מדי שנה ננטשים מאות תינוקות במחלקות היילודים ובפגיות בכל בתי החולים בארץ. קשה לשמוע את הנתון הזה, וקשה עוד יותר לקבל אותו כעובדה טרגית. אבל יש אנשים שפועלים לסייע לתינוקות האלה בימיהם הראשונים, כשהם לגמרי לבד בעולם, אחרי שננטשו.
אחת מהן היא ענת טרנר (49) שמתנדבת בבית החולים "מאיר" מזה חמש שנים כחלק מעמותת "חיבוק ראשון". העמותה שמה לה למטרה לטפל בכל תינוק נטוש ובודד בבתי החולים בישראל. "כמו כל תינוק, גם תינוקות אלה זקוקים לחיבוק חם, מגע, ליטוף, אהבה ולדברים הבסיסיים להם זוכים תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם", מספרת טרנר. "הצוות הרפואי עושה עבודת קודש, אבל בהיעדר אם ואב, אין להם את היכולת לדאוג למכלול הצרכים הרגשיים של התינוקות הללו. כאן, אנחנו, המתנדבות של העמותה, נכנסות לתמונה וממלאות את החסר".
לעזור להורים
אז איך מגיעים להתנדבות הזו, למען התינוקות? "תמיד נמשכתי לעבודה עם ילדים", אומרת טרנר, "למדתי חינוך מיוחד והעברתי שיעורי תיאטרון בובות בגני ילדים. כשהבת הקטנה שלי הגיעה לגיל 12 בערך ואחרי שנים מאוד אינטנסיביות עם שלושת ילדיי הפרטיים, הגיע שלב שהרגשתי פתאום שהם כבר פחות זקוקים לי. לפתע התפנה לי מקום בחיים כדי לתת לעצמי ומעצמי גם לאחרים. אני לא זוכרת איך שמעתי על העמותה, אבל החלטתי לפנות אליהם וכשזכיתי להתקבל מאוד שמחתי, מצד אחד הבנתי שאוכל לתת ולתרום מעצמי ומצד שני גם לקבל מכך סיפוק והנאה".
טרנר מסבירה כי יש מספר סוגים של תינוקות בהם העמותה מטפלת. "יש את התינוקות הנטושים, אך עיקר ההתנדבות היא דווקא עם תינוקות פגים או חולים, כאלה שנאלצים להישאר תקופה ממושכת בבית החולים". עיקר הקושי, לדבריה, הוא במצבים בהם לאותם תינוקות יש אחים גדולים בבית. "ההורים נאלצים לג'נגל בין האחים הגדולים שבבית לבין התינוק בבית החולים, זה יכול להרוס חיים. אנחנו בעצם מאפשרות להם להרגע ולנוח לכמה רגעים".
כך, למשל, היה גם במקרה האחרון בו טיפלה: "בעקבות מחלה, האם נאלצה להתאשפז בטיפול נמרץ אחרי הלידה, בעוד התינוקת היתה בתינוקה ובבית היו עוד ילדים", היא משחזרת. "כך שיצא שהמשפחה נאלצה לחלק את הזמן בין הגדולים שבבית, לבין האם והתינוקת שבבית החולים. זה אמנם מקרה מאוד קיצוני, אבל במקרים כמו זה, גם אם יש משפחה מאוד תומכת ואוהבת זה לא פשוט. אז כשהם יודעים שיש מישהו שנמצא במיוחד עם התינוקת זה מאוד מרגיע ועוזר".
עמוק ללב
טרנר מציינת כי הקשר שלה בפרט ושל המתנדבות בכלל למשפחות חשוב מאוד: "מישהו שאת לא מכירה מחזיק לך את התינוק, כשאת לא לידו. אז חשוב שהמשפחות תדענה שהתינוק שלהן בידיים טובות. שכאשר הן לא איתו, יש עוד זוג ידיים שדואג במקומן ושומר על האוצר שלהם".
איזה קשיים חווים?
"כשתינוק חולה זה קשה שבעתיים, כי הוא חווה המון קושי בימים הראשונים לחייו, אם זה בדיקות, דקירות, ניטור ועוד. במקרים האלה אנחנו נמצאות עבור התינוק בהפוגות שבין לבין, מרגיעות אותם, שרות להם. היה לי מקרה עם תינוק שהיה מאוד חולה, היה לו חיידק מדבק מאוד ובעיות מעיים קשות ולאמא היו עוד שני תינוקות בבית והם בכלל גרו בצפון. אז הבאתי טייפ מהבית, עם מוזיקה והשתדלתי לתת לו כמה שיותר תחושה של בית".
היא אומרת שכל אחד מהתינוקות שעבר תחת ידיה בחמש שנות התנדבותה נכנס לה עמוק ללב. "אני כל כך מחוברת אליהם. הם ממש כמו התינוקות שלי, אני זוכרת כל אחד ואחד, ויש להם פינה חמה אצלי בלב, בעיקר אלה שהייתי איתם תקופה ארוכה".
מה הבנת בתקופה הזו?
"גיליתי כמה כוח יש לחיבוק, שבזכותו התינוק מצליח להרגע ולהרפות והמדדים שלו משתפרים. משמח אותי שיש לי את האפשרות להקל עליהם מהסבל והקושי שהם חווים ברגעים הראשונים לחיים. החיבוק שלנו משנה להם המון, לתינוקות ולהורים גם יחד".
הזכות שלי
טרנר מספרת כי בעקבות מקרה אחר היא בחרה להעשיר את הידע האישי וללמוד קורס בערבית. "הגיע אלי תינוק עזתי, שאמו לא היתה מורשית כניסה ורק הסבתא ליוותה אותו. הסבתא היתה איתו 24 שעות ביממה ואנחנו המתנדבות היינו מגיעות לכמה שעות, כדי לאפשר לה להתאוורר. הוא היה תינוק מתוק ושובה נפש, מאוד נקשרתי אליו. אבל הסבתא לא ידעה מילה בעברית ואני לא ידעתי מילה בערבית, אז בעיקר תקשרנו בפנטומימה ונעזרנו בגוגל טרנסלייט. אחרי אותו מקרה החלטתי לקחת קורס ערבית, ובתינוקת הבאה כבר יכולתי לתקשר קצת ולנהל שיחת חולין בערבית".
איך מצליחים להתמודד נפשית עם המקרים הקשים יותר?
"היו לי באמת כמה מקרים מאוד קשים של נטישה. אם זה בגלל גיל ההורים, או בגלל ילודה מחוץ לנישואין אצל בני מיעוטים. תינוקות שהיו מועמדים לאימוץ ובכל יום שעבר התפללתי שתהליך האימוץ יסתיים ושיהיה להם בית חם ואוהב, כי יש המון משפחות שרק מחכות לזה. כשאני שומעת על תינוק כזה שאומץ זה גורם לתחושת הקלה מאוד גדולה. גם כי אני יודעת שיש משפחה שמאוד רוצה את הילד הזה והחיים שלה עכשיו השתנו, ובעיקר כיוון שיש תינוק שעכשיו יקבל את מה שהוא צריך ומגיע לו - חום ואהבה של בית".
מה המשפחות אומרות לך?
"כשמודים לי על ההתנדבות אני מסבירה שהזכות היא בכלל שלי. קיבלתי זכות ענקית לחבק את התינוקות האלה פעמיים בשבוע למשך שלוש שעות".
"חיבוק ראשון", פרופיל
העמותה חוגגת בימים אלו 15 שנה של פעילות עם כ־500 מתנדבים, שמחבקים תינוקות נטושים ובודדים בבתי חולים ברחבי הארץ. מתנדבי העמותה מגיעים מידי יום לטפל בתינוקות וממלאים את החלל הריק הנוצר בהיעדר האם והאב, מעניקים להם את המגע, החום והאהבה להם זקוקים תינוקות בחודשי החיים הראשונים. העמותה היא היחידה מסוגה בארץ ובעולם, והיא פועלת ללא עזרה ממשלתית וללא תומכים קבועים.
בדומה לשנים קודמות, העמותה חברה למותג החיתולים "האגיס" במטרה לגייס כספים למען המשך הפעילות. כחלק מכך מועלות לרשתות החברתיות מאות תמונות שונות המספרות על משמעות החיבוק עבורם, ביניהם גם מפורסמים רבים כמו יובל שרף, נועה תשבי, ינאי פרישר גוטמן ועוד.
