42 שנה חלפו מאז אותו דו־קרב שרוני בין מכבי נתניה להפועל כפר־סבא על אליפות המדינה – קרב שהוכרע על חודה של נקודה לטובת הירוקים. יש שיגידו שזה בזכות אותו 0:0 מביש נגד שמשון ת"א במכתש, אבל למעשה נתניה איבדה את התואר במו ידיה עם שתי תוצאות תיקו 2:2 נגד מכבי חיפה והפועל ירושלים אחרי שכבר הובילה 0:2. בכל מקרה, אלה כבר מים מתחת לגשר. מה שחשוב זה מה קרה מאז, וקשה להגיד ששתי הקבוצות התרוממו לגבהים. נתניה עוד זכתה באליפות עונה לאחר מכן ובגביע הטוטו בשנה שעברה, וכפר־סבא קטפה גביע ב־1990 אבל היא בעיקר המשיכה להיות קבוצת נדנדה. ובכל זאת, עם השנים הפערים בין שתי הקבוצות גדלו, והעונה אפשר לראות זאת בבירור. נתניה יצאה לדרך חדשה עם גיא צרפתי, ואילו כפר־סבא של משפחת שום תקועה במקום האחרון בליגה הלאומית. ואלה לא ההבדלים היחידים בין שני המועדונים.
אוהדים ובעלים
יצחק שום הוא כמובן יותר מסתם אוהד של הפועל כפר־סבא, הוא השחקן הגדול ביותר בתולדותיה שגם אימן אותה ב־98 משחקים לאורך ארבע עונות, כולל בעונה שירד לקווים מעמדתו כבעלים. אבל כאשר רכש את הקבוצה לפני שש שנים וחצי מידיו של סתיו שחם הוא עשה זאת כאוהד שמגיע להציל את קבוצת נעוריו. הכוונות היו טובות, האוהדים קיבלו אותו בברכה, אבל הוא לא הצליח לעצור את הנדנדה, המועדון היטלטל שוב בין הליגות והאוהדים התהפכו עליו. שום לא חסך במאמצים, אבל התקופה שלו תיזכר בעיקר בגלל חילופי המאמנים הסיטונאית. שום הוא, כאמור, לא רק אוהד ובעלים אלא גם איש מקצוע שזכה כמאמן בתארים בארץ ובחו"ל, ולא כל המאמנים קיבלו בהבנה את ה"עצות" המקצועיות שלו. התוצאה היא שעכשיו הבן שלו עידן נאלץ לעמוד על הקווים.
גם אייל סגל, שרכש את מכבי נתניה לפני שבע שנים וחצי, הגיע כאוהד להציל את הקבוצה שלו שהלכה בפירוק, אבל שלא כמו שום אין לו ידע מקצועי ורצון להתערב בהרכבים. מה שכן יש לו זה כסף שהוא הביא מהבית. התוצאה הייתה הוצאות כספים לא מעטות של רכישת שחקנים וגם כמה אקזיטים לא רעים, אבל מבחינה מקצועית השיא של מכבי נתניה הייתה התמקמות בשולי הצמרת, לא ממש קרב על האליפות. וזה לא תמיד מוצא חן בעיני האוהדים, גם כאלה שלא חוו בעצמם את שנות ה־70 וה־80 העליזות עם חמש אליפויות וגביע מדינה אחד. הם רוצים קבוצה שתיתן פייט אמיתי לגדולות, וכרגע היא מסוגלת לעשות את זה.
עידן שום לא תכנן להיות העונה מאמן. אולי שאולי כן, כי הוא השלים בעונה שעברה קורס פרו, שמכשיר אותו לתפקיד גם בליגת העל. עד העונה היו לשום ג'וניור ברזומה 18 משחקים כמאמן לצידו של תמיר בן־חיים לפני 11 שנה, בעונת הפירוק שהסתיימה בירידה לליגה א'. המאזן של הצמד עמד על 21 נקודות ב־38.89 אחוזי הצלחה. העונה, לו ולאבא שלו נמאס משרשרת המאמנים הבלתי פוסקת והם הבינו שזה לא משנה מי באמת עומד על הקווים – מה שחשוב זה בניית קבוצה נכונה. ובאלמנט הזה הם נחלו העונה כישלון חרוץ. עידן הודה בזה בפה מלא ואמר שהוא בישל את הדייסה הזו והוא יהיה גם זה שיאכל אותה. מאמן אחר בקבוצה אחרת כבר מזמן היה הולך הביתה. לאחרונה יש דיווחים על חיפוש מאמן (אולי זה קרה אחרי סגירת הגיליון), אבל מה שמשנה זה חיזוק הקבוצה על הדשא ולא רק מאחורי הקווים.
עצמאי בשטח
גם גיא צרפתי לא תכנן לאמן העונה. הוא בנה על הצלחה כעוזרו של ברק בכר בכוכב האדום בלגרד, אבל הכוכבים רצו אחרת. הצוות הישראלי פוטר אחרי הכישלון בליגת האלופות ובעיקר ההפסד בדרבי לפרטיזן, וצרפתי יצא לדרך עצמאית. אז מה השתנה? מעבר לאפקט המאמן החדש, שהוא בעיקר תירוץ פסיכולוגי, צרפתי השתמש בכלים שעמדו לרשותו אחרת. שחקנים חדשים הרי הוא לא יכול להביא עכשיו, אז הוא החזיר לרוטציה שחקנים שיצאו ממנה כמו איגור זלאטנוביץ', שתורם הרבה להתקפה בתנועה בלתי פוסקת, ומקסים פלקושצ'נקו, שחתום כבר על שלושה שערים, שהביאו שני ניצחונות. חוץ מזה, הוא יצא מקיבעון המערך והשיטה של רן קוז'וך.
אוסף של שחקנים
למכבי נתניה והפועל כפר־סבא יש מחלקות נוער טובות, שמספקות שחקנים לקבוצה הבוגרת – אבל זה לא תמיד מספיק איכותי, והן נאלצות להביא חיזוק מבחוץ. ההבדל הוא שנתניה רוכשת שחקנים צעירים ובעלי פוטנציאל מקבוצות ליגת העל (איתן אזולאי, עוז בילו, אחמד סלמן ובר כהן למשל), ואילו כפר־סבא מסתפקת בשאריות של קבוצות לאומיות אחרות (רז ברוכיאן, דניאל מור יוסף), שחקנים מליגה א' (עלי דחלה, פיראס תלחמי) וכוכבים מזדקנים (עומרי בן־הרוש, דודו ביטון). כל הבליל הזה, יחד עם שחקני הבית (אופק ראובן, יוש שטרימלינג, אלון דמול, ליאם מלכה ואחרים), יוצר סגל שלא מתאים לליגה הלאומית. יצחק שום מבטיח חמישה עד שבעה שחקנים חדשים בינואר, אבל קשה להאמין שתימצא סחורה מספיק טובה על המדפים.
