"בהבזק היא יוצאת מהמים, ולפתע ראיתי חיוך". כך מתחיל השיר "בהבזק" ("In a Flash") - סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה Downstairs Monsters של המוזיקאי ליעד ברוידא מרעננה, שעתיד לצאת בקיץ הקרוב באנגליה. זהו פרויקט של איש אחד. האלבום כולו נכתב, הולחן, עובד, הופק והוקלט על ידו באולפן הביתי שלו.
עובר בגנים
ליעד ברוידא (27), בנו של ראש עיריית רעננה חיים ברוידא, הוא דור שני לבוגרי בית הספר "מגד" (גם אביו למד שם). אחר כך למד בחטיבת השרון, ובמגמת המוזיקה בתיכון מור מטרווסט. "אנחנו משפחה מוזיקלית, סבתי ניגנה בפסנתר, אבי מנגן בגיטרה, גם אחי ניגן בפסנתר, ואחותי שרה. בתור ילד הייתי שובר את הגיטרות של אבא שלי, כשהתבגרתי היינו מנגנים יחד". הוא מעולם לא למד נגינה באופן מסודר. "לימדתי את עצמי לנגן בגיטרה ובפסנתר. מגיל צעיר מאוד נמשכתי לרוק של שנות ה-60. גדלתי על אותה המוזיקה שעליה גדל גם אבא שלי. הביטלס, למשל. עד היום אנו חולקים אהבה לאותן הלהקות".
במגמת המוזיקה במטרווסט, שם נחשף למגוון סגנונות (ממוזיקה קלאסית עד ג'אז) התמחה בעיקר בעיבודים, והתנסה בתחום הזה בשני ההרכבים שהקים — אחד במסגרת המגמה (גרסאות כיסוי לשירי רוק ופופ מוכרים) ואחד מחוץ לבית הספר — להקת "בריטניה" (שירים מקוריים שלו, בהשפעה בריטית מובהקת). "למוזיקת הרוק יש ניחוח של נעורים", הוא מסביר את העדפתו. החל מגיל 17 כבר הופיע עם להקתו במועדוני "בארבי" בכפר סבא (שכבר נסגר) ובתל אביב, וכן על במות יום העצמאות ברעננה. בשלב מאוחר יותר הם חיממו את המופע של מיקי גבריאלוב.
את רוב שירותו הצבאי עשה כגיטריסט וכקלידן בלהקת חיל האוויר, לאחר ששוחרר מחיל התותחנים מסיבה בריאותית. הלהקה הרבתה להופיע במבצע "עמוד ענן" בסוללות "כיפת ברזל", לעיתים בעת מתקפת טילים. "בלהקת חיל אוויר למדתי למצות את עצמי גם בסיטואציה לא אידיאלית, ולהוציא מתוכי את הטוב ביותר".
לאחר שחרורו המשיך לעבוד עם להקתו על חומרים חדשים, אך בהדרגה פעילות הלהקה דעכה, והוא החליט לצאת לדרך עצמאית. הוא החל לשדרג את האולפן הביתי שהקים כבר בגיל 14, רכש ציוד משוכלל והתמקצע בתחום ההקלטות. גם בתחום הזה פעל כאוטודידקט. "אם אתה סקרן אתה יכול לרכוש את הידע בעצמך", הוא מסביר. לפרנסתו הוא עוסק בהפקה מוזיקלית במסגרת האולפן הביתי שלו. הוא הקליט מוזיקה להצגה בתיאטרון הפרינג', ובימים אלה מפיק אלבום בכורה ללהקה בריטית חדשה, DDE'S.
סולן הלהקה דן בראון נתקל ביו-טיוב בסקיצה של השיר In a Flash, אהב את השיר, ויצר קשר עם ברוידא. הקשר הזה הוביל להפקת האלבום ללהקה, אך ורק בהתכתבויות ובשליחת קבצים במייל. הם לא נפגשו מעולם. שירים מתוך האלבום המתהווה של הלהקה כבר זוכים להתעניינות בתקשורת הבריטית, ואחד מהם, "Talking Tel Aviv", שהוא עצמו שיר מחווה ל"Downstairs Monsters" של ברוידא, הושמע בתוכנית BBC Introducing המציגה אומנים חדשים ומבטיחים.
בשלב זה הגביר ברוידא את קצב הכתיבה וההלחנה, וביקש לקבל חוות דעת מאנשי מקצוע. הוא שלח סקיצות של שניים משיריו לחברת התקליטים האנגלית "Revolver Records" שמייצגת את להקת "StoneRoses" האהובה עליו במיוחד. מנהל הרפרטואר של החברה שלח לו מייל מפרגן, כתב שלשירים יש פוטנציאל מסחרי גבוה, והמליץ שברוידא ידבוק בפרויקט שלו, יגבש ויקליט אלבום שלם. "מבחינתי קיבלתי את האישור שנזקקתי לו, לפני שהסתערתי על ההרפתקה הזאת". מאז הוא מקדיש את רוב זמנו להקלטות, וכן עובד כברמן באולם שמחות בהרצליה.
חלומות גדולים
בשיריו הוא מרגיש נוח יותר להתבטא באנגלית. המילים שהוא כותב לא עוסקות בסיפור ספציפי. "אני נוטה לתאר אווירה מסוימת, אבל שירי דיכאון לא מעניינים אותי. אין לי שירים שמבטאים התחבטות של אנשים צעירים, רק שירים על שאיפות וחלומות גדולים... בכל זאת, כשאתה מוזיקאי צעיר, צריך שיהיו לך שאיפות".
"In a Flash" הוא פופ קלאסי, עם צליל גיטרות, באווירה מוזיקלית של שנות ה-60. בשיר ניתן לשמוע השפעות ברורות של הביטלס ושל הביץ' בויז ("נערי החוף"), עם הפקה עדכנית בהשראת מוזיקת האינדי-רוק של ימינו. "המלודיה של 'In a Flash' קפצה לי לראש בעת שהייתי בים עם חברים. יש בשיר מוטיבים של מים ושמש, אפילו קצת פסיכדליים".
האלבום כולל 12 שירים, שכולם, כאמור, נכתבו, הולחנו, עובדו והוקלטו על-ידיו. בימים אלה הוא עסוק בהפצה עצמאית של הסינגלים באמצעות חברות שיווק בריטיות בעלות מוניטין שמתמחות בתחום. "כיום מקובל להפיץ תחילה שניים-שלושה סינגלים, ורק אחר כך את האלבום כולו", הוא מסביר. "חברות תקליטים לוקחות בחסותן ומחתימות אומנים צעירים רק לאחר שכבר הפיקו ושיווקו פרויקט עצמאי והוכיחו את עצמם, ועדיין יש מוזיקאים שמעדיפים לעשות הכל בעצמם ולהשאיר בידיהם את מלוא הזכויות".
בינתיים, הסינגל של ברוידא מופץ בעמודי הפייסבוק שלו, ביו-טיוב, באפל מיוזיק וברשת הסטרימינג ספוטיפיי. "בסך הכל, אומן צעיר רוצה שאנשים רבים ככל האפשר יקשיבו למוזיקה שלו". עד כה זכה להשמעות רבות בתחנות רדיו מקומיות במנצ'סטר ובשפילד שבאנגליה, וברשת ספוטיפיי (1,500 השמעות ביום וחצי). גם את הקליפ הפיק בעצמו, וביים עם חברתו שירה קורן (בוגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב). בקרוב יחזור להופיע.
לצדו של אבא
ואי אפשר בלי קצת פוליטיקה. בתקופת מערכת הבחירות סייע לאביו, בעיקר בתחום הכתיבה. "דעת המשפחה היתה חשובה לאבא שלי מאוד", הוא מדגיש, "מדי פעם, לפני פרסום בפייסבוק, הוא היה מתייעץ אתנו". כשמערכת הבחירות נעשתה רצופת השמצות אישיות, החליט ברוידא הצעיר להתנתק קצת. "היה לי קשה להתעורר לתוך זה בכל בוקר".
בשלושת החודשים שקדמו לבחירות חזר והצטרף לצוות האסטרטגי. "מצד אחד לא רציתי להיות בתוך זה, ומצד שני לא יכולתי לעמוד מהצד כי רציתי בהצלחה של אבא שלי. בליל הבחירות נלוויתי אליו. החיבוק מהרחוב היה יוצא דופן, והרגשנו שאנו הולכים לנצח. לקראת הסיבוב השני ההתקפות עליו נעשו קשות יותר. כיום, כשאני מסתכל על השיח בבחירת הארציות, זה לא רק עניין של מפלגות. אנשים צריכים להבין שמאחורי כל איש ציבור עומדת משפחה עם רגשות. אנשים צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם מוציאים מילה מהפה שלהם, ובעיקר מהמקלדת שלהם".
לדבריו, מאז שאביו נבחר, "הוא עובד מסביב לשעון ונהנה. אני לא חושב שראיתי אותו אי פעם נהנה כל כך, גם לא בתקופה שהיה עיתונאי. אבי הוא ההוכחה לכך, שאנשים טובים יכולים להצליח בפוליטיקה. החיבור שלו לאנשים והעשייה ממלאים אותו. מבחינתו, זה הדבר הכי טבעי שהוא יכול לעשות — היכולת להשפיע על המקום שהוא הכי אוהב בעולם, רעננה".
ומה אתה תהיה בעתיד? מוזיקאי? פוליטיקאי?
"אני לא מספיק פוליטיקלי קורקט כדי להיות פוליטיקאי. אני לא אומר 'לא', אבל כרגע אני מוזיקאי ואני מתכוון להישאר כזה".
אביו מצדו מפרגן. השבוע העלה פוסט בפייסבוק וכתב: "משך שנים אני נוהג להטיל זרקור על הצלחות ופעילויות של רעננים בתחומים שונים. הפעם שיתוף קרוב במיוחד ללבי: ליעד ברוידא, צעיר ילדיי, מוציא סינגל ראשון..." והזמין את הקוראים לעמוד המוזיקלי שמנהל ליעד.