הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים בדיבור הספורטיבי שלנו. אמירות שגורות בתקשורת וביציעים, האמיתיים והווירטואליים, שאין מאחוריהן כלום וחוטאות לאמת.
"הקבוצה של המאמן... (השלימו את החסר)". הרבה פעמים, כדי לא לחזור על עצמנו, אנחנו נוטים לקרוא לקבוצות על שם המאמנים שלהן. מכבי חיפה היא הקבוצה של ברק בכר, מכבי ת"א של פטריק ואן לוון והפועל כפר־סבא היא, רחמנא ליצלן, הקבוצה של רביד גזל. אבל האם זו האמת לאמיתה? אחרי שמיצינו את המאמנים, אנחנו עוברים לבעלים: הקבוצה של יעקב שחר, הקבוצה של מיץ' גולדהאר והקבוצה של יצחק שום. זה קצת יותר מדויק, אבל עדיין לא כל האמת. אז של מי הקבוצות האלה לעזאזל?
הן בטח לא של המאמנים, הם מחליפים אותן כמו גרביים. הפועל חיפה היא הקבוצה של אלישע לוי? הרי רק לפני רגע הפועל כפר־סבא הייתה הקבוצה שלו, ואת העונה הוא בכלל התחיל בבני־יהודה, שהייתה אז הקבוצה שלו. בקיצור, בשבת האחרונה הקבוצה של אלישע ניצחה את הקבוצה הקודמת של אלישע, שתפגוש מחר את הקבוצה העוד יותר קודמת של אלישע. אז סיכמנו שהקבוצות הן לא של המאמנים.
הן גם לא לגמרי של הבעלים, למרות שהן רשומות על שמם ברשם העמותות ובהתאחדות. גם הבעלים באים והולכים, במוקדם או במאוחר. יש כאלה שמחזיקים הרבה זמן מעמד, יש כאלה שבאים לכמה שנים והולכים, יש בעלים שמגיעים, הורסים ונעלמים, ויש גם כאלה שנודדים בין קבוצות וממשיכים לחפש מציאות. אז של מי הן כן? של האוהדים שלהן, של המסורת וההיסטוריה. כל קבוצה היא שרשרת אחת ארוכה, כשהבעלים, המאמנים והשחקנים הם החוליות שמתווספות שנה אחרי שנה, עונה אחרי העונה. מי שעונד את השרשרת הזאת על הצוואר הם האוהדים, לדורותיהם, שנמצאים שם תמיד.
זה לא אומר שהאוהדים צריכים לנהל את הקבוצות בפועל, למנות מאמנים ולהחתים שחקנים – בשביל זה באמת יש את הבעלים, שקיבלו (זמנית) את זכויות הניהול. אבל זה אומר שבבסיס כל ההחלטות צריכה לעמוד טובת האוהדים, שהיא גם למעשה טובת המועדון. ראינו מה קרה כשכמה בעלי מועדונים רצו להקים סופר־ליג אירופית, שהייתה אולי משרתת אותם בטווח הקצר עם כמה מאות מיליוני יורו בחשבון, אבל פוגעת בטווח הרחוק בפייר־פליי ובטובת המשחק. הפעם האוהדים והמסורת ניצחו את תאוות הבצע.,
× × ×
"ה־VAR ביטל את השער". בשנתיים האחרונות נכנסה לחיינו תוכנת השיפוט, שאמורה לצמצם את מספר הטעויות של אנשי המשרוקית ולאפשר משחק הוגן יותר. זה אמנם קרה בפועל, ויש פחות טעויות, אז למה השיפוט עדיין נמצא תחת ביקורת גדולה? כי המערכת הממוחשבת לא ביטלה את הגורם האנושי, ואיפה שיש אנשים יש טעויות. שופט המסך יכול למתוח על הדשא קווים וירטואליים ולבדוק אם החלוץ לא התגלח בבוקר והזיפים שלו קרובים יותר לשער מאשר קצות הציפורניים ביד של הבלם, אבל כאשר צריך להחליט אם התיקול או נגיעת היד ברחבה מצדיקים שריקה לפנדל או אם העבירה שווה כרטיס אדום – כאן נכנס לתמונה שיקול הדעת של השופט. וכאשר צריך להפעיל שיקול דעת, לכל דעת יש את השיקול שלה. אז אל תגידו שה־VAR ביטל את השער, שרק לפנדל או שלף כרטיס אדום – השופט עשה את זה אחרי שנעזר בצפייה חוזרת במסך ופסק על פי שיקול דעתו.
× × ×
"ניצחנו את המשחק". הכדורגל אמנם הומצא באנגליה, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לתרגם מילולית את מושגי המשחק שלה לעברית. באנגלית אומרים "To win the game", שזה באמת "לנצח את המשחק", אבל בעברית לא מנצחים את המשחק אלא במשחק. כי אם ניצחנו את המשחק, זה אומר שהמשחק הפסיד? וזו לא רק סוגיה מילולית, אלא עקרונית. הרבה מאמני כדורגל בישראל באים כדי לנצח את המשחק, לשלוט בו, להרוג אותו – במקום ליהנות ממנו, לחיות אותו, לנצח בו את היריבה תוך הצגת כדורגל יפה, שימשוך צופים למגרשים. איך אמר פעם אחד הפרשנים בסיום משחק בליגת האלופות: "איזה משחק יפה זה הכדורגל, בואו נביא אותו גם לישראל".
יגאל הילל, השחקן והמנטור
הדבר הראשון שראה מי שהגיע לאימוני הפועל כפר־סבא בסוף שנות ה־70 ותחילת ה־80 היה החיוך של יגאל הילל. לצד הנחישות, הכישרון והיכולת על כר הדשא הוא ניחן באופטימיות, חוש הומור ואמפתיה. תמיד הייתה לו מילה טובה להגיד למישהו. לא סתם הוא הפך אחרי שנים למנטור של מיטב הכדורגלנים בארץ, כולל ערן זהבי שלא שוכח עד היום את העצות וההכוונה לקריירה שלו.
הילל שיחק בכפר־סבא שמונה עונות, שבמהלכן חווה כל מה שהמועדון הזה יכול להציע: שתי ירידות ליגה, שתי עליות תוך שנה, גביע מדינה אחד ב־1980 ואליפות היסטורית ב־1982. הוא רשם 177 הופעות בליגה ו־16 בגביע והבקיע ארבעה שערים מעמדות המגן הימני והקשר בהן שיחק. השער הכי זכור שלו היה דווקא עצמי, במשחק העונה נגד מכבי נתניה ב־1982. הוא נכנס כמחליף בדקה ה־62, במצב של 1:1, ואחרי ארבע דקות הכניע דווקא את עופר נוסובסקי בדרך לבליץ של נתניה. בדקה ה־88 הילל עוד הספיק להבקיע לצד הנכון את אחד מארבעת השערים היחידים בקריירה שלו ולצמצם ל־5:2, אבל אחרי המשחק הוא היה מתוסכל ובטוח שקילקל לחבריו את האליפות. ההמשך ידוע: נתניה מעדה וכפר־סבא דהרה לתואר.
אחרי שמונה העונות בכפר־סבא הוא שיחק גם בשמשון ת"א, שאותה הפך לבית השני שלו. בהמשך אימן במחלקת הנוער של כפר־סבא, עד שהפך ליועץ מנטלי. בשבת האחרונה הוא הלך לעולמו בגיל 62 אחרי מאבק במחלה קשה. יהי זכרו ברוך.
