שום דבר לא הכין את גיא שקד (35) מרעננה לקראת ההעפלה לפסגת הקילימנג'רו, בצפון טנזניה שבאפריקה. לא העובדה שהוא מאמן כושר אישי מוצלח, גם לא העובדה שצלח אתגרים לא פשוטים בעברו, וגם לא העובדה שמדובר בבחור דתי, שומר מצוות אדוק. ואכן, שבוע ימים בגובה 5,895 מטרים, בקור מקפיא ובלי חמצן, זה לא בדיוק המושב החמים בבית הכנסת עציון במרכז רעננה, שבו הוא מתפלל בקביעות.
שקד, נשוי ואב לשני ילדים, גדל בבית דתי ברעננה. ילדותו עברה עליו במסגרת הנורמטיבית לילדים ולנערים במגזר. "הלכתי בדרך שכולם הולכים בה אצלנו במגזר. אתה יודע, ישיבות וכאלה", אומר שקד, "בצבא עברתי איזה שינוי והתרחקתי קצת מהדרך".
שזה אומר?
"בוא נגיד שלא הקפדתי על מצוות קלה כבחמורה. בבית הגיבו די בשלווה. יש לי משפחה שקודם חשוב לה שתהיה בן‑אדם, ואחר כך היא תבדוק אם יש לך כיפה על הראש. ככה חינכו אותנו. זה אולי מה שגרם לי בסופו של דבר לחזור בתשובה".
חיה ותן לחיות
חזרתו של שקד לחיק הדת, שהתחזקה מאוד בעקבות נישואיו לפני כחמש שנים לבחורה רעננית, חלה במקביל למה שהוא מכנה "אהבתי המטורפת לכושר". שקד, כיום מאמן כושר אישי מצליח באזור השרון, ידע תמיד שהוא מחובר לתחום הזה "בוורידים", כהגדרתו.
הוא שירת בצבא כלוחם בגולני והתאמן גם בחופשות ובסופי שבוע. לאחר שחרורו התאמן גם במסגרות קבועות יותר, כמו חדרי כושר ומרתונים, אבל פנה לתחומים נוספים: "עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, וכמובן למדתי לתואר ראשון במינהל עסקים. לא חשבתי בכלל שאבנה קריירה בענף, אבל זה קרה. כי בכל דבר בחיים, האהבה שלך למשהו מסוים היא מה שמובילה אותך לאורך כל חייך".
איך הגעת לזה בדיוק?
"הייתי מציע לאנשים כל מיני תרגילים לעשות ומלווה אותם, בהתחלה מתוך סקרנות. ואז הם מגיעים אליך עם תוצאות, סתם כחברים, ואומרים לך איך מה שהצעת להם שינה את חייהם, ואתה רואה אותם פתאום כאלה חתיכים ומאושרים, ובמקרים מסוימים גם כאלה שהפסיקו לקחת תרופות של סוכר ולחץ דם, וזה עושה טוב על הלב. שם היה ברור לי שזה הכיוון הנכון, וזה למעשה מה שאני עושה היום, מאמן כושר אישי, בעיקר לנשים, כי הן קשובות יותר לגוף שלהן, וגם יש להן כוח סבולת גדול יותר וטונות של מוטיבציה".
רגע, רגע. אתה מאמן כושר דתי אדוק גם לנשים?
"כן (צוחק). אני יודע שזה לא ב'נורמה'. אומנם יש קווים של צניעות שאני לא חוצה, כמו לבוש וכדומה, ומשתדל להימנע מ'מגע תומך', כמו שנהוג בדרך כלל אצל מאמני כושר. אני אמנם שומר מצוות אדוק ולא עובד בשבת, אף שזה היום האידיאלי לכושר, אבל המנטרה שלי היא לעולם 'חיה ותן לחיות'. כשאני עוזר לנשים להרגיש טוב עם עצמן, אם זה בתחום הנפשי, אם זה בתחום הבריאותי, ואני מרגיש את השינוי ואת האושר שלהן, בשבילי זה הכל. חוץ מזה, בוא לא נגזים: נשים זה לא עבודה זרה. אז בואו נרגיע כולנו את האובססיה הזאת שיש ביחס לנשים במסגרת ההלכה".
שירי שבת בפסגה
לגיא שקד יש חיוך כובש. גובהו לא עולה על 1.65, אבל הוא בנוי ושרירי במידה. הוא עטור זקן וחבוש מצנפת צמר טרנדית: "בשביל הפרנסה", הוא מחייך. "אתה יודע, לראות מאמן כושר אישי עם זקן וכיפה זה קצת מרתיע לקוחות. אז עם הזקן, בעקבות הטרנד שיש בשנים האחרונות, אין כל כך בעיה, אתה אפילו נחשב ל'קול', אבל כשהוא בא עם כיפה, זה משנה תדמית לחלוטין, לכן אני מעדיף לחבוש את הכובע".
איך הגעת לפסגת הקילימנג'רו, ההר הגבוה באפריקה?
"ממש במקרה. עד לפני שלושה שבועות לא יצאתי מעולם מהארץ. לא נסעתי לחו"ל אפילו פעם אחת. זה לא משך אותי, אבל כשאימנתי לקוחה אחת בפארק העירוני, היא אמרה לי שהיא הולכת להשתתף במשלחת ישראלית שיוצאת להעפיל לקילימנג'רו. לא ידעתי אפילו מה השם הזה אומר. היא אמרה לי שאני חייב להשתתף. עשיתי שיעורי בית, התחלתי להתעניין, ביקשתי רשות כמובן מאשתי, כי בכל אופן להשאיר אותה עם שני ילדים קטנים זה לא פשוט. עשיתי גם הכנה מנטאלית ופיזית, והייתי ערוך ומוכן".
"היו רגעים לא מעטים, שכמעט נשברתי. אתה עובר את סף הסבולת. קר נורא, האוויר דליל מאוד בשחקים וחסר חמצן, ואתה מרגיש שאתה לא מסוגל. אבל הרמתי עיניים לבורא עולם ואמרתי: 'שום דבר לא יכול לשבור אותי כשאתה אתי'"
זה עזר?
"האמת, כל ההכנות שתעשה מתגמדות לנוכח האתגר. הלכתי על מסלול המתקדמים, שזה תוך חמישה ימים לצלוח את המשימה. עושים את זה רק אנשים מיומנים מאוד, והיה לי קשה בטירוף. היו רגעים לא מעטים שחשבתי להרים ידיים. אתה עובר את סף הסבולת. קר נורא, האוויר דליל מאוד בשחקים וחסר חמצן, ואתה מרגיש שאתה לא מסוגל. אבל, הרמתי עיניים לבורא עולם, ואמרתי: 'שום דבר לא יכול לשבור אותי כשאתה אתי'. כמובן, היתה עזרה גם מהמדריך, אבל איך אומרים: 'מי שמאמין לא מפחד'".
ואיך הסתדרת שם בתור אדם דתי?
"זאת היתה בעיה כפולה. ראשית, התזונה. אני שומר מאוד על כשרות, וזה לא רק מתבטא באכילה אלא גם בכלים שאני לא יכול לאכול בהם. אתה יודע שתזונה היא למעשה אנרגיה, וכשאתה נמנע מאכילה של דברים מסוימים ומסתמך רק על תזונת ירקות, זה לא מיטבי. מה גם, שאני מקפיד על תפילות ועל הנחת תפילין כל בוקר. אני לא צריך לתאר לך מה זה להניח תפילין עם שחר בטמפרטורה שיכולה להגיע למינוס 25 מעלות בפסגה. אבל אין דבר כזה, התפילין והטלית אתי בכל מקום".
ומה עם השבת?
"החבר'ה מהמשלחת שבהתחלה התפלאו מאוד על העניין, ולא הבינו כיצד אני מסוגל לשמור על כל הדברים האלה, נוסף על כל המעמסה שיש במסע, לאט לאט התחברו לזה. ביום שישי עם כניסת השבת, ערכתי קידוש והתחלנו לשיר זמירות שבת, על סלט. שלום עליכם ועוד. זאת היתה חוויה אדירה. אתה נמצא אי שם בהר באפריקה, ושומע 'לכה דודי' בקולי קולות. היה לי נעים לראות אותם ממש נסחפים לזה. אגב, ביתר ימי המסע שנותרו הם המשיכו לזמזם את השירים האלה כל הדרך".
חוויה.
"בהחלט, וכל זה מתגמד לרגע שבו הגעתי לשיא, לפסגה. אתה נמצא על גג העולם, אתה מעל העננים, כפשוטו, רואה את הבריאה פרושה בפניך, ואתה לא מסוגל להוציא הגה. פשוט התיישבתי ובכיתי, אני לא מתבייש להגיד, כמו ילד קטן. ניסו להרגיע אותי ולא הצלחתי. אתה נמצא ברגע כזה שפתאום אתה מבין כמה אתה קטן, וכמה היקום הזה ומי שברא אותו גדול. זה סוג של צניעות קוסמית שמשלבת הרגשה עילאית אדירה".
מה השלב הבא, אוורסט?
"שאשתי לא תשמע (צוחק), אבל כן, זה נותן חשק להרבה אתגרים נוספים, וזה גם משנה אותך. אני עדיין מרגיש בעננים".
