ניתוח של אירועים היסטוריים, פוליטיים וגם ספורטיביים נע על הסקלה שבין "הכל אנשים" (כשם הסדרה של מודי בראון וענת זלצר, שסקרה את תולדות חייהם של אישים אשר השפיעו על ההיסטוריה של עם ישראל) לבין "הכל מקצועי" (כשם טורו של אורי קופר ב"ידיעות אחרונות", שמנתח באיזמל מקצועי חד את מה שקורה במגרש הכדורגל). כמובן שמרבית האירועים, בכל התחומים, לא נמצאים רק בקצה אחד של הסקלה, אלא ממוקמים איפה שהוא באמצע – אבל עם נטייה לאחד הצדדים. כל אירוע הוא שילוב של "הכל אנשים" ו"הכל מקצועי", והשאלה היא רק המינון של השניים.
נעזוב לרגע את ההיסטוריה והפוליטיקה בצד, נתמקד במה שמעניין אותנו בעמודים אלה של מדור הספורט, ונשים את הפוקוס על נושא חילופי המאמנים – או יותר נכון, פיטורי המאמנים. איזה מהם נעשו משיקולים אישיים ואיזה משיקולים מקצועיים. כפי שכתבתי קודם, המצב הוא לא זה או זה. השאלה היא מה היה התמהיל ביניהם. כמובן גם ששיקול אחד משפיע על השני: חילוקי דעות מקצועיים מובילים לפעמים לוויכוחים אישיים, ולהפך.
הפיטורים האחרונים נכון לעכשיו (השורות האלה נכתבו בתחילת השבוע, והכדורגל שלנו נזיל) הם של אלירן חודדה מהפועל רעננה. רק בתחילת השבוע שעבר הוא אמר מעל דפים אלה: "האחריות והאשמה הן של המאמן, משמע עליי. אני בניתי את הקבוצה ואני בחרתי את השחקנים". יחד עם זאת, הוא גם נשמע אופטימי: "לרעננה יש שחקנים טובים. אני בטוח שמתישהו הדברים ייראו אחרת. הניצחונות יגיעו ואיתם גם הביטחון והאמונה יעלו. כדורגל זה עניין של מומנטום. רעננה תמצא את הדרך הנכונה לצאת מהמצב".
חודדה צדק. בהמשך השבוע רעננה באמת נראתה אחרת וניצחה את בית"ר ת"א/בת־ים. אלא שהוא עצמו פוטר כמה שעות אחרי המשחק, ולא זכה לראות מקרוב אם הביטחון והאמונה אכן עלו. את הדרך הנכונה לצאת לצאת מהמצב יחפש כבר מחליפו רומן זולו. אחרי הפיטורים חודדה נשמע אחרת: "היו חילוקי דעות מקצועיים ביני לבין ההנהלה על שחקנים מסוימים. החלטנו שזה לא יכול להימשך ככה ונפרדנו. מטבענו, זה ברור שאחרי הניצחון הראשון במחזור האחרון האמנו שנוכל לקחת את הקבוצה לדרך חדשה, אבל ההנהלה עשתה את ההחלטה שלה. אני מאוד מכבד את אשר אלון ואת גיל קופר וזה חלק מהכדורגל. צריך לדעת להיפרד וזה בסדר גמור, המועדון הוא שלהם וזו זכותם". ברעננה, מנגד, טענו: "אלירן מאמן טוב, אבל הקבוצה הזו צריכה אנרגיה ולא הייתה לו אותה".
אז מה אפשר ללמוד מהציטוטים האלה, חוץ מזה שחודדה מדבר על עצמו בלשון רבים? האם השיקולים שהובילו לפיטורים היו מקצועיים או אישיים? אם הם היו מקצועיים, למה חודדה פוטר דווקא אחרי שהשיג ניצחון ראשון העונה? אולי כדאי לתת לו צ'אנס לקטוף את פירות הניצחון ולנסות לצאת לדרך חדשה. המאמן אומר אמנם שהיו חילוקי דעות מקצועיים, אבל מסוף דבריו אפשר להבין שהוא רצה להמשיך בתפקידו ושהפרידה נכפתה עליו. גם מהדברים של אנשי רעננה אפשר ללמוד הרבה. מה זאת אומרת "לא הייתה לו אנרגיה"? הצדדים שידרו כנראה על גלים שונים כבר תקופה ארוכה, ושום ניצחון לא יכול לסדר את זה. בקיצור, זה התחיל מ"הכל אנשים" וגלש ל"הכל מקצועי" עד לפיצוץ הבלתי נמנע.
סיפורים בזיג־זג
אגב חודדה, בעונה שעברה הוא התפטר מהפועל איכסל רגע אחרי שהוביל אותה לפלייאוף העליון, וכאן אפשר להגיד שהשיקולים המקצועיים הכריעו. המאמן הבין שהולכים לעשות לו מכירת חיסול בקבוצה והוא גם קלט כנראה את אי הסדרים הכספיים, שהביאו בסופו של דבר להורדתה לליגה א'. ומה עם המחליף שלו, רומן זולו? בעונה שעברה הוא הציל את הפועל עפולה מירידה, אבל עוד לפני תחילת העונה הנוכחית, כשהבין שמכבי חיפה משתלטת לו על הקבוצה ושהוא הולך לנגן כינור שני מבחינה מקצועית – זולו קם והלך. ההצלחה בעונה שעברה סידרה לו את הג'וב ברעננה, ועכשיו נותר לראות איך הוא יסתדר (אישית ומקצועית) עם הבוס החדש אשר אלון.
רגע לפני שזולו חתם ברעננה, עמד לעשות זאת רוני אוואט, גיבור אחד מסיפורי הזיג־זג המרתקים של השנים האחרונות. אחרי שהוביל את העולה החדשה א.ס אשדוד לפתיחת עונה מדהימה, לא פחות מה, הוא הודיע במפתיע על התפטרותו בגלל "אי מילוי הבטחות" לו ולמאמן הכושר. האחרון קיבל בינתיים מה שהבטיחו לו ונשאר, אבל אוואט התעקש באותו שלב לא לחזור בו. זה היה מקרה קלאסי של "הכל אנשים". אוואט חוזר, כאמור, על ידי רעננה וכבר עמד לחתום, אבל אז כל הצדדים באשדוד התעשתו, שמו את האגו בצד וחידשו את הרומן. צד מקצועי לא היה שם, רק אנושי.
בין כפר־סבא לחסמב"ה
על פיטורי המאמנים בהפועל כפר־סבא אפשר לכתוב ספר, אם לא סדרת ספרים שתיתן פייט חזק לחסמב"ה, אבל בואו נתרכז בכמה מהשנים האחרונות. מסאי דגו העלה את הקבוצה על מסלול העפלה חלקה לליגת העל, אבל הצד האנושי פשוט לא עבד. יצחק שום קיבל אותו בירושה מקודמו סתיו שחם והחליט לתת לו צ'אנס, אבל הם לא שידרו על אותו גל מההתחלה (והיה גם את סיפור תום שלח שנתקע באמצע) והפרידה הייתה בלתי נמנעת למרות ההצלחה המקצועית. בעקבותיו הגיעה באותה עונה שרשרת אינסופית של מאמנים, שכולם נכשלו בניסיון לייצב את הקבוצה והלכו הביתה על רקע מקצועי.
את העונה שעברה התחיל עמיר תורג'מן, שפוטר למרות שהקבוצה הייתה אז עדיין במצב סביר. זה היה שילוב של אי התאמה מקצועית (הקבוצה פשוט לא שיחקה טובה) ואישית (שום לא סבל את זה שתורג'מן מתעקש לא לקבל את העצות שלו). הפיטורים של אלישע לוי מאוחר יותר היו מקצועיים נטו. לאלישע יש אופי נוח, פשוט אי אפשר לריב איתו, אבל כשהתוצאות כאלה גרועות – אין ברירה אלא להיפרד. ועוד ספיח מאותה עונה. רביד גזל, שאימן במחזורים האחרונים, הספיק ללמוד העונה בשמשון כפר־קאסם מליגה א' מה זה "הכל אנשים". הוא לא שיתף שחקן, שהוא קרוב משפחה של חבר הנהלה, והוסיף חטא על פשע כשהורה לו לערוך אימון קל בסיום המשחק. השחקן סירב וגזל השעה אותו. סוף הסיפור: השחקן עדיין בקבוצה, גזל כבר לא.
