רק אחרי שחזר לישראל מתערוכת באזל וורלד גילה איתי נוי שסדרת השעונים שהציג שם נכנסה לרשימת 12 הטובים שהוצגו בתערוכה. המציג הישראלי היחיד בתערוכת השעונים הגדולה והחשובה בעולם חזר הביתה לאלמוניות יחסית ולעבודה על הסדרה הבאה.
פעם בשנה מגיעים אל העיר השווייצרית עשרות אלפי אנשי עסקים וציידי מגמות ותרים אחר הדבר הבא. כולם נוהרים לפגוש יצרנים, בעלי חנויות אספנים ועיתונאים בחגיגה הגדולה של עולם השעונים.
נוי, אמן ומעצב שעונים מהבולטים בעולם, משתתף בתערוכה היוקרתית כבר תשע שנים ברציפות. מחירי הביתנים בתערוכה נעים בין 10,000 דולר לצנועים שבהם ועד מיליוני דולרים לגדולים שבחבורה.
"אני לוקח ביתן קטן ואינטימי כיאה למה שאני רוצה לשדר", אומר נוי. "אני רוצה להישאר מה שאני ולא להתחפש למשהו גדול".
אני סוג של אטרקציה
במשך שבוע הוא משתקע באזור חברות הבוטיק הקטנות שמביאות איתן שעונים שנעשים בעבודת יד מוקפדת ומשלבים פילוסופיה, דמיון וחדשנות, כאלה שאי אפשר למצוא בשום חנות בישראל ואולי גם לא בעולם.
לפני ארבע שנים בחר מגזין "אסקווייר" בשעון שלו לאחד מעשרת שעוני היוקרה הטובים בעולם, ולפני שנתיים נכנס לרשימת חמשת השעונים הטובים בתערוכה. והוא אינו מפסיק להתרגש מזה.
"מרבית השעונים בעולם פשוט מציגים את השעה", הוא אומר. "התפקיד שלי כיוצר שעונים הוא להראות את השעה בצורה מקורית ושונה ולספר סיפורים על הזמן. אם לא, לא יהיה לי מה לחדש בעולם הזה ולא יעניין אותי לעשות שעונים.
"השעון החדש שלי, reorder, ממחיש את זה בצורה הטובה ביותר – הוא מציג על לוח השעון שתי שעות: האחת אנלוגית, מדויקת, שמראה את השעה באופן מסורתי, והשנייה מראה את הזמן באמצעות מספרים שפזורים על הלוח באופן אקראי ומוארים באדום כשמגיעה השעה.
"אני לא עושה שעונים כדי למכור אותם אלא כדי לבטא את עצמי ולייצר דיאלוג עם הסביבה, ואני שמח שאני מצליח גם למכור אותם ולהתפרנס מזה. מרבית המציגים בתערוכה מחפשים חנויות או מפיצים שישווקו את השעונים שלהם, ולי יש סוג של פריבילגיה – המטרה שלי היא להציג לעולם דרך המדיה את הדברים החדשים שעשיתי ולמכור לאספנים פרטיים.
"אני סוג של אטרקציה בעיני האנשים שבאמת מתעניינים בשעונים, ולהציג לפניהם זו מעין חגיגה מבחינתי. אני פוגש שם סטודנטים לשענות שמכירים את העבודות שלי ואספנים מכל העולם ששמחים לראות את העבודות בעולם האמיתי ולא ברשת".
ומה משמעות הזכייה?
"אין פרס או גביע. יש מגזינים חשובים מהעולם שסוקרים את המציגים בכל שנה ובוחרים את השעונים החשובים. אין לכך משמעות כלכלית. המשמעות קשורה רק ליוקרה ומשפיעה על המשך הדרך.
"שימח אותי מאוד שנבחרתי, זה משהו שגורם לי לחשוב קדימה. בכל שנה אני חוזר מבאזל לאחר שקיבלתי השראה ובעיקר בידיעה של מה אני לא רוצה לעשות: אני לא רוצה לחזור על שום דבר שכבר נעשה ורוצה להאיר מקומות חדשים".
בהשראת שעוני סבא
המקצוע נעדר כל מסורת בישראל. נדרש בו שילוב של דייקנות, עיצוב, אמנות, הנדסה ושענות, והעיסוק בו הופך את נוי לאחד היחידים בתחומו.
"שלא כמו מעצבי אופנה או תכשיטים, בעיצוב שעונים וביצירתם יש 30 איש בערך בכל העולם. זה תחום ייחודי ושונה בגלל מורכבותו, אבל יש גם איזה סוד. הידע איך לעשות שעונים ברמה הכללית הוא לא ברור ולא ידוע, אין ספרים שמסבירים איך לעשות שעונים.
"פעם הידע עבר בתוך המשפחה, והיום יש מקום בשווייץ שבו אפשר ללמוד שענות. במקומות רבים בעולם יש אנשים שיודעים לתקן שעונים, וגם בישראל זהו מקצוע נדרש, ויש כאלה שיודעים להרכיב אותם, אבל את החבילה כולה – החל ברעיון וכלה ביצירת השעון – יש 30 אנשים בערך בעולם שיודעים לעשות. בארץ זה רק אני".
איך גילית את הסוד?
"פיצחתי אותו במשך עשר שנים. עסקתי הרבה בפירוק, בהרכבה ובלמידה של שעונים. יש לי עבודות של שעוני שולחן ויש שעוני קיר קונספטואליים שיצרתי בהשראת שעוני סבא ואני מוכר אותם כאמנות פונקציונלית, אבל אני עוסק בעיקר בשעוני יד ששם הקושי רב יותר בגלל מגבלת הגודל.
"אם בתחומים אחרים בעיצוב מדובר בסנטימטרים ולעתים במילימטרים, כאן מדובר במאיות המילימטרים וצריך דיוק מרבי. אם לא, זה לא יעבוד".
"איתי נוי היה הישראלי היחיד בתחום השעונים העצמאיים", אומר מומחה השעונים יועז סבר. "הוא יצרן שעוני היוקרה הבינלאומי היחיד בארץ, והוא פועל בתחום מאוד מסורתי בחלל מאוד ריק. אין לו קהילה ואין לו ממי ללמוד, מה שמגדיל את ההישגים שלו".
נקודת מפנה
איתי נוי (46) נולד בעכו וגדל בכפר ורדים. הוא היה ילד בעל חוש טכני מפותח וחיבה למנועים ולדברים שנדרש להם דיוק. אחרי הצבא חיפש עבודה זמנית והחל למכור בחנות שעונים בדיזנגוף סנטר.
"התאהבתי בעולם השעונים", הוא אומר בפשטות. "ועדיין לא ידעתי מה אעשה בזה. מישהו שפגשתי סיפר לי שיש קורס שעונים בבצלאל. נרשמתי, ובראיון הקבלה התברר שאין דבר כזה. ראש המחלקה שאל מה ארצה לעשות כשאסיים את הלימודים ועניתי שארצה להקים מפעל לשעונים.
"לא חשבתי דווקא על מפעל שמעסיק מאות עובדים, פשוט ראיתי את עצמי מייצר שעונים. בזמן הלימודים הבנתי שכל השעונים שראיתי עד אז נראים אותו דבר, ואני יודע להציג דברים בצורה שונה ולהיות מקורי".
בסיום לימודיו הגיע צ'ארלס ברונפמן, נדבן יהודי ואחד התורמים החשובים של בצלאל, וקנה את הפרויקט של נוי.
"זה היה בשנת 2000", הוא נזכר. "הייתי עדיין סטודנט שהציג פרויקט גמר בלי לדעת מה הוא עושה מחר, ופתאום קיבלתי טלפון ממפעל תכשיטים. הציעו לי להיות המעצב שלהם ולעשות להם סדרת שעונים. עבדתי שם שנתיים ואחר כך נסעתי ללמוד תואר שני בעיצוב תעשייתי בהולנד. בתערוכת הסיום קנתה DROOG, הגלריה לעיצוב הנחשבת ביותר בהולנד, את האוסף והציגה אותו במוזאונים ברחבי העולם. זו היתה נקודת מפנה אדירה".
להולנד כבר נסע עם אשתו שירה, ארכיטקטית ומעצבת אורבנית שהכיר בבצלאל. הם מתגוררים במרכז תל אביב ויש להם שני בנים.
נוי מייצר שעונים במהדורות מוגבלות בסטודיו עצמאי ביפו העתיקה. הוא מייצר על פי הזמנה, ומחירי השעונים שלו נעים בין 2,400 ל־9,800 דולר.
הוא מציג בתערוכות בארץ ובעולם, ובהן היו שתי תערוכות יחיד: במוזאון ארץ ישראל ובמוזאון לאמנות האסלאם. שעוניו נקנים לאוספים חשובים, בין השאר של מוזאון ישראל ומוזאון תל אביב, והוא גרף פרסים בינלאומיים. סטף ורטהיימר וצ'ארלס ברונפמן פרגנו לעצמם שעון יד שלו.
חודשים לכל שעון
יום בשבוע הוא מתייצב בבצלאל, שבו הוא חבר בסגל ההוראה, ומלמד את הקורס שחלם ללמוד בעצמו.
איך מתחילים לעצב שעון ואיפה מיוצרים החלקים?
"אני מתחיל מרעיון וממשיך בעיבוד מדויק מאוד. אני עובד בעיקר בסטודיו שלי, מתחיל בסקיצות ובסרטוטים ידניים, וכשאני עובר למחשב התהליך הופך להנדסי ומדעי. יש עשרות חלקים בתוך כל שעון, ולפעמים הם מגיעים ממקורות שונים. אחדים מהם מיוצרים במכונות ענק שעושות חלקים למטוסים או לתעשיית האלקטרוניקה.
"לפעמים אני שולח סרטוט למפעל לעיבוד שבבי, שאין לו מושג בשעונים, והוא מחזיר לי חלקים, ואני עובד גם עם ספקים מכל העולם. זה הפאזל שלקח לי עשר שנים להבין, זו גם הנדסה וגם אמנות.
"דברים שאני יכול לעשות בסטודיו אני עושה בעצמי, כולל ליטושים, צביעות, הרכבות, ציפויי זהב, כיוון ואטימות. איתי עובדות מנהלת הסטודיו שעושה את השיווק, ואסיסטנטית שעוזרת לי בהרכבות ובהכנת השעונים. תהליך העבודה על כל דגם נמשך חודשים, וכל שעון מורכב באופן ידני".
אנשים עוד עונדים שעונים היום?
"היום השעה כתובה בטלפון ועל המיקרוגל, וכשאין צורך אלא רק רצון, זה מקום טוב לעבוד בו. המכירות של תעשיית שעוני היוקרה המכניים, הייחודיים, עלו מאוד ב־15 השנים האחרונות. גם ה־i watch מחזיר את השעון ליד".
מי הלקוחות שלך?
"רובם מארצות הברית, בעלי מקצועות חופשיים וראש פתוח, אחדים מהם עשירים ואחרים בעלי הכנסה ממוצעת. שעון הוא כלי לביטוי עצמי, ואצל גברים זה התכשיט העיקרי.
"יש אנשים שיש להם אוספי שעונים בשווי מאות אלפים וגם מיליונים. בגיל מסוים, סביב 30 ומשהו, גברים מרגישים שהם צריכים להיות קצת יותר מסודרים ואלגנטיים לעבודה ומתחילים לקנות שעונים. אלה לא האנשים שעונדים רולקס או אלה שקנו רולקס לפני שנים והוא משעמם אותם".
הבנתי. רולקס משעמם.
"רולקס הוא סמל סטטוס, אבל כשסביב שולחן הדיונים יושבים עשרה אנשים ולחמישה מתוכם יש רולקס, אתה כבר לא מרגיש מיוחד.
"רולקס מוכרים כמיליון שעונים בשנה, ואני מייצר כ־150 בשנה. הדגם שאני עונד בתקופה האחרונה נקרא Full Month, והוא מראה את כל ימי החודש ואת מצב הירח בכל יום בחודש. ייצרתי ממנו 18 שעונים בלבד.
"כששואלים אותי אם למדתי בשווייץ אני עונה שלו הייתי לומד בשווייץ השעונים שלי לא היו נראים ככה, הם היו רגילים – כאלה שמראים את השעה וזהו. מי שעונד איתי נוי יודע שיש לו משהו ייחודי והוא גם קנה את זה מהיוצר עצמו, דבר נדיר מאוד בעולם השעונים".
