אם נכנסתם בשבת שעברה לעמוד הפייסבוק הרשמי של הפועל רעננה, מצאתם בראשו תמונה של שלושה שחקנים. במרכז עדי נמני מסמן לב עם האצבעות. נדמה שאין תמונה שמייצגת טוב יותר את ההתרסקות של רעננה העונה מאשר התמונה הזו. נמני ראוי לככב בעמוד הרשמי של המועדון. הוא שיחק בו שמונה שנים, אבל בהחלטה מזעזעת הושלך מהפועל רעננה עוד לפני תום העונה הנוכחית.
לרעננה אין קהל ואין קהילה, אבל למועדון יש כמה שחקנים שליוו אותו שנים ארוכות. כמו נמני. כמו בן בנימין (שש עונות), ודווקא שניהם שוחררו, במקום לעשות הכל כדי שישתתפו במאבקי ההישרדות הקשים. למעשה, הפועל רעננה העונה התפרקה לא רק מקצועית, אלא גם ערכית, והשילוב הזה הוביל לאחת העונות המבישות שקבוצה ידעה בליגת העל. שני ניצחונות בלבד ב־28 משחקים.
אשר כישאלון
הכישלון העונה של רעננה הוא לפני הכל של אשר אלון. ארבעה מאמנים עברו העונה בקבוצה (ועוד היד נטויה, אצל אלון אין לדעת), השחקן הטוב ביותר, קייס גאנם, נמכר בינואר להפועל באר שבע, ועוד התקבלו שלל החלטות מקצועיות שגויות. אלון הוא בעלים מתאים לקבוצה קטנה כמו רעננה, אבל נשאלת השאלה מה הוא כבעלים עשה כדי שהמועדון הזה יישאר בליגת העל? אם השחקן הכי טוב נמכר אז בשביל מה בדיוק צריך בעלים פרטי? את אשר אלון צריך בדיוק כדי שיפתח את הכיס וישאיר את השחקן הכי טוב שלו ולא שימכור אותו וירסק את הסיכויים, הלא גבוהים מלכתחילה, של רעננה להישאר בליגה. ויש גם את סאגת המאמנים. למני קורצקי היה אסור לתת לעזוב. את ניסו אביטן, שהתרסק בהפועל תל אביב, היה אסור למנות. גל כהן מלכתחילה נראה כמו מינוי כלכלי ולא מקצועי, אבל אם כבר מינית אותו למה לפטר אותו אחרי שני משחקים, ועוד בשביל אייל לחמן, שצריך היסטוריון כדי לבדוק מתי בפעם האחרונה הצליח בליגת העל. הפועל רעננה העונה היא כישלון ניהולי מובהק של אשר אלון.
זרים לענף
דוד מתיאוס כישלון מהדהד. יוג'ין אנסה, למרות נתונים פיזיים מרשימים, פשוט בינוני, דריל לחמן לא משמעותי, וג'ימי מרין, שהיה אמור לשנות את העונה, חמק ברגע האחרון. לקבוצה כמו הפועל רעננה כמעט בלתי אפשרי לשרוד בלי תפוקה רצינית מהזרים. והעונה המועדון נכשל עם כולם. לא תמיד באשמתו (מתיאוס, למשל, הגיע אחרי עונה טובה בהפועל חדרה ולא ניתן היה לצפות את ההתרסקות), ועדיין, עם זרים טובים, רעננה היתה עם עוד כמה נקודות בקופה ועם סיכוי סביר להישאר.
אין שוער בשער
מי שנראה עד לפני שנה כמו אחד משוערי העתיד של ישראל, מסיים עונה חלשה, עם המון טעויות, השמטות ומשחק חסר ביטחון. אסף צור עוד צעיר והכישרון שם, אבל קשה להשתחרר מהתחושה שאם היה להפועל רעננה שוער יציב וטוב, הדברים העונה היו נראים אחרת. אולי עונה בליגה הלאומית, עם הגנה קצת יותר חזקה, תחזיר את השוער הצעיר למסלול. כי העונה הנוכחית היתה עבורו צעד ענק לאחור.
שקט ביציע
לרוב קבוצות התחתית אין סוללת אוהדים מאחוריהן, אבל עדיין לרובן יש קהל כלשהו וקהילה תומכת. מאחורי רעננה אין כלום. קבוצה שכמעט לא מעניינת אף אחד. ומרגישים את זה באנמיות שהציגו השחקנים במשך רוב העונה. לנוכח תנאי הפתיחה האלה צריך להעריך את הקמפיין ארוך השנים של הקבוצה בליגת העל. ועדיין, צריך לומר בכנות, שליגת העל לא תחסר את רעננה, ושאפילו מכבי פתח־תקוה, שאוטוטו מבטיחה את העלייה לליגת העל, מושכת יותר אוהדים למשחקיה ותהווה שדרוג ליציעים לעומת הריק המוחלט שמביאה רעננה.
לא ייאמן
אין לי התנגדות עקרונית לחילופים תכופים של מאמנים. מעמד המאמן, אותה קלישאה מיותרת, לא צריך לעניין את אשר אלון. מבחינתי, אם החלפת חמישה מאמנים בעונה תשאיר את רעננה בליגה – בשמחה. העניין הוא אילו מאמנים אתה מביא. מנחם קורצקי מתאים כמו כפפה ליד לרעננה והיה צריך לעשות הכל כדי שיישאר. ברגע שקורצקי עזב נגזר גורלו של המועדון. ניסו אביטן הגיע אחרי תקופה נוראית בהפועל תל אביב, ורק העמיק את המשבר. מינוי גל כהן כבר נראה כמו ויתור על העונה, ואז הגיע לחמן. כשנזכרים בפיטורים מפעם של דודו אברהם אחרי ארבעה מחזורים, בפיטורי סילבס בעבר והחזרתו (מהלך שדווקא הצליח) מתחילים לקבל את הרושם שמשהו בקבלת ההחלטות בנוגע למאמנים במועדון פגום. והשיא הגיע העונה.
אין להם קייס
בפשטות: מועדון שמוכר את השחקן הכי טוב שלו באמצע העונה, כשהוא שקוע בתחתית – לא עושה מאמץ סביר כדי להישאר בליגה. מכירת קייס גאנם להפועל באר שבע היא כתם ענק בקדנציה של אשר אלון ברעננה. בשביל למכור את השחקן הכי טוב שלך באמצע העונה לא צריך בעלים פרטיים. המהלך הזה היה המהלך שהרס סופית את סיכויי ההישארות של רעננה.
לחמן לא מאומן
אני אוהב את אייל לחמן. הוא דמות מרתקת. הוא ידען גדול. אינטליגנטי. תענוג לשמוע אותו מפרשן כדורגל. כיף לראות את התשוקה שלו למשחק. הוא באמת מכיר כמעט כל שחקן על הגלובוס. הוא פרשן מקצוען והלוואי שעוד פרשנים רבים היו לוקחים את המקצוע ברצינות כפי שלחמן לוקח. ועדיין, אייל לחמן כבר מזמן לא מאמן כדורגל מצליח. קשה להיזכר מתי לאחרונה הוא התחיל וסיים עונה מוצלחת. אני חושב שהתדמית המיוחסת ללחמן - של מאמן שהקבוצות שלו משחקות כדורגל אגרסיבי מדי - היא מוטעית. והתדמית הזו היא גם לא כל כך חשובה. העניין הוא שרגע לפני הפלייאוף לחמן הוא לא האיש שרעננה היתה צריכה להחתים.
הוא מאמן שכבר שנים לא רשם הצלחה משמעותית, קשה לראות כיצד את הסגל הדי חלשלוש שנשאר לרעננה בסיום העונה הזו דווקא לחמן מצליח להרים, ושני משחקי הפתיחה של הפלייאוף הם עדות להחלטה המופרכת הזו. נכון שרעננה הובילה 0:2 מול אשדוד והפסידה 2:3, אבל לאורך כל המשחק, גם ביתרון של שני שערים, הקבוצה של לחמן נכתשה על ידי אשדוד, והניצחון של אשדוד היה מוצדק לחלוטין לאור מהלך המשחק.
אם רעננה היתה יוצאת עם נקודה זה היה שוד. מול כפר סבא רעננה בכלל לא היתה קיימת על המגרש, והדיבורים של לחמן אחרי המשחק על מחצית ראשונה חיובית, ובכן, אני די בטוח שכפרשן בעמדת השידור הוא היה מדבר אחרת. לחמן כמובן אינו אחראי לירידה של רעננה. אין לו אפילו קמצוץ של אשם. ועדיין, מהלך החתמתו הוא עוד עדות לאיבוד הדרך של רעננה העונה.
וקצת אופטימיות לסיום
להפועל רעננה יש מחלקת נוער מעולה. היא מספקת שחקנים כישרוניים לקבוצה הבוגרת. יש לה בסיס טוב מאוד לעונה הבאה בליגה הלאומית. אם המועדון יצליח לשמור על אסף צור (אין סיבה שלא), יואב תומר (משימה יותר קשה), יוג'ין אנסה (ללאומית הוא מצוין), יחזיר את בן בנימין ועדי נמני (החלטה כזאת היא התחלת התיקון) ואם אשר אלון יהיה במוטיבציה הנכונה – רעננה יכולה להיות המועמדת המובילה לשוב לליגת העל בעונה הבאה. בדיוק כמו מכבי פתח־תקוה העונה. עכשיו הכל תלוי באשר אלון. ¿
