כשג'סאן סאלח פגש את יפית פרץ בקורס היזמות במרכז איי־קאט הוא לא שיער שהפגישה תסתיים בהקמת עסק משותף עם מי שמגיעה ממקום אחר, רחוק ושונה כל כך. הוא צעיר דרוזי מפקיעין שמגדל דבורים, מחבר הספר "ממלכת הדבורים", שראה אור לא מכבר, ובעליו של מרכז מבקרים. היא יהודייה דתייה מעכו שפרשה ממערכת החינוך השנה ועושה את צעדיה הראשונים כעצמאית בעקבות אהבת הבישול והאפייה. השניים נפגשו במסגרת המציעה ליהודים ולערבים קורסים ללא עלות, במימון תורמים מארצות הברית. החיבור ביניהם, מעידים השניים, נוצר כמעט מיד.
3 צפייה בגלריה
"כשנפגשים מתברר שכולנו בני אדם". ג'סאן סאלח ויפית פרץ. צילום: נחום סגל
"כשנפגשים מתברר שכולנו בני אדם". ג'סאן סאלח ויפית פרץ. צילום: נחום סגל
"כשנפגשים מתברר שכולנו בני אדם". ג'סאן סאלח ויפית פרץ. צילום: נחום סגל
"התחלנו לדבר על כוס קפה בהפסקה", מספרת פרץ, "וברגע שהבנתי שלג'סאן יש דבש טבעי אורגני ידעתי שאקנה ממנו את הדבש לחטיפי האנרגיה שאני מייצרת. בחטיפים שלי יש חומרים טבעיים, ואני זקוקה לכמויות דבש גדולות כדי להכין אותו. כשראיתי שאנשים מתלהבים הבנתי שיש לנו להיט ביד. כרגע ג'סאן ואני מחפשים שם בשבילו ועובדים על הפיכתו לפס ייצור משותף".
השילוב מפתיע. אתם מגיעים מרקע שונה לגמרי. פרץ: "האמת שאפילו אני, שחיה בעכו ומכירה את היחסים הטובים בין האוכלוסיות השונות בעיר, הופתעתי. אני מודה לקב"ה על הפגישה שיצרה את שיתוף הפעולה בינינו. שליחי מצווה אינם ניזוקים. אולי יש כאלה שחושבים במושגים של אויבים, אבל כשנפגשים מתברר שכולנו בני אדם. אוכל מקרב בינינו וגורם לשמחה. כשלומדים להכיר המחסומים נופלים". סאלח: "אני בא מכפר שבו ארבע דתות חיות בשלום זו עם זו. לבית של אבא שלי היה קיר משותף עם מרגלית זינאתי, שומרת הגחלת היהודית בפקיעין, וכשהוריי התחתנו מרגלית אפשרה להם לעשות את החופה מתחת לעצים שלה. כשאבא הלך לצבא אמא התקשרה אליו מהבית של מרגלית כי אצלנו לא היה טלפון. כשגדלים ככה, שיתוף פעולה עם יהודייה דתייה הוא טבעי. חטיפי האנרגיה הם רק ההתחלה, אין גבול לשיתופי הפעולה האפשריים בינינו".
בשוק קיימים המון חטיפי בריאות, מה כבר תוכלו לחדש? פרץ: "החטיפים התעשייתיים פחות בריאים וגם פחות טעימים לדעתנו. אחרי נסיונות רבים ייצרתי חטיף טבעי שיש בו דבש, טחינה, תמרים ופיצוחים, ללא תוספת סוכר. הדבר היחיד שחסר לי בעסק היה דבש טבעי, וחיפשתי מישהו שמכין ממקור טוב. הפגישה עם ג'סאן באה בזמן המתאים ביותר".
3 צפייה בגלריה
יפית פרץ. צילום: נחום סגל
יפית פרץ. צילום: נחום סגל
יפית פרץ. צילום: נחום סגל
איך מביאים תיירים?
אמנם קורס יזמות וניהול עסק תיירות נוצר למען תיירני צפון הארץ, אבל גם סטודנטים מהפריפריה מגיעים אליו. התכנים נוצרו מתוך הבנה שבפריפריה נדרשת חשיבה יצירתית גדולה מזו שבמרכז. איי־קאט, מרכז ראשון מסוגו בארץ, נפתח בעכו לפני כשנה. גילוי נאות: אני מכירה אחדות מהנפשות הפועלות בו ומסייעת להן בארגון הקורסים. המקום פועל באמצעות תרומות, ואת הקורסים מלמדים מרצים מאוניברסיטת חיפה. הרעיון המרכזי הוא לחזק את החיים המשותפים בישראל ולהציע לאוכלוסיות מוחלשות קורסים ללא עלות כתמיכה לקהילה.
המקום הוקם על פי המודל של ביל סטריקלנד, אפרו־אמריקאי שגדל בפיטסבורג וכשהיה בן 16 עמד לנשור ממערכת החינוך. מורה לאמנות שפתח לו את הדלת שינה את חייו. היום סטריקלנד מרצה באוניברסיטת הרווארד, יושב בוועדה הנשיאותית לתחום האמנות ואחראי לעשרת מרכזי ההכשרה שהקים ברחבי ארצות הברית כדי לחזק את מערכת היחסים בין השחורים והלבנים. ישראל נבחרה למדינת היעד הראשונה להקמת מרכז כזה מחוץ לארצות הברית, והמודל האמריקאי הותאם לקירוב לבבות בין יהודים וערבים. את היוזמה קיבל עליו עו"ד מרק פרנק מפיטסבורג, נשיא ויו"ר איי־קאט. בתום עשור של מאמצים ורתימת פעילים ותורמים נולד המרכז בעכו, עיר ששליש מ־56 אלף תושביה ערבים. מאז פרנק מנהל את חייו משני צדי האוקיינוס.
במקום ניתנת הכשרה תעסוקתית ומתקיימים חוגי העשרה לבני נוער. קורס התיירות הוא אחד הראשונים שנלמד במרכז, משום שענף התיירות בגליל משמש מקור הכנסה כלכלית אך גם גשר לשיתוף פעולה בין עדתי ובין תרבותי. בין הסטודנטים יש בעלי עסקים קטנים ובהם יוצר בוויטראז', נשים שמכינות תכשיטים ומבשלות בבתיהן וגם בעלי בתי מלון ואנשי נדל"ן. הרעיון הוא ליצור שיתופי פעולה בין הלומדים שיובילו למיזמי תיירות נוספים. "שום תיירן אינו יכול למשוך תיירים לצפון לבדו, ולכן החיבורים האלה חשובים", אומר המנכ"ל נעים עביד. "רצינו ליצור מעגל אחד חזק שיאפשר לאנשים לבנות עסקים, להעסיק אחרים ודרך זה לקרב בין האוכלוסיות ולהביא תיירים. שיתוף הפעולה המסוים בין יפית וג'סאן הפתיע אותנו כי הוא קרה מהר כל כך".
הכל דבש
הרומן של סאלח עם הדבורים החל מתוך רצון לייצר דבש לצורכי ביתו וגדל במהירות. "הנחתי כוורות ועבדתי עם מגדלים ותיקים", הוא אומר, "ובהמשך הלכתי ללמוד קורס מגדלי דבורים במכללת תל חי. כשהלקוחות החלו להגיע הגדלתי את מספר הכוורות ופיזרתי אותן בכל האזור. גיליתי שהדבש הוא תמצית הבריאות מהטבע והתחלתי לייצר נרות מדונג ואבקת פרחים וסבונים מדבש ופרופוליס. שיפצתי מקום קטן ששייך לאבא של אשתי והפכתי אותו למרכז המבקרים עסל אלנור. אני מקפיד להשתמש ברדייה בנירוסטה ולא בפלסטיק ולא משתמש בכימיקלים או בתוספת סוכר. אני נמצא בשטח ובמרכז המבקרים, ואשתי אחראית לייצור. קבוצות שמגיעות אלינו שומעות הרצאה על הדבורים ובדרך כלל משלבות ביקור במערת רבי שמעון בר יוחאי, במעיין פקיעין, בבית הכנסת של מרגלית זינאתי ובמיזם המקומי של הנשים הרוקמות".
3 צפייה בגלריה
ג'סאן סאלח. צילום: נחום סגל
ג'סאן סאלח. צילום: נחום סגל
ג'סאן סאלח. צילום: נחום סגל
כמה קשה להיות תיירן בפריפריה? "קשה כי אנחנו רחוקים מהמרכז, והפרנסה מתיירות תלויה בדברים רבים. מי שפותח עסק תיירות צריך לשמור על ראש פתוח ולהיות יצירתי, אמין ומקצועי. הדברים האלה הם שיוצרים את ההבדל. בקורס באיי־קאט יצרתי קשרים עם מורי דרך ועם תיירנים אחרים, והם שולחים אליי קבוצות מטיילים, ואני שולח אליהם. רכשתי כלים מקצועיים שכל בעל עסק צריך, כמו איך לאתר לקוחות פוטנציאליים ואיך נכון לפנות אליהם, וזה הקפיץ את העבודה. משם זה שוב חוזר אל האדם עצמו ואל יכולותיו".
פרץ עבדה כמורה ורכזת חברתית בבית ספר יסודי במשך שנים רבות, והמטבח היה רק תחביב מבחינתה. "תמיד היתה לי אהבה לבישול ולאפייה, אבל לא היה לי די זמן", היא אומרת. "אני באה ממשפחה מרוקאית חמה, אבא שפרנס שמונה ילדים מעבודה במחצבה. האוכל בבית תמיד היה גורם מלכד, וכל הממתקים שאני מכינה היום — שבקייה ונעלי שומשום, סלסילות מלאות כל טוב ושוקולדים ממולאים — כל אלה שכלולים של מתכונים שלמדתי בבית. התפניתי לממש את האהבה לתחום רק השנה, לאחר שפרשתי מבית הספר. באותו הזמן הקימו בעכו שלוחה של המיזם החברתי־כלכלי 'נשים מבשלות' שסמדר קפלינסקי פתחה בנתניה, ושם הכרתי נשים מכל הדתות והעדות, חילוניות ודתיות. המיזם מציע שירותי הסעדה, והערך המוסף של השלוחה העכואית הוא שחברות בו נשים יהודיות וערביות, והאורחים מרותקים לסיפורים שלנו.
"רבות מאיתנו מגיעות מרקע מוחלש מתוך רצון לסייע בפרנסת המשפחה. אנחנו מבשלות לקבוצות מכל הארץ במקומות מעניינים, כמו בביתו של איתן ג'ורג' הורביץ בעכו, בית שהוא מוזאון. בגלל המיזם הזה החלטתי להתמקצע ונרשמתי לקורס התיירנים. מודל שבונה שותפויות חברתיות כדי לקדם אוכלוסיות מוחלשות ומעורבות הוא משהו שמדבר אליי מאוד. היום אני יודעת שאמשיך לעסוק בתיירות גם ללא קשר לנשים מבשלות".
כלומר? "אני רוצה לפתוח מעדניית בוטיק ולהיות שגרירה בין־דתית של קשרים ושותפויות. אביא קבוצות אל מרכז המבקרים בפקיעין, הנשים הרוקמות יבואו אל הבוטיק שלי, מורי דרך ישלבו אותנו בסיורים שלהם באזור. כל קשר חדש שנוצר מייצר מעגל קטן של אנשים, והוא מוביל אל מעגל נוסף. לחטיף החדש שלנו כבר יש ביקוש. בשלב הראשון הוא יימכר במרכזי בריאות ובחדרי כושר ברחבי הארץ, ומשם רק נפרוץ הלאה".