יש מי שמפרש את ההחלטה של הפועל רעננה, לשים את ההגה בידיו של גל כהן הצעיר, כסוג של הרמת ידיים בנוגע לגורלה של הקבוצה בליגת העל. אבל את זה אומרים רק מי שרואים מטר קדימה, ולא יותר. לדעתי, מדובר בהחלטה סופר-לגיטימית וחשובה של אשר אלון ודמיאן רויטמן.
מצבה של רעננה קשה, ולא צריך להיות פרופסור לכדורגל כדי להבין את זה. היא צריכה פלייאוף סטייל אשדוד של העונה שעברה, כדי לשרוד בניגוד לכל התחזיות. אלון ורויטמן לא התבלבלו מפרשנים אינטרסנטיים למיניהם שדוחפים את מקורביהם, ובמקום זאת האזינו לרחשי הלב של השחקנים שלהם, ובחרו את האיש שהכי מחובר אליהם. שחקני רעננה, רובם ככולם, אוהבים ומעריכים מאוד את עוזר המאמן, שהפך למאמן הראשי. יותר מזה, אם תשאלו את מנחם קורצקי וניסו אביטן, שכהן עבד לצידם השנה, תשמעו מהם רק מילים טובות ומפרגנות על הבחור בן ה-37, שעושה את טבילת האש הראשונה שלו כמאמן בוגרים.
ואולי הכי חשוב, גם אם רעננה לא תצליח במשימת ההישרדות שלה, הרי שאין מתאים מכהן לבנות בפנינת השרון קבוצה צעירה ותוססת בעונה הבאה בלאומית. הוא מכיר הכי טוב ומחובר היטב לסוללת השחקנים המוכשרת שצמחה במחלקת הנוער, ורוצה להוכיח מה היא שווה במגרש של הגדולים.
אם כן, לא מדובר בהחלטה כלכלית או בראייה צרה של אלון את רויטמן, אלא דווקא בתכנון לטווח הארוך ובבנייה נכונה ונבונה לקראת העתיד.
ימי הטום
בשקט בשקט, כמעט בלי ששמנו לב, הפך טום שלח לשחקן לגיטימי בליגת העל. נכון, הוא לא המגן הימני הכי מזהיר שיצא לכם לראות, אבל הוא בהחלט ראוי להילחם על מקומו בהרכב של הירוקים.
שלח אכל לא מעט מרורים מאז שהצטרף לקבוצה של סבא שלו. הוא ספג הכל, התעלם מרחשי הרקע והמשיך לפלס לעצמו דרך שקטה ובטוחה ל-11 של כפר סבא. אז נכון, יש עדיין לא מעט מגרעות שהוא חייב לשפר בהקדם, אבל הוא נחוש, מלא מוטיבציה ומוכן לירוק דם למען המועדון, ובימינו זה לא דבר של מה בכך.
יכול מאוד להיות ששלח הוא לא הבחירה האולטימטיבית לעמדת המגן הימני של קבוצה בליגת העל. מצד שני, ייאמר לזכותו, שהוא לא מפסיק להילחם במטרה להוכיח שהוא ראוי לחולצת ההרכב בכפר סבא. בינתיים הוא עושה את זה לא רע בכלל.
סותם החורים
ברמת השרון אף פעם לא התברכו בראייה ארוכת טווח. נדמה כי בקבוצה ממורשה הכל תמיד נעשה מהיד לפה. ואגב, הם לא מתביישים להודות בזה. התנאים לא מאפשרים להם לתכנן יותר מדי קדימה. השבוע נפרדו שם מירון הוכנבוים. רגע לפני הפלייאוף העליון, כשבקופה עוד תשעה משחקים, ברמת השרון משדרים לליגה כולה: אנחנו כבר בים. ניפגש בעונה הבאה.
אין הסבר הגיוני לשחרורו של המאמן לטובת הצעה שהגיעה מנוף הגליל. הוכנבוים, בצדק מבחינתו, ניגש לראשי הקבוצה וביקש הארכת חוזה לעונה נוספת. אלא שברמת השרון עדיין לא החליטו אם הם מעוניינים בהמשך השידוך עם המאמן, סירבו להחתים אותו בשלב זה ובכך נתנו לו את ברכת הדרך לעלות צפונה.
אז הוכנבוים חתך, ובמורשה נותרו בלי מאמן. ובאין מאמן, מי שנקרא לדגל הוא הכלבויניק של המועדון, אורן רותם. הוא יסתום את החור לתשעת המשחקים שנותרו, ובמקביל יאמן את קבוצת הנוער ועוד כמה קבוצות במחלקה, שבהן הוא נותן כתף בעת צרה.
בעוד כחודשיים יסיים רותם את שירות המילואים שלו בקבוצת הבוגרים ויחזור להתמקד בקבוצת הנוער. או אולי, מי יודע, שוב יקבל את הצ'אנס להוכיח את עצמו בקבוצה הבכירה של המועדון.
מודה בטעות
עושה רושם שאריאל שיימן מצא סוף סוף את המאמן שיוכל להשאיר את מכבי הרצליה בליגה א' למרות מצבה הקשה. עידן בראון שמו, והוא עושה תוצאות לא רעות מאז שהגיע. ארבעה מאמנים החליף שיימן העונה, לפני שחזר למאמן שכמעט העלה אותו ללאומית בעונה שעברה. אותו מאמן שבקיץ חיכה לטלפון מהבעלים כדי להמשיך לעונה נוספת, ואז הבין שאינו רצוי וחתם בקבוצה אחרת.
אז מה שיימן, סוף מעשה במחשבה תחילה?
