אחרי שבע שנים בליגת העל, כאשר היא הופכת לדיירת של קבע בשורה הראשונה של הכדורגל הישראלי, תפתח השבוע הפועל רעננה את האימונים ותתכונן לעונה לא פשוטה בלאומית. מי שצפוי לקחת חלק משמעותי בניסיון של רעננה לחזור במהירות לליגת העל הוא הקפטן, שניר שוקר.
לא הלך כלום
דווקא בעונת הירידה קיבל שוקר הרבה יותר דקות מאשר בשנים קודמות, והוכיח לכל מי שפיקפק שבהחלט יש לו מה למכור בליגת על. כעת מצפים ממנו ברעננה להיות בורג מרכזי ומשמעותי בחבורה של גל כהן, ששמה לעצמה למטרה לחזור לליגה הראשונה כמה שיותר מהר.
"העונה חזרתי לשחק יותר, ולמרות שירדנו באופן אישי היתה לי עונה טובה יחסית", אומר שוקר השבוע. "הוכחתי לכולם שאני שחקן לגיטימי לליגת העל, חבל שזה לא הספיק כדי לעזור לקבוצה להישאר בליגה. בכל עונה הכתירו אותנו כיורדת בטוחה, ואתה כבר חי את זה. שבע שנים הצלחנו לתת לאנשים לאכול את הכובע, והעונה הדברים לא עבדו. אף אחד לא עזר לנו מסביב. הרבה חיכו לנו בפינה, אבל בכל זאת הצלחנו להחזיק שנים ארוכות בליגת העל, שבשביל רעננה זה כמו אליפות. כל השנים האלה הפועל רעננה החזיקה מעמד בליגה עם תקציב נמוך, השנה לא הלך כלום".
הכתובת היתה על הקיר כבר הרבה מאוד זמן.
"אחרי ההפסד לאשדוד במשחק הראשון של הפלייאוף הייתי בדיכאון, ידעתי שזה הולך למקום לא טוב. פחדתי שהמועדון יתרסק, אבל כשהבינו שאנחנו יורדים ליגה, התחילה מיד החשיבה איך לתקן ולשפר. יש כאן אנשים יקרים שאוהבים את המועדון ויעשו עבורו הכל, ואנחנו בטוחים שנחזור למקום הראוי לנו".
הייתם אחת היורדות העלובות מזה שנים ארוכות. לא נתתם פייט.
"ירדנו ליגה ללא תחרות, זה נכון. היו הרבה דברים שלא עבדו והובילו אותנו לירידה. הגיעו זרים שקרעו צולבת, קייס נמכר ונתקענו ללא חלוץ. היה את אביחי ידין שנפצע, ואת נמני ובנימין שעזבו. היו הרבה סיבות לחוסר ההצלחה שלנו העונה".
מה עם היכולת העלובה שלכם השחקנים?
"פישלנו בגדול העונה, אין ספק. כל אחד מהשחקנים. היו לנו לא מעט משחקים שהובלנו ויצאנו ללא נקודות או עם נקודה בודדת. היינו נאיביים לגמרי. איבדנו את כוח ההרתעה".
איך משחררים שחקן כמו קייס גאנם בשיא מאבקי הירידה?
"זאת החלטה של ההנהלה. צריך גם לזכור שקייס שחקן נהדר וחשוב, אבל שבוע לפני שהוא עזב מאזן השערים שלו ברעננה עמד על אפס. לומר שבגלל זה ירדנו זה לא רציני".
מה עם השיחרור של נמני ובנימין הוותיקים, רגע לפני פתיחת הפלייאוף?
"אני לא יודע בדיוק מה היה שם. שניהם שחקנים נהדרים וחברים טובים שלי. לדעתי, היה חוסר תקשורת של שני הצדדים. רעננה זה הבית של נמני ובנימין, ואני בטוח שככה השחקנים הסתכלו על המועדון. חבל מאוד שזה מה שקרה איתם. שני הצדדים היו צריכים אחד את השני, וחבל שזה נגמר ככה".
גם רכבת המאמנים שהתחלפה על הקווים לא תרמה יותר מדי.
"זה אף פעם לא בריא להחליף כל כך הרבה, אבל כל הזמן חיפשו לעשות משהו חדש במקום דבר שלא עבד. ניסו לעשות הכל כדי למצוא את הפתרונות שישאירו את הקבוצה בליגה. לצערנו זה לא הלך. כל מאמן הגיע עם השיטה והשיגעונות שלו. כולם עשו הכל כדי להצליח, חבל שאף אחד מהם לא הצליח להושיע".
מתגייסים למשימה
ברעננה החליטו לרענן את השורות בקיץ האחרון. אשר אלון זז מהפרונט, ומי שמקבל את ההחלטות הוא דמיאן רויטמן. עושה רושם שרוחות חדשות מנשבות במועדון, ומי שקיבל את המפתחות של הקבוצה הוא גל כהן בעונתו הראשונה על הקווים של קבוצת בוגרים.
"גל אישיות נהדר, ואיש מקצוע מעולה", אומר שוקר. "היינו בקשר מצוין גם אחרי שהוא עזב, והיתה לי הרגשה שהוא יחזור מהר. אני שמח מאוד עבורו ועבורנו שהוא חזר. אני מאמין גדול בגל. בדי.אנ.איי שלו הוא מתאים להפועל רעננה".
אתם בכלל רוצים לחזור לליגת העל או שטוב לכם בלאומית?
"כל מועדון שיורד ללאומית, דבר ראשון רוצה לחזור לליגת העל. אני בטוח שתהיה לנו קבוצה מצוינת שתיאבק חזק על כרטיס העלייה. כולם רוצים בכך, כל המערכת תתגייס למשימה הזאת. השחקנים יצטרכו לעשות את העבודה ולהחזיר את רעננה למקום הראוי לה בליגה הראשונה".
שבע שנים בליגת העל ולא הצלחתם להגדיל את מספר האוהדים שלכם, שלא לדבר על כך שכלום לא זז בסוגיית האצטדיון הביתי.
"זה לא מדויק. התווספו עוד אוהדים, אבל צריך לזכור שאנחנו כבר שנים לא משחקים בבית. אני מכיר מלא אנשים שאוהבים כדורגל ומתבאסים שהבית שלנו לא ברעננה. אני בטוח שהיו מגיעים הרבה יותר אנשים אם המשחקים היו ברעננה. אף אחד לא עזר לנו בקטע הזה, והמגרש הביתי נשאר בגדר חלום. אם היה לנו בית היה גם בסיס של קהל, והיינו נשארים עוד שנים ארוכות בליגת העל".
עושה רושם שקברניטי העיר רעננה פשוט לא סופרים את הכדורגל.
"זה דווקא כן מעניין אותם. חיים ברוידא ראש העיר הוא מהאנשים שיותר איכפת להם מהקבוצה. הוא מגיע למשחקים, מעודד אותנו ורוצה מאוד בהצלחתנו, אבל רעננה נשארה עדיין ללא אצטדיון, ונאלצנו כל הזמן לנדוד למקומות אחרים. מגרש ביתי היה מביא לשינוי במועדון. אם היו רוצים, היה לנו כבר מזמן אצטדיון כדורגל חדש בעיר".
נקודת האור בשנה הספורטיבית הקשה שעברה על שוקר היתה לידתו של הבן ריף לפני כחודש שהפך את שניר ואת אשתו מאיה להורים לשניים, וחבר לאחותו הגדולה בת השנתיים וחצי, שי. "ללדת בזמן קורונה זה באמת משהו מוזר ומיוחד. אין ביקורים בבית החולים, ותכל'ס זה דבר מבורך, אם נגיד את האמת. היה קצת מוזר, אבל זאת המציאות שלנו. זה כיף גדול ונחת ענקית. אחרי העונה הקשה הזאת הגיע הבן ועשה סדר אחד גדול בתחושות ובהבנת החיים של מה חשוב יותר".
