, היא הלכה מעולמה'. מבטיח להנציח פועלך המבורך במעגל הנשים ולתרום כפי יכולתי".
"יש אנשים שהשם שלהם חייב להישאר אחרי לכתם", כתב אלי פיניש, חבר של יוני ומיכל.
כואבות ובוכות, כשהן "שבורות ולא מאמינות", זקפו חברות מעגל נשים נתניה קומה, כמתחייב מאישיותה של מיכל, ויצאו בהצהרה: "אנחנו מבטיחות לך להמשיך את דרכך, לפעול לרוחך ולהפוך את המעגל הזה לכל מה שחלמת עליו. והכי חשוב אנחנו מבטיחות לך שצבא הנשים שהשארת מאחור לא יעזוב לרגע את אהובייך - יוני, מאיה, עומרי ורומי הקטנה".
