למכתב השחרור מבית החולים, שקיבל בני ליסט לפני כשלוש שנים, צורפה הערה ברורה וחד־משמעית מצד הרופא המנתח: "איסור מוחלט לרוץ". עם שורשים בממלכה הבריטית ואהבה בלתי מתפשרת לכדורגל, ליסט לקח קשה את הגזרה. "הבנתי שלא אוכל לרוץ יותר ולמרות שהרגשתי אחרי הניתוח כמו חדש, האיסור קצת קלקל לי את השמחה. וכששיתפתי חברים הם סיפרו לי שבאנגליה מצאו פתרון לבעיה הזאת - כדורגל בהליכה. מודה, בהתחלה זה נשמע לי קצת מוזר".
בעיטת הפתיחה
ליסט (63), יועץ עסקי, תושב רעננה, החליט להרים את הכפפה ולייבא את המשחק לישראל. "נקודת המוצא שלי היתה ההבנה שאם אני לא אגבש קבוצה בעצמי תהיה לי בעיה לעשות ספורט שאני כל כך אוהב. התחלתי להפיץ את הרעיון בקרב חברים, מכרים, שלחתי מיילים והודעות לכל כיוון, עם יעד ריאלי, להקים קבוצה בשיתוף פעולה עם 'מדינת הכדורגל' - ארגון כדורגל חובבני, עממי וחברתי הנתמך על ידי משרד התרבות והספורט וההתאחדות לכדורגל".
נכון לעכשיו, הצליח ליסט לרתום 14 שחקנים בגילי 76-58 המגיעים פעם בשבועיים לאימון בן כשעתיים. לאחרונה הועברו אימוני הקבוצה למגרש בכפר סבא, כאשר כל החברים משתתפים במימון השכירות (אלפי שקלים בחודש). ליסט משמש גזבר, ספונסר (רכש כדורים וגופיות משחק), מאמן ולעתים גם שופט. "אם לא הייתי עושה את כל התפקידים האלה אי־אפשר היה אפילו להתחיל", הוא מסביר.
אחרי כל כך הרבה מינהלות ומטלות, עוד נשאר לך כוחות לשחק?
"מישהו צריך לעשות דברים עד שנגדל, ואז יהיו מי שירצו לקחת חלק במגוון התפקידים. זו השאיפה ואני מאמין שגם נממש אותה בקרוב".
ולהיות מאמן?
"גם את זה למדתי, תוך כדי תנועה. נעזרתי בשחקן אנגלי בשם סטיורט לוסטיגמן, מומחה במשחק ואחד מראשי מכבי העולמית. הוא גם משחק איתנו כשמתאפשר".
מבחינת שיפוט, קצת קשה לעשות עבירות בהליכה.
"כן. והחוקים בהתאם. הקושי הגדול של השחקנים, מבחינת החוקים, הוא לא לרוץ כי זה מתבקש, בטח כשאתה נאבק להשיג את הכדור".
מי שבכל זאת רץ?
"נענש בשריקה לחובתו. חשוב לי לציין שהמוטו שלנו הוא שכולם חוזרים הביתה בלי פציעות, ונהנים מכל רגע".
ומה עם רופא במגרש?
"אין. זה משחק של חובבים, מבוגרים, וכל אחד אחראי לבריאותו. מניח שבהמשך, כשזה יהיה מאורגן, יהיו כרטיסי שחקן והמשתתפים יעברו בדיקות. הכל עדיין בחיתולים".
קל באימונים
חלומם של ליסט וחבריו הוא שענף הכדורגל בהליכה יתפתח לממדים של הענף בצפון אירופה, שם הפך המשחק לספורט חברתי המנגיש את הכדורגל לשחקנים שכבר אינם יכולים לשחק את המשחק במתכונתו הפיזית המקורית.
פעילות ספורטיבית מאורגנת לגיל השלישי עונה לא רק על הצורך הפיזי אלא גם מסייעת למניעת בדידות - וב"מדינת הכדורגל", זיהו את ההזדמנות. "המודל קיים וכבר מוכיח את עצמו במדינות רבות בעולם", אומר עודד ברידא, המייצג את מדינת הכדורגל ומשתתף בעצמו באימוני הקבוצה בכפר סבא.
ואיך זה יעבוד אצלנו?
"יוקם ענף חדש, קבוצות כדורגל חדשות שיהוו את המסגרת הקבועה לפרויקט. בנוסף יתקיימו תחרויות בין הקבוצות מהרשויות השונות, ואנחנו רק צריכים לקבוע את הפלטפורמה שעל פיה הטורניר יתקיים. התקנון מאוד חשוב כדי לשמור על השחקנים. אנחנו מניחים שברגע שהכדורגל בהליכה יזכה לפרסום וחשיפה, כעשרה אחוז מהגברים בגילאים 80-60 יהוו קהל פוטנציאלי של שחקנים פעילים. על פי ההערכה שלנו מדובר בכ־50 אלף איש".
ומה לגבי קבוצות נשים?
"בהמשך גם זה יגיע, וזאת גם מטרה שהצבנו לעצמנו, שאין סיבה שלא נגיע אליה. מבחינתו אנחנו מתמקדים בפעילות לבני הגיל השלישי, שתתן להם אפשרות לקחת חלק במשחק שהם אוהבים אך מודרים ממנו מסיבות בריאותיות, חברתיות וספורטיביות. כאשר בני הגיל השלישי יעלו על מגרשי כדורגל, ילבשו מדים קבוצתיים, יבקיעו שערים וינצחו משחקים, הם יוכלו להתגבר על סטיגמות חברתיות שקיימות כלפיהם ולפרוץ מעגלי בדידות על ידי השתייכות לקבוצה ומציאת חברים חדשים".
