תנו לי להתפרע. באמת, תקשיבו רגע ואל תפריעו. עירוני רעננה הנוכחית היא אחת מקבוצות הכדורסל הטובות ביותר שראיתי בארץ בשנים האחרונות, בדגש גדול על הקבוצה.
אוקיי, אני יודע, זה השלב שבו אתם תוהים אם לקחתי את התרופות היום, אם אנשים בחלוקים לבנים ועליהם כיתוב של "איצקוביץ' נכסים" הולכים לפרוץ לפרקט במטרווסט ולסחוב אותי החוצה א-לה קליפ של ירמי קפלן משנות ה-90, אבל לא. אני לא מסתלבט. רעננה של העונה היא סוג של מכונת כדורסל מרקדת, מהסוג הזה שמבתר אותך במהלכים אינטליגנטיים, זריזים ומתסכלים. מומנטומים קצרים ורוויי נקודות שיגנבו לך את המשחק עוד לפני שהוא התחיל.
השבוע חגגו ברעננה את הניצחון התשיעי ברציפות וההיצמדות לפסגה. זה היה בדרבי השרוני נגד הפועל כפר סבא של הוד בן הרצל, מהקבוצות האלה שנדבקות אליך כמו אינפוזיה, טוחנות אותך ומפרקות אותך לאט לאט ובאגרסיביות בתוך הצבע, בזמן שהן מוציאות לך את החשק לנשום. בדיוק מסוג הקבוצות הלוחמות שאמללו את ברק פלג ושחקניו בתחילת העונה. ואולם כאן זה נגמר. במשחק שנפתח בהפרש דו‑ספרתי מקומי עוד בטרם הגענו לסוף הרבע הראשון רעננה פשוט הלמה באורחים בכל הזדמנות שבה התקרבו אליה. במחצית זה כבר היה 36:57, והלשונות הרעות דיברו על משבר דיפלומטי פוטנציאלי פנים שרוני לקראת החצי השני.
לראות כדי להבין
ובכל זאת, זאת לא היתה חולשתה של כפר סבא כמו השטף של רעננה. צריך לראות את זה כדי להבין. קבוצה שמשחקת כדורסל נטול אגו עם שורה ארוכה של שחקנים מוכשרים, שכל אחד מהם הוא בבחינת פצצה מתקתקת. שמת דאבל-טים על סמי גיבנס? הנה מייקל בריסקר פנוי בצד לשלשה. סגרת את בריסקר? הנה לנגסטון אוכל לך את הנשמה בכפית מתחת לסל. ומעל כולם גיא לביא, תואם נדב הנפלד שכזה עם ידית, "מרבה-ידיים" שבכל רגע שתשפיל מבט ותצא קצת מפוקוס הוא "ירים" לך את הכדור ויגרום לך לשלם בגדול. הרוטציות ההתקפיות האלה חוזרות לכל אורך המשחק בווריאציות שונות עם שחקנים שונים כגיל בני ואלק קוברה. זה נגמר 70:96, וחשבון אחד גדול ופתוח שהכפר סבאים עוד יצטרכו לסגור.
בשורה התחתונה, מהרגע שווין לנגסטון נחתך מעפולה ונחת ברעננה, כל המשחק של הקבוצה התאזן, בפנים כמו בחוץ. רעננה היא כמו רכבת שדוהרת בדרך לדרוס כל מה שיעמיד הפלייאוף העליון על הפסים. יצירת אמנות מקומית של כדורסל שרק פראיירים יפספסו כדי לראות את מכבי מקבלת בראש באירופה.