3 צפייה בגלריה
דורית כהן  (צילום: אסף פרידמן)
דורית כהן  (צילום: אסף פרידמן)
דורית כהן (צילום: אסף פרידמן)
הדרך למשרדה של רב‑כלאי דורית כהן מרעננה בכלא השרון ארוכה ומפותלת. המשרד ממוקם בפאתי מתחם הכלא, ומלבד ההליכה הממושכת לעברו יש גם דלתות ברזל, שערים ועמדות בידוק שצריך לעבור עד שמגיעים למחלקת טיפול למכורים (ט"ל) בבית הסוהר, שכהן עומדת בראשה.
"הדרך למחלקה מייצגת בעיניי את התהליך המאוד ארוך, מורכב וממושך שחווים האסירים המטופלים. זה גם סוג של מסע, שהכניסה אליו כרוכה במאמץ, השקעה ומפגש עם דברים לא נוחים להתמודד איתם", אומרת כהן. "יש עצירות ויש מכשולים בדרך, אבל מטרת הטיפול היא לספק סוג של מצפן לניווט ולהפוך את יכולת ההתמצאות לטובה יותר. בסופו של תהליך מגיעים ליעד, השתלבות בחברה ובמעגלי החיים הנורמטיביים, ולמעשה מרוויחים את החיים מחדש, בלי שיש עוד צורך להשתמש בסמים ובאלכוהול".
התחברתי לרגישות
בראש המחלקה, היחידה מסוגה בשירות בתי הסוהר (שב"ס), ניצבת כהן מאז כינונה, לפני כ-20 שנה: תחילה בבתי הסוהר דמון ואשמורת, ובתשע השנים האחרונות בכלא השרון. כהן בת ה-51 מתגוררת ברעננה, נשואה ואם לשלושה, ובעלת תואר שני בקרימינולוגיה קלינית מטעם אוניברסיטת בר‑אילן.
איך נוצר הקשר שלך לשב"ס?
"בסיום התואר השני שלי פורסמה מודעה של שב"ס לגיוס מטפלים בתחום ההתמכרויות. אז, לפני 24 שנה, טיפול בין כותלי בית הסוהר נחשב לחדשני מאוד. זה נראה לי מסקרן ומאתגר. התקבלתי והתחלתי את מסע החיבור שלי למכורים שנחשפתי אליהם בין כותלי בית הסוהר. התחברתי לרגישות, למצוקות ולצורך שעלה מהם לנתק את עצמם מההתמכרות והקושי שלהם לעשות את זה. הם עברו בחייהם כל כך הרבה קשיים, מצוקות וחסכים, וחשבתי שיש לי תפקיד משמעותי, באמצעות פגישות טיפול, לאפשר להם לגלות שהם מסוגלים להתמודד עם החיים גם בלי סמים ואלכוהול".
מלבד כהן יש במחלקת ט"ל עובדת סוציאלית, מדריך גמילה, בעצמו בוגר המחלקה ו"נקי" כבר עשר שנים, וקצינת חינוך. היום מטפל הצוות הזה ב-29 אסירים.
"מדובר באסירים טעוני הגנה שזקוקים להגנת שב"ס ומופרדים משאר האסירים. מתקבלים למחלקה אסירים ששפוטים בגין עבירות שונות, גם מאסרי עולם, ולכל אחד מהם בעיית התמכרות מסוימת", מפרטת כהן. "יש פה מטופלים בני 23-22 ומטופל בן 60.
גם מבחינת דתות ומוצא יש פה ממגוון האוכלוסייה. רובם הגדול מגיע ממשפחות לא מתפקדות שמנעו מהם התפתחות תקינה ובריאה. הם סובלים מהיעדר כלים להתמודד עם מציאות החיים, ומבחינתם כל קושי הוא סוג של קטסטרופה. נוסף על כך, קיימת אצלם בהלה גדולה להיפגש עם רגש, כי בחוויה שלהם הרגשות שליליים.
המסר שהם ספגו בבית הוא שאין עם מי לדבר או שזה מסוכן ולא כדאי, אז הם למדו להדחיק רגשות. אנחנו מלמדים אותם שרגשות הם חלק בלתי נפרד מהחיים ונותנים להם את היכולת לדבר עליהם, לקבל אותם ולחוות אותם ממקום אחר".
למרות האמפתיה והרצון לסייע, כהן מבהירה שיש תנאי ברור לאסירים המעוניינים להיות חלק מהמחלקה: "המועמדים מוכרחים להיות מודעים לבעיית ההתמכרות שלהם, להכיר בה ולרצות לטפל בה. תהליך של שינוי לא יכול לבוא מבחוץ. אם המטופל לא בוחר בעצמו ולא מגיע להחלטה אמיצה שאת מה שהיה עד עכשיו הוא לא רוצה יותר, לא יכול להתרחש שינוי. הרבה משפחות ניסו להפנות את המכורים לתהליך גמילה ושינוי מתוך ההרס והסבל שהם גרמו לסביבה ולעצמם, אבל זה לא יצליח אם המטופל עצמו לא מגיע להבנה שהוא רוצה בכך".
3 צפייה בגלריה
כלא השרון (צילום: עידו ארז)
כלא השרון (צילום: עידו ארז)
כלא השרון (צילום: עידו ארז)
כמה זמן נמשך טיפול? "טיפול נמשך מינימום תשעה חודשים ויכול להימשך יותר משנתיים, תלוי ביתרת המאסר ובמידת הנכונות של המטופל להירתם לתהליך ולהשתתף ולהיות פעיל בו. זה תהליך לא פשוט, מורכב ומפחיד לעתים, של פרידה ממשהו מרכזי מאוד בחייך.
הסם הוא לא באמת הבעיה, אלא ניסיון לפתור בעיה הרבה יותר עמוקה שקיימת: כאב קיומי, טראומות, פגיעות מיניות, חסכים מחוסר תפקוד של ההורים, חוסר ערך, ריקנות, דימוי עצמי נמוך. מטרת הסם להפיג את הכאב ולברוח ממציאות החיים, אבל הוא מייצר אשליה של פתרון בזמן שהוא מחריף את הבעיה וגורם יותר כאב וסבל.
ממקום של נרקומן מכור, חסר תועלת ואסיר שנמצא בתחתית הסולם החברתי אנחנו משנים את התווית ל'מטופל', 'דייר' ו'מכור מחלים'. התוויות שמשתנות מעידות על כך שהמטופלים נמצאים בדרך חדשה של תקווה וייעוד בחיים. בעצם הבחירה שלהם להגיע למחלקה כאסירים הם מאמצים את הלוגו שלנו: ובחרת בחיים. הם רוצה לחיות בחיים ולא לצדם, כמו שהם היו מורגלים".
לעבור שינוי
בטיפולה של כהן כבר היו מאות מטופלים, והיא מעידה שהם מכנים אותה "האמא של המחלקה". "אני והצוות נותנים להם הרגשה של משפחתיות, עד כמה שזה נשמע הזוי. המטופלים קוראים למקום הזה בית, כי זו חוויה ראשונה של בית שלא היה להם. אנחנו מאפשרים להם סביבה בטוחה, מקבלת ולא מתייגת, וככה הם יכולים לדבר על סודות ועל כאבים שהם חששו לגעת בהם.
הם עוברים חוויה מתקנת בעזרת הצוות המטפל, שחבריו משמשים להם דמויות הורים הרבה פעמים. מצד אחד, אנחנו נותנים מענה של הקשבה, יחס ואכפתיות, ומצד שני, מציבים גבולות ברורים ומקפידים לאכוף את הכללים והחוקים. המטופלים זקוקים לגבולות הללו, שמבחינת רבים מהם לא היו קיימים. לא היה מי שיאמר להם מה נכון ומה לא, מה מותר מה אסור. נוסף על כך, לצד כל אחד מהם יש קבוצה של חברים שהוא יכול לדבר איתם ולשתף אותם בקשיים, והמטרה של כולם משותפת — לעבור שינוי בדרך החיים".
מהו לוח הזמנים היומי של המטופלים?
"יש להם סדר יום קבוע וקפדני שמתחיל ביציאה לעבודה במפעל יצרני או בהשלמת שנות לימוד למי שמעוניין וצריך. במשך היום מתכנסות קבוצות טיפול, מופעלים חוגים שונים ונערכות שיחות פרטניות. אנחנו מלמדים אותם לקבל אחריות, לפתח עצמאות ומסוגלות לנהל את חייהם בכוחות עצמם ולהפסיק לדרוש מאחרים מעמדת הקורבן.
בעבודה הם עוסקים באריזת סחורות, ושלא כמו אסירים אחרים, היזמים רואים עד כמה התפוקה שלהם טובה. זה מעיד על כך שהם מחויבים, עובדים בחריצות, נוהגים באחריות ולומדים להיות מחויבים לתהליך. אותו הדבר בלימודים. כתלמידים הם חוו כשלונות ולא באמת האמינו שהם יכולים להוציא בגרויות, אבל יש פה מטופלים שעברו בגרויות בהצלחה וגילו אצלם כישורים שלא הכירו. זו עוד דחיפה קדימה בשבילם וחיזוק הרגשת המסוגלות".
ביום שלישי השבוע קיבלה כהן תעודת הצטיינות מהשר לביטחון פנים גלעד ארדן, בבית הנשיא בירושלים, על תרומתה להצלת חייהם של עשרות מטופלים במשך השנים.
"אני מרגישה גאווה והתרגשות רבה. מחמם את הלב לדעת שהמערכת שאני עובדת בה מעריכה ומוקירה את עבודתי בתחום הטיפול בהתמכרות ובחרה בי לתואר הזה", היא אומרת. "זה לא מובן מאליו בשבילי, ואני מודה על כך שנפלה בחלקי הזכות להיות במעמד הזה, שנותן חותם לעשייה שלי, שנובעת מהרבה לב ונשמה. התעודה מחזקת אצלי את ההרגשה שאני נמצאת במקום הנכון ועושה את הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב, לעזור לאנשים להוציא את הטוב שבהם ולתת להם הזדמנות להשתקם".
3 צפייה בגלריה
כלא השרון (צילום: רענן בן צור)
כלא השרון (צילום: רענן בן צור)
כלא השרון (צילום: רענן בן צור)
הרגשת אושר
כהן מבקשת לציין כי "הנהלת בית הסוהר רואה במחלקה את ספינת הדגל של המקום. גם המפקד עצמו גנ"מ שלמה אנג'ל מחזיק בתפיסה אנושית וטיפולית, מאמין בשיקום ונותן תמיכה מלאה לפעילות המחלקה. אנחנו מקבלים את מה שנדרש מבחינת תנאים, והאסירים יכולים לנצל את תקופת המאסר כדי להשתקם, להיות אזרחים מועילים ולהפסיק לפגוע בחברה ולהתחיל לשרת אותה".
יש סיפור הצלחה שריגש אותך במיוחד?
"יש מטופל שנקי כבר עשר שנים, וליוויתי אותו מתחילת דרכו אצלנו. ההתמכרות הובילה אותו לתחתיות, עד כדי איבוד כבודו העצמי. הוא הגיע למחלקה ועבר תהליך מהותי ואמיתי. היום הוא בן 35 ומגיע אלינו עם בוגרי מחלקה אחרים בכל שנה, כדי לציין את 'יום הניקיון', שהרבה יותר חשוב להם מיום ההולדת שלהם. המשכתי ללוות אותו מרחוק, ובאיזשהו יום הוא צלצל ואמר לי, 'אני מתחתן, והחופה לא תהיה בעלת משמעות אם לא תהיי שם'. הוא אמר שזה ימלא אותו שמחה אם אגיע.
בכל זאת אני על מדים ובמערכת הייררכית, אבל קיבלתי אישור ללכת לחתונה. אני נזכרת בנקודת הפתיחה שלו, כשהיה במצב שאמר שחשב שימות עם הסם כי 'אלו הם חיי', עד השלב שבו הוא מצא זוגיות ואהבה חדשה, וזה נותן לי הרגשת אושר, סיפוק וגאווה שאין לתאר. היום הוא בעצמו מדריך גמילה, עובד בעבודה נוספת ונולדה לו בת".
לצד ההצלחות והפידבקים החיוביים, היו פעמים שספגת הערות סקסיסטיות?
"אני חייבת להגיד שיש למטופלים כבוד גדול מאוד לנשים. הם יודעים שאני נמצאת כאן בתפקיד של מנהלת מחלקה, שתפקידי לעזור להם, ללוות אותם ולתת להם מענה. הם נזהרים מאוד מהערות סקסיסטיות, מפניות לא במקום או משאלות אישיות. זה משהו שאני מעבירה ומשדרת בצורה ברורה. במקרים נדירים כשיש הערה היא נעצרת מיד. הם רואים בי דמות אמהית, מכילה ומבינה, ובאותו הזמן גם סמכותית".
מהו המסר שאת מעוניינת להעביר לקראת יום האשה הבינלאומי שיחול בשבוע הבא?
"בנשיות יש גם עוצמה וגם רכות. אני חווה מתוך עצמי שהעוצמה שלנו זו דווקא הרכות שלנו. יש לנו יכולת לעשות את כל מה שאנחנו רוצות, ואין דבר שיכול למנוע מאיתנו להיות בתפקידים ובתחומים שונים מגברים. אני מרגישה שאני מייצגת כוח נשי כאשה בסביבה גברית, שמקבלת בולטות והכרה בהישגים ובהצלחות שלי".
המועמדים מוכרחים להיות מודעים לבעיית ההתמכרות שלהם, להכיר בה ולרצות לטפל בה. תהליך של שינוי לא יכול לבוא מבחוץ. אם המטופל לא בוחר בזה ולא מחליט בעצמו החלטה אמיצה שאת מה שהיה עד עכשיו הוא לא רוצה יותר, לא יכול להתרחש שינוי"
השבוע קיבלה כהן תעודת הצטיינות מהשר לביטחון פנים גלעד ארדן, בבית הנשיא בירושלים, על תרומתה להצלת חייהם של עשרות מטופלים במשך השנים. "אני מרגישה גאווה והתרגשות רבה. מחמם את הלב לדעת שהמערכת שאני עובדת בה מעריכה את עבודתי".