לאוריאל טרוצקי ממכבי רעננה הייתה סבלנות. הוא המתין שיזמנו אותו לנבחרת הנוער, אבל זה לא קרה. המתין לעתודה, אבל גם זה לא קרה. גם כשכבר זומן לסגל הרחב, נופה ברגע האחרון. כשהבין שזה לא הולך לקרות, והחלום לשחק במדים הלאומיים לא עומד להתממש, הגיעה הצעה מעניינת מעבר לים.
טרוצקי (22, 2.01), שנולד באורוגוואי ועלה לישראל בגיל 13, הולך לייצג את מולדתו, ובמקום הכחול-לבן ילבש את מדי התכלת-לבן של הלה-סלסטה. בימים אלה נמצא טרוצקי במחנה אימונים באורוגוואי, לקראת משחקי הפאן-אמריקן, שהם סוג של מיני-אולימפיאדה למדינות היבשת, שיחלו ב-26 ביולי בבירת פרו, לימה.
"זאת חוויה גדולה מאוד בעבורי, כמובן", אומר טרוצקי. "אף אחד לא הבטיח לי כלום, אבל לפי מה שהבנתי, יש לי סיכוי טוב מאוד להיות בסגל הסופי למשחקים, מאחר שחסרים בנבחרת אורוגוואי שחקנים גבוהים. דבר שני, בנבחרת שיחקו עד עכשיו שחקנים בני 33 ו-35, ורוצים להצעיר אותה, כך שאני קרוב לוודאי אהיה שם".
גאווה גדולה
באורוגוואי עוקבים זה תקופה ארוכה אחרי ביצועיו של טרוצקי, וכבר בעבר הציעו לו להצטרף, אך סירבו לממן את הגעתו. הפעם זה כנראה היה להם ממש חשוב, והם אלה שדאגו למימון המלא של הטיסות ושל השהייה במקום.
"מרגש מאוד לקבל זימון לנבחרת. זאת מדינה שבה נולדתי וגדלתי עד גיל 13. זאת תהיה גאווה גדולה בשבילי לייצג אותה. נכון שרציתי שזה יקרה בנבחרת ישראל, אבל אם זה לא קורה כאן, אז נחמד שיש עוד אופציה", הוא אומר.
איך רמת הכדורסל שם?
"גבוהה מאוד. בליגה המקומית משחקים שחקנים כמו ג'ייסון גריינג'ר מבאסקוניה, אסטבן באטיסטה שהיה כאן במכבי תל אביב. יש כמה שחקנים טובים מאוד שמשחקים שם".
איך תסתדר עם הסגנון הדרום-אמריקאי לעומת האירופי שאתה רגיל אליו מאז שהגעת לישראל?
"כשאתחיל להתאמן בימים הקרובים אדע ואבין מה ההבדלים, ומה מצפים ממני לעשות. היינו בקשר שנים רבות, והשנה מינו מאמן חדש. דיברנו, והוא החליט שהוא מביא אותי בכל הכוח. אני בטוח שאשתלב במהירות".
אתה מכיר מישהו מהנבחרת?
"האמת היא שאני לא ממש מכיר שחקנים שם. היה לוצ'יאנו פרודי שחתם בבאר שבע בתחילת העונה. היינו בקשר טוב, הוא בא אליי לארוחות שישי, אבל בסופו של דבר הוא לא המשיך".
טרוצקי נולד במונטווידיאו, בירת אורוגוואי. הסבים והסבתות משני הצדדים נולדו בפולין, וערב מלחמת העולם השנייה ברחו לדרום אמריקה, ובנו את חייהם החדשים באורוגוואי.
"המשפחה החליטה שהיא רוצה לעלות לארץ", הוא מספר. "זה היה מהלך טבעי, כי בבית כל הזמן דיברו ורצו לעלות לישראל. הם החליטו להגיע למקום שהכי טבעי בעבורם לחיות בו. בילדות שמרנו על מסורת ישראל, והיינו מחוברים למדינה. בסוף המשפחה החליטה שזה הזמן. זה היה מעשה ציוני, וגם מהלך שדאג לעתיד של הילדים. המצב באורוגוואי לא פשוט, ובישראל אפשר לחיות ולהתקדם בחיים בצורה נוחה יותר".
טרוצקי החל לשחק כדורסל בגיל צעיר, במדינה שחולה בעיקר על הכדורגל. הוא הצטרף ל"מכבי אורוגוואי", קבוצת של יהודים בבירה, ושיחק שם עד שעלה עם משפחתו ארצה. הטרוצקים התיישבו בכפר סבא, ואוריאל הצטרף להפועל כפר סבא, שם שיחק עד לפני שנה, אז עבר לשכנה מכבי רעננה. העונה רשם טרוצקי התקדמות נאה, וסיים את העונה עם ממוצעים של 6.4 נקודות ו-3.7 ריבאונדים ב-15 דקות ממוצע על הפרקט.
"הייתה לי עונה לא רעה. הייתה לי הזכות לשחק בקבוצה מחוברת ומאוחדת מאוד ששיחקה יחד, ובסך הכול הייתה לנו אחלה עונה", אומר אוריאל.
רק חבל שבפלייאוף נגמר לכם האוויר.
"לדעתי, הגענו לשיא מוקדם מדי, וניצחנו יותר מדי לפני כן. בפלייאוף קצת נגמר לנו האוויר לצערנו, וחבל מאוד, כי עשינו עונה פנטסטית".
כבר שלוש שנים שאותו התסריט, פחות או יותר, קורה ברעננה.
"אני לא יודע להסביר לך למה זה קורה. זה כנראה משהו באנרגיות. משהו קרה בפן הפסיכולוגי, ופשוט לא הצלחנו לעשות את הדברים שהצלחנו לפני כן בצורה קלה, פתאום הכול הפך קשה. חבל, כי הייתה לנו העונה קבוצה נהדרת, ועשינו ליגה סדירה מצוינת".
איך הגיבו ברעננה ובמשפחה על הזימון לנבחרת אורוגוואי?
"כולם שמחו מאוד והיו גאים בי. יש לי משפחה באורוגוואי, והם ממש שמחו שאני מגיע. גם בארץ, כמובן, קיבלתי פירגונים מכל מקום ברעננה".
פשע ועוני
משחקי הפאן-אמריקן הם אמנם לא טורניר רשמי של פיב"א, אבל ההשתתפות של טרוצקי, אם וכאשר תקרה, תמנע ממנו באופן סופי להשתייך לנבחרת ישראל.
"אני עדיין צריך לבדוק את הנושא הזה, אבל זה לא ממש משנה. אני רוצה לשחק, ואיפה שירצו אותי, שם זה יקרה. יש לי גם דרכון פולני, כך שיכולתי גם לנסות לשחק בנבחרת פולין", הוא צוחק.
אורוגוואי מדורגת במקום ה-34 בעולם, על פי פיב"א. מי שנמצאת צמוד אליה במקום ה-35 היא ישראל.
"אחרי שנים שלא זימנו אותי לשום נבחרת, החלטתי שהגיע הזמן לעשות את זה, ואם זה לא יהיה בנבחרת ישראל, זה יקרה בנבחרת אורוגוואי. זומנתי לאימונים של הנוער, העתודה והאולימפית, ובסוף לא יצאתי לטורניר כי ניפו אותי. הקש ששבר את גבל הגמל היה עכשיו בנבחרת האולימפית, שלא זימנו אותי, ואז אמרתי לעצמי 'יאללה, אני חותך לכיוון השני', ובאמת הגיעה ההזדמנות. בסופו של דבר נבחרת אורוגוואי רוצה אותי ואני מתייצב".
לא מבאס שדווקא בישראל לא סופרים אותך?
"זה קצת הציק לי, אבל עכשיו אני במקום אחר לגמרי. אני שלם ב-200 אחוז עם ההחלטה לשחק עם אורוגוואי. רציתי מאוד לשחק עם נבחרת ישראל, אבל זה לא יצא לפועל. אם יש לי אפשרות לשחק בעבור מדינה אחרת שהיא גם המדינה שנולדתי בה, זה נהדר".
אם היו מונחים בפניך שני זימונים, מישראל ומאורוגוואי, מה היית בוחר?
"אני חושב שהייתי הולך על נבחרת ישראל, אבל זה לא קורה, אז אני הולך לנבחרת אורוגוואי. מפגש עם ישראל כנראה לא יקרה לעולם, אולי באולימפיאדה או באליפות העולם, אבל הסיכוי קלוש ביותר. לא נראה לי שאצטרך להתמודד מול החברים שלי מישראל. אם אהיה טוב, כנראה אקבל זימון להמשך הדרך בנבחרת, ויזמינו אותי למוקדמות אליפות העולם".
יש מצב שתרצה לשחק בליגה המקומית באורוגוואי?
"הליגה שם אמנם ברמה גבוהה, אבל לעבור לשחק שם זה לא משהו שאני ממש ארצה. המדינה לא במצב הכי טוב שיש. הרבה פשע ועוני, ואני מעדיף להמשיך לגור ולשחק כאן. לא הייתי שם חמש שנים, ואני ממש מתרגש. נתחיל לרוץ עם זה, ונראה איך הדברים מתקדמים".
לפני סיום חייבים כמה מילים על כדורגל. בשבת נפתחים בברזיל משחקי הקופה אמריקה.
"באורוגוואי הכדורגל הוא טירוף. אני אישית עוקב כמובן, לא רואה כל היום כדורגל, אבל כשיש משחקי נבחרת אני לא מפספס. עכשיו אהיה באורוגוואי בזמן המשחקים, וזאת תהיה חוויה אדירה. חולים כאן על כדורגל. כשיש משחק של הנבחרת, כל המדינה משותקת. מפסיקים לימודים, מפסיקים לעבוד. כולם עוזבים הכול וצופים במשחק של הנבחרת".
