לפני פחות מחודשיים סערה המדינה בעקבות הבריחה של שישה אסירים ביטחוניים מכלא גלבוע, בריחה שחשפה שורה של מחדלים בתוכנית הבנייה של בית הסוהר, שהייתה חשופה לציבור באינטרנט, ובנוהלי השמירה. מיד אחרי האירוע הבטיחו ראשי מערכת ביטחון הפנים, בראשות השר ומפכ"ל המשטרה, שכל הבורחים ייתפסו, וזה אכן קרה תוך פחות משבועיים. עלות המצוד אחרי האסירים הבורחים הגיעה לעשרות מיליוני שקלים, שאילו היו מושקעים מראש בתשתית בית הסוהר ובשיפור אמצעי השמירה – כל האירוע הזה היה נמנע. בקיצור, אנחנו חיים במדינה פיקחית, אבל לא חכמה. מה ההבדל? פיקח יודע לצאת ממצבים שחכם לא היה נקלע אליהם.
גם בספורט יש קבוצות פיקחיות וקבוצות חכמות. לא מדובר באינטליגנציה, אלא ביכולת לתכנן מהלכים מראש, לבנות נכון את הסגלים, לעלות למשחקים במערכים הנכונים ולהצליח להכריע אותם בשלב מוקדם בלי דפיקות לב מיותרות בהמשך. אז איזה מהקבוצות שלנו חכמות, איזה פיקחיות ואיזה לא זה ולא זה.
לשבור את המעגל
הפועל כפר־סבא למדה בקיץ את הלקחים הנכונים מהעונה שעברה ופעלה בהתאם. יצחק שום מינה את המאמן אורי גוטמן בשלב מוקדם יחסית, והשניים ביחד עם עידן שום החלו בבניית הסגל עוד לפני שיתר הקבוצות בלאומית הבינו מי נגד מי (בני־יהודה למשל). גוטמן הביא איתו מנס־ציונה ארבעה שחקנים, ואליהם צורף ה"אס" גיל יצחק, שאמור להיות שובר שוויון בליגה הזאת. אחר כך הגיעו המגינים מתן פלג ואורי מגבו, ולקינוח הוחתם עומר בוארון, שסיפק קבלות מיידיות. בקיצור, בנייה חכמה של הסגל שגם מביאה תוצאות. אלא שבמהלך המשחקים כפר־סבא עברה ממעמד של קבוצה חכמה לקבוצה פיקחית. היא נקלעה לפיגורים מוקדמים, אבל הצליחה לצאת מהם. היא לא הצליחה "להרוג" משחקים בשלב מוקדם או להביס את היריבות, חוץ מאשר את הפועל ראשל"צ, במשחק שהסתיים למעשה בדקה אחת.
ויש גם את העניין של הסיפור בזיג זג. בתשעה משחקי הליגה עד עכשיו צברה כפר־סבא חמישה ניצחונות וארבע תוצאות תיקו, אבל בלי אף רצף – לא של ניצחונות גב אל גב ולא של תוצאות תיקו בזו אחר זו. היציבות היחידה היא היעדר הפסדים, וגם זה משהו בליגה הפכפה כמו הלאומית. איך נדע שכפר־סבא עלתה על המסלול המוביל בחזרה לליגת העל? כשתתחיל לצבור ניצחונות ברצף. לכאורה, זה יכול לקרות היום במשחק נגד הפועל עפולה, הממוקמת מתחת לקו האדום, ובמחזור הבא מול הפועל רעננה, האחרונה בטבלה, אבל אם יש משהו בטוח בליגה הלאומית זה ששום דבר לא בטוח.
מספיק להסתכל על המשחקים של כפר־סבא עד יום שישי שעבר. את הניצחונות היא השיגה דווקא במשחקי חוץ מול יריבות לא פשוטות כמו הפועל עכו, הפועל ר"ג, ראשל"צ ובני־יהודה, ואת תוצאות התיקו בבית נגד יריבות נוחות על הנייר כמו הפועל פ"ת, בית"ר ת"א/בת־ים ובני ריינה. אולי שבירת המעגל עם תיקו בחוץ נגד כפר־קאסם וניצחון ביתי על א.ס אשדוד תסמן יציאה לדרך חדשה. בשלושה משחקים בלטה הפיקחות לעומת החכמה, כשכפר־סבא נקלעה לפיגור כבר בדקה השלישית בעקבות מצבים נייחים. פעמיים השחקנים של גוטמן השלימו מהפך ופעם אחת סחטו תיקו, אבל אולי עדיף לעלות עירניים מהפתיחה ולא להתעורר רק אחרי פיגור? את המשחק האחרון נגד אשדוד היה אפשר לגמור כבר במחצית הראשונה, אבל החטאת הפנדל של גיל יצחק יצרה מחצית שנייה של דפיקות לנוכח היתרון השברירי, עד השער של עומר בוארון בתוספת הזמן.
הפועל רעננה ו"חתונמי"
העונה של הפועל רעננה היא כמו פרומו ל"חתונמי". מבטיחים הרים וגבעות, אבל בפועל מקבלים משהו הרבה פחות דרמטי ומעניין. רגע, פחות דרמטי ומעניין? הרבה יותר דרמטי ומעניין, רק חבל שמהסיבות הלא נכונות. בניית הסגל בקיץ נראתה דווקא חכמה, עד כדי כך שאחד הפרשנים אפילו סימן אותה כמועמדת להעפלה לליגת העל.
אלא שבפועל כל העסק קרס מההתחלה, ואז התחיל מופע האימים של אשר אלון. ההתנהלות שלו מזכירה נהג ג'יפ שנתקע בבוץ ובמקום להמתין בסבלנות למישהו שיחלץ אותו הוא לוחץ על דוושת הגז ורק מתחפר יותר ויותר באדמה. הוא מינה מאמן עם קבלות כמו אלירן חודדה, אבל פיטר אותו דווקא אחרי שרעננה השיגה ניצחון ראשון. המחליף שלו, רומן זולו, החזיק מעמד רק תשעה ימים עד שגם לו הראו את הדרך החוצה. השאלה היא לא למה אלון פיטר את זולו, אלא למה הוא מינה אותו מלכתחילה. הרי ברור שהוא לא האמין בו, אחרת לא היה מכניס לחוזה אפשרות להביא מנהל מקצועי. אפשר היה להמתין עם הפיטורים של חודדה, אולי הקבוצה הייתה מתאוששת בינתיים, או עד שיימצא המאמן המתאים באמת. הוא כנראה רצה את אלי כהן עוד קודם, אז למה לרוץ? מה שקרה בפועל זה טירוף מערכות. במקום להמתין, אלון מתחפר יותר ויותר. פקחות זה לא.
להפועל רמה"ש לא הייתה הפריבילגיה לנסות להיות קבוצה חכמה. הצרות הכלכליות בקיץ עיכבו את בניית הסגל, וכשכבר התחילו לא נותרה ברירה אלא ללקט מפה ומשם שחקנים. התוצאה הייתה במפתיע יציבות, אבל לא במובן הכי טוב שלה: ארבע תוצאות תיקו (ועוד הפסד) בחמשת המשחקים הראשונים. אחר כך התחיל, כמו במקרה של כפר־סבא, סיפור בזיג זג. שני ניצחונות מפתיעים, 0:4 על אחי נצרת בעילוט ו־0:1 על כפר־קאסם מהצמרת שהגיעה באופוריה אחרי הניצחון הגדול על בני־יהודה. אבל אז הגיעה הנפילה עם התבוסה 3:0 להפועל עכו, ובשבוע שעבר חזרה למסלול הניצחונות עם 0:2 על הפועל פ"ת במושבה. מישהו מוכן להמר מה יהיה היום נגד הפועל ר"ג?
הישרדות, עונת הנוער
נקודת האור בעונה החשוכה של הפועל כפר־סבא בשנה שעברה הייתה ההעפלה של קבוצות הנוער והנערים א' לליגת העל. זו הייתה מבחינת המועדון הוכחה לעבודה הנכונה שהם עושים במחלקת הנוער. אלא שאז התחילה העונה, והתברר שהעבודה עוד רבה ושההישרדות בליגה הבכירה לא תהיה פשוטה בכלל. הירידות מליגות העל לנוער ולנערים א' הוקפאו במהלך עונת הקורונה והן צמחו ל־18 קבוצות בכל אחת. העונה הגיע זמן החזרה לשגרה ומכל ליגה יירדו ארבע קבוצות, מה שלא מקל על מאבקי ההישרדות של קבוצות התחתית.
לנוער של כפר־סבא לקח ארבעה משחקים כדי להבקיע שער ראשון ולהשיג ניצחון בכורה (1:2 על ראשל"צ), והקבוצה הפסידה בין השאר למכבי והפועל ת"א, מ.ס אשדוד ומכבי פ"ת. המאבק האמיתי שלה הוא מול קבוצות התחתית, והיא הצליחה ללקט נגדן נקודות פה ושם. בשבת האחרונה הגיע מבחן רציני נגד נס־ציונה מהמקום הלפני־אחרון בטבלה, והשחקנים של שלומי בן־ציון עמדו בו בגדול עם 1:4 ענק. אבל אין זמן לנוח על זרי הדפנה, ומחר מחכה עוד משחק שחייבים לנצח בו, מול עירוני נשר האחרונה. שני ניצחונות ברציפות יהיה כבר מקפצה רצינית.
המצב של קבוצת הנערים א' הרבה פחות מלבב. זה התחיל אומנם עם ניצחון 2:4 על קריית־שמונה ותיקו 4:4 נגד מכבי נתניה, אבל בהמשך הגיעו שמונה הפסדים ברציפות – והקבוצה של נאור צ'יצ'יאן הידרדרה למקום ה־16 (מתוך 18), במרחק של חמש נקודות מהישרדות. אם לא תהיה שם התאוששות מופלאה, הדרך חזרה לליגה הארצית נראית סלולה.
