מנפלאות הכדורגל הישראלי, בעיקר בימים טרופים אלה של מלחמה. בשבוע שעבר כתבתי כאן על ההכנות של מכבי נתניה והפועל חדרה לקראת המשחקים בליגת העל, שהיו אמורים להתחדש בסוף השבוע האחרון. אלא שדקות ספורות אחרי שהעיתון ירד לדפוס החליטו במינהלת הליגות בכדורגל לדחות את החזרה בשבוע נוסף – וליגת העל אמורה לשוב רק בסוף השבוע הקרוב.
2 צפייה בגלריה
הפועל כפר סבא נגד מכבי הרצליה
הפועל כפר סבא נגד מכבי הרצליה
הפועל כפר סבא נגד מכבי הרצליה
(צילום ארכיון: עוז מועלם)

אמת נכונה לשעתה

מה שכתבתי בשבוע שעבר היה נכון לאותו זמן, אבל האמת היא שלא הרבה השתנה מאז. מכבי נתניה הייתה ונשארה אחת הקבוצות המוכנות ביותר בליגת העל, ואילו הפועל חדרה, שהצטרפה למחנה המתנגדות לחזרת הליגה בשבוע שעבר, קיבלה אמנם עוד שבוע להתארגנות - אבל מצבה לא השתפר פלאים. הזרים פיליפ איפולה, טוני גומס, סולימאן קוליבאלי וקויה מבאה, שרצה תחילה לעזוב אבל התרצה, כבר בארץ – אבל הבעיה הייתה עם השחקנים הבלגים, סמי בורארד וארון לייה איסקה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה השניים האחרונים עדיין לא נחתו בארץ, ובכל מקרה הם לא בכושר לקראת המשחק בשבת נגד מכבי פ"ת, שלא איבדה את נכסיה והתכוננה כמו שצריך.
במכבי נתניה, לעומת זאת, קיבלו את כל הזרים בחזרה בשלב מוקדם יחסית וזה התבטא בשלושת הניצחונות במשחקי האימון שקיימה הקבוצה, נגד מכבי ת"א (ששיחקה בהרכב חסר), הפועל ירושלים והפועל ת"א.

בונים על הבחירות

הליגה הלאומית כבר חזרה למסלול, מה שאי אפשר להגיד על הפועל כפר סבא – לפחות לרגע כתיבת שורות, לפני המשחק נגד הפועל ר"ג. אני לא רוצה להרחיב עליה את הדיבור, כי הכדורגל (בעיקר בליגה הלאומית) הוא דבר נזיל ומשתנה ממשחק למשחק, אבל אני חושב שאפשר להגיד שמהפכת הצעירים של עידן שום נתקלת כרגע בקשיים, בלשון המעטה. בשני המשחקים הראשונים מאז חזרת הקבוצה מהפגרה הכפויה היא אמנם ספגה רק שער אחד, אבל טור שערי הזכות שלה עמד עדיין על אפס. נחכה ונראה מה יהיה בהמשך.

2 צפייה בגלריה
עידן שום
עידן שום
עידן שום
(צילום: אסף פרידמן)

אצל הפועל רמה"ש יש דווקא חדש, אחרי שכשלה במבחן האמת הראשון שלה נגד בני־יהודה וספגה הפסד בכורה בליגה. אבל גם כאן לא צריך לקבוע מסמרות, אלא לחכות למשחק נגד הפועל ראשל"צ ביום שני, ובכלל להמשך. דבר אחד כן אפשר להגיד על הקבוצה וזה שהיא צריכה להפסיק לחיות באשליות על תמיכה עירונית מורחבת כבר העונה. אני לא יודע אם זה דיבור אמיתי בתוך המועדון או רק קשקושים בתקשורת, אבל התקווה שהנה איציק רוכברגר חוזר לראשות העירייה ומעביר לקבוצה כבר העונה מיליונים כדי להביא שחקנים שיחזירו אותה לליגת העל מופרכת לחלוטין. קודם כל, לא בטוח שרוכברגר ייבחר. נכון שהוא הוביל בסקרים, אבל יש אליו גם התנגדות עזה בעיר. דבר שני, בגלל המלחמה הבחירות המוניציפליות נדחו נכון לעכשיו ל־30 בינואר (לא סופי), שזה גם מועד סגירת חלון ההעברות. אז את החלון הקרוב רמה"ש תצטרך להעביר עדיין עם אבי גרובר. וגם אם רוכברגר היה נבחר במועד המקורי באוקטובר, מישהו חושב שאפשר בהינף יד לשנע תקציבים לטובת קבוצת הכדורגל שלא ממש מעניינת את תושבי העיר? את כספי הארנונה שלהם הם מעדיפים לתעל למקומות אחרים.

זר לא יבין זאת

הסערה התורנית בשבת האחרונה בסמי עופר, כשחמישה שחקנים זרים של מכבי חיפה נמנעו מלאחוז בשלט למען החזרת החטופים, הראתה שוב עד כמה העצבים שלנו, של אזרחי ישראל (היהודים לפחות), חשופים מאז הטבח הנורא של ה־7 באוקטובר. אין מקום לניואנסים, הכל שחור ולבן. יש חלוקה ברורה לטוב ולרע, או שאתה לטובתנו או שאתה נגדנו. ואם אתה לא בעדנו ב־100 אחוז, אתה נגדנו ב־100 אחוז.
התגובות החריפות להופעות של עטאא ג'אבר בנבחרת פלסטין היו מוצדקות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא משחק בשורותיה, אבל בתקופה כזו של מלחמה הוא היה צריך להיות רגיש יותר לכך – אלא אם לא אכפת לו. עצם ההופעה שלו הייתה מקוממת, זה שהוא עלה עטוי בכאפייה ועמד דקת דומייה לזכר הנפגעים הפלסטינים בעזה, זה רק נזק משני. ברגע שהגיע לשם, זה היה מתבקש מבחינתו.
גם ההימנעות של רובי קין מלגנות מפורשות את הטבח מקוממת, אבל אפשר להבין את המניעים שלו. הוא סמל בכדורגל של אירלנד, מדינה לא בדיוק חובבת ישראל, ויש לו גם כוונות לאמן בעתיד את הנבחרת הלאומית שלה. זה שהוא לא יצא מפורשות נגד חמאס, לא אומר שהוא תומך חמאס. אשתו קלודין עשתה את העבודה בשבילו עם פוסטים תומכים בישראל, וגם ספגה במקומו את האש שהופנתה אליה על ידי האירים.
הפרשה של הזרים של מכבי חיפה בכלל מסובכת. אי אפשר להאשים אותם שהם עוכרי ישראל, אבל גם אי אפשר לצפות מהם שיהיו ציונים נלהבים. הם שהו בחודשיים האחרונים באירופה (להבדיל מאיתנו, שהיינו כל הזמן כאן), ראו את ההפגנות הפרו פלסטיניות ברחובות וחששו לגורל בני משפחותיהם. לא ברור לי רק מה ההבדל בין לעמוד דקת דומייה לזכר הנרצחים הישראלים, לענוד סרט שחור על הזרוע ולשחק עם דגל ישראל על החולצה לבין הושטת יד ואחיזה בשלט הקורא להחזרת החטופים. שליחת היד הזאת קדימה הייתה חורצת את גורלם? אבל במקרה הזה אני מאשים את אנשי מכבי חיפה שלא הסבירו להם בדיוק מה מהות השלט ושאין בו אמירה פוליטית.