מאמן הכדורגל יובל נעים לא יודע את נפשו מרוב צער. בת אחיו מאי והשחקן ליאור אסולין אליו היה מקורב נרצחו במהלך מנוסתם ממסיבת הטבע ברעים. מאי, נכדתו של המאמן הלאומי לשעבר שלמה שרף, הספיקה להגיע סמוך לקיבוץ בארי ונרצחה בתוך המיגונית בה הסתתרה. גופתו של אסולין נמצאה על אם הדרך לא הרחק ממתחם המסיבה.
"אנחנו עדיין באבל על מאי, שגורם לכל המשפחה צער גדול", אמר נעים השבוע. "ומותו של אסולין הוסיף עוד כאב גדול. זה היה שבוע שחור שלעולם לא ארצה לזכור. זה אסון גדול למשפחה ולכל עם ישראל".
וזה לא הסתיים בכך: נעים התבשר גם על פציעתו הקשה של בן בנימין אותו אימן בשמשון כפר קאסם. חייו של בנימין ניצלו בנס אבל רגלו נקטעה. נעים מספר על אותה שבת שחורה: "בשעה עשר בבוקר התקשרו וסיפרו לנו שמאי הייתה במסיבה ושהקשר איתה אבד. ההורים שלה היו איתה בקשר בשעה שבע בבוקר ומאז היא נעלמה. מאי הייתה מוגדרת כנעדרת עד יום שלישי שעבר כשגופתה נמצאה. באותה שבת הודיעו לי חברים שגם אסולין נעדר ולמחרת אמרו שהוא נהרג. ביום שלישי קברנו את מאי בבית העלמין במושב גן חיים, ויומיים לאחר מכן הייתי בלוויה של אסולין בכפר נחמן ברעננה".
במהלך כל השבוע שעבר שהה נעים לצד אחיו הצעיר עופר ואשתו ענת שישבו שבעה בביתם בגן חיים וקיבלו את המוני המנחמים.
"היהלום שבכתר"
מאי (24), אחות לשלי, טל ורן, התגוררה בבית הוריה במתחם של הסבא שלמה שרף. "שלמה אוהב את כל 11 הנכדים שלו אבל מאי הייתה הכי מיוחדת", מספר נעים. "כולם אהבו אותה ולא רק שלמה. מאי הייתה היהלום שבכתר של המשפחה. היא הייתה מחוברת לכולם ועם שמחת חיים גדולה".
מה אתה יכול לספר על אותה שבת מסויטת?
"בשעת בוקר מוקדמת מאי השאירה להורים שלה סימן חיים ואפילו שלחה להם תמונה, והיה נדמה שהיא נמלטה מהאזור המסוכן, אבל מתברר שהיא לא ידעה שהסכנה עוד לפניה. היא הצליחה לברוח ממקום המסיבה ולנסוע צפונה לכיוון קיבוץ בארי, אבל השער היה סגור. היא הספיקה להיכנס רגלית פנימה ולהגיע למיגונית, שם נהרגה. שיחת הטלפון ומשלוח התמונה היו בעצם הקשר האחרון של ההורים שלה איתה, ובהמשך היא כבר לא ענתה".
מאי הייתה בגדר נעדרת עד שגופתה נמצאה אחרי שלושה ימים. נעים מספר על הרגעים הקשים שבהם כל המשפחה הייתה בין שמים לארץ. "אני לא רוצה לאחל לאף בן אדם לדעת שהבן שלו נעדר", הוא אומר. "זו דאגה אין סופית. אין רגע מנוחה. שמעתי וראיתי את אחי, וזה קשה. אני לא מקנא עכשיו בכל אותן מאות משפחות הנעדרים שגורל יקיריהן עדיין לא ידוע. עבור אחי וגיסתי זה נמשך שלושה ימים, וכל דקה נראתה כמו נצח. עלו מחשבות שאולי היא ברחה פצועה לשדות, ואולי בעצם אין לה קליטה ולכן היא לא עונה - המון סרטים בראש שלא עזבו את כולנו. באותו יום היו דיווחים על חמישים בני ערובה בבארי, ועברו גם מחשבות שאולי עדיף שהיא אחת מהם. וכמובן הייתה מחשבה שהיא נחטפה כמו רבים לעזה".
איך קיבלתם את הבשורה שנמצאה גופתה?
"הרגשתי מרוסק. זה היה כאב מפלח לב לקבל ביום שלישי בבוקר את הבשורה. לראות את אחי וגיסתי באותם רגעים זה קושי עצום".
היו מחשבות שעדיף שהיא תמות ולא תיחטף?
"אני באופן אישי הייתי מעדיף שהיא תהיה בין החטופים ולא בין ההרוגים. אבל אני שומע גם אנשים שאומרים שעדיף שיקירם ייהרג ולא ייחטף בגלל הסבל והעינוי".
"לליאור היה הלב הכי גדול"
נעים (56), שמאמן כיום את הפועל ראשון לציון מהליגה הלאומית, החל את קריירת האימון במכבי רמת עמידר ובהמשך עבר לקבוצת נעוריו הפועל רמת גן, אותה הצליח להשאיר בליגה הארצית כנגד כל הסיכויים ובעונה שלאחר מכן להעלות אותה ללאומית. לפני תשע שנים הגיע להפועל אשקלון, לאחר שקיבל קריאה מראש העירייה דאז איתמר שמעוני, והעלה את הקבוצה שתי ליגות ברציפות, מליגה א' לליגת העל, כולל זכייה בדרך בגביע הטוטו. באמצע עונת 2014/15 הנחית נעים באשקלון את החלוץ ליאור אסולין, שכבש במדיה שמונה שערי ליגה ועוד אחד בניצחון הגביע הסנסציוני על בית"ר ירושלים.
מה אתה יכול לספר על התקופה שלך עם ליאור?
"הבאתי את ליאור לאשקלון מהפועל פ"ת קצת אחרי תחילת העונה. ידעתי שיחד איתו נשים את החותמת ונבטיח את העלייה ללאומית. הוא תרם את החלק שלו בגדול על המגרש ומחוץ למגרש, וחוץ מזה היה לו את הלב הכי גדול. אמנם הייתה לו סטיגמה של שחקן בעייתי, אבל כל מי שהכיר את ליאור מקרוב ידע כמה הוא לויאלי לחברים ואהוב על כולם".
איזה רגע תזכור ממנו במיוחד?
"היו לו כמה וכמה שערים, כולל השער במשחק הגביע מול בית"ר ירושלים, שבאמת היה אחד הרגעים היותר יפים שלי שם".
קראו גם:
היו לך איתו גם לא מעט עימותים.
"נכון, וזה קרה בגלל שהוא התנהל בדרכו שלו שלא התאימה תמיד לדרישות שלי. היו לנו לא מעט ויכוחים בגלל הדרך, הוא לא היה שחקן של אימונים ולא אהב להשקיע במיוחד. אבל אני יודע שהוא לא עשה את זה כי הוא רצה להזיק או כי היה לו לב רע. הכוונות שלו היו טובות. היה לו את הקסם המיוחד שלו, ברגעי המאני טיים הוא תמיד היה שם בשבילנו. קצת חבל לי שבהמשך הוא נקלע לאירועים לא נעימים בחייו האישיים, אבל הוא שיקם את עצמו והשתדל להרים ראש. תעבור שחקן שחקן ותגלה שכולם אהבו אותו. הוא היה פה על תקן כוכב, אבל התייחס לכולם באופן שווה ובגלל זה הוא היה אהוב".
אחרי אותה תקופה חלומית באשקלון עבר נעים בתחנות פחות מוצלחות במ.ס אשדוד ובאדומים אשדוד. במהלך העונה שעברה הגיע לראשון לציון ועזר להשאיר את הקבוצה בליגה, ועכשיו התחיל עונה שנייה לפני שהמלחמה עצרה הכל. "הכדורגל נראה עכשיו רחוק ממני", הוא אומר. "אני לא זוכר בדיוק נגד מי שיחקנו ומה היה, הראש שלי היה רק באבל ובשכול. אני מקבל תמיכה מהקבוצה ובכלל מכל אנשי הכדורגל בארץ שלא מפסיקים להתקשר".
