תנו לברק בכר ולג'ורדי קרויף לאמן את הפועל רעננה מודל 2018‑2017. אני בכלל לא בטוח שהם מייצרים יותר ממה שעושה שם השנה מנחם קורצקי. למען האמת, אני די בטוח שהם לא היו מצליחים להרים את רעננה מהמצב הקשה שלה, כפי שעושה קורצקי בימים אלה.
קורצקי קיבל את הפועל רעננה במצב של מוות קליני, אחרי פלירט הזוי עם גיא לוי (ותודה לאשר אלון שהתעשת במהירות והבין את גודל הטעות), וכשנראה שגם מוריניו וקלופ לא יוכלו להציל את העסק. הוא החל להנשים את הקבוצה לאט לאט. הכניס אוויר לריאות המרוקנות. לאט לאט הצבע החל לחזור ללחיים של אנשי רעננה. האמונה שאפשר לשרוד למרות הפתיחה האיומה הלכה והתחזקה. והיום החולה כבר עומד על רגליו ואפילו מתלוצץ עם רופאיו. עם הפרש של שמונה נקודות מהקו האדום צריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שקורצקי וחבורתו לא יבטיחו לעצמם עונה נוספת, שישית במספר, בליגת העל.
תוסיפו לכך את ההעפלה ההיסטורית לחצי גמר גביע המדינה, ותקבלו עונה שנראתה בדרך לקטסטרופה והפכה לאחת הטובות והחשובות בתולדות המועדון הכי צנוע בליגה.
תפורים זה על זה
ונכון, קורצקי לקח כמה החלטות פחות טובות בשנים האחרונות, אבל נדמה כי החיבור שלו עם רעננה עושה טוב לשני הצדדים. הקבוצה נהנית ממאמן בלתי מתפשר, כזה שמקפיד על כל פרט ולא מאפשר לשחקנים שלו להוריד את הרגל מהגז. והתוצאות בהתאם.
המאמן מצדו נהנה מסביבת עבודה נוחה, מועדון חם, מחבק, שקט ומשפחתי במיוחד. בעלים עתירי ניסיון כמו אשר אלון ודמיאן רויטמן, שכבר עברו דבר או שניים בכדורגל הישראלי ולא נכנסים לפאניקה בשעת משבר. כמו כפפה ליד. המאמן עבור המועדון, ולהפך.
איזה גול
כל כך הרבה פעמים שמעתי אנשים שכבר הספידו את שמעון אבו חצירא. מה לא אמרו על החלוץ של הפועל רעננה? שהוא מעבר לשיא. שהוא כבר לא מתאים לרמות האלה. שהוא מחמיצן כרוני. ועוד ועוד.
אז אמרו. השער השני שלו במשחק הליגה מול אשדוד היה גול שרואים רק בליגות הגדולות באירופה. כשהוא בכלל עם הפנים לכיוון השער של רעננה הסתובב אבו חצירא וירה חץ לפינת השער של יואב ג'רפי ההמום. שער ששווה שלוש נקודות. שער ששווה עונה נוספת בליגת העל. שער שבעיקר סותם הרבה פיות.