איפשהו במהלך העונה שעברה זה היכה בו. שמעון אבוחצירא הבין פתאום שהפציעה במפשעה ובשרירי הבטן היא לא עוד פציעה שגרתית בקריירה טיפוסית של שחקן כדורגל.
אבוחצירא הבין שבגיל 33 הוא יצטרך לתלות את הנעליים. מוקדם ממה שתיכנן, אבל עם לא מעט רגעים בלתי נשכחים, הרבה כדורים שפירפרו ברשת וזכייה נדירה באליפות במדי קריית שמונה.
סגרנו בחמש דקות
אלא שאבוחצירא לא נעלם מנוף הכדורגל. מהר מאוד הוא ביצע את ההתאמות והצטרף לצוות המקצועי של הפועל רעננה, שם ישמש כעוזרו של גל כהן. עכשיו הוא מתיישב כדי לדבר על הכל, להיזכר ברגעים הבלתי נשכחים ולבחור את ההיי־לייטס של הקריירה העשירה שלו.
"יום הפרישה נמצא תמיד במחשבות, ואתה רוצה שהוא יבוא כמה שיותר מאוחר", אומר אבוחצירא השבוע. "דוחקים את המחשבות על זה, אבל כשזה מגיע, זה הלם גדול. בסופו של דבר אתה חייב להכין את עצמך ליום שאחרי, כי אי אפשר לשחק לנצח, לצערי. לומר שכבר התאוששתי מההחלטה לפרוש? עדיין לא. זה גם לא יקרה ביום אחד וזה ייקח זמן. הגוף אמר את שלו, ונצטרך להשלים עם זה. הגוף אמר לי זהו, וצריך לדעת מתי להפסיק. הרגשתי שזה כבר מעבר ליכולות שלי. אמרתי תודה רבה, וממשיכים קדימה".
אם לא הפציעה, כמה זמן עוד היית ממשיך לשחק?
"ברור שאם לא הפציעה הייתי ממשיך לשחק לפחות עוד חמש-שש שנים. כל עוד הייתי יכול - הייתי משחק. זה רגע קשה להשלים עם העובדה שזהו, לא משחקים יותר".
עשית מהר מאוד את המעבר לאימון.
"עשיתי קורס מאמנים מזמן, וידעתי תמיד שאשאר בכדורגל לאחר הפרישה. אני שמח מאוד להישאר בענף, ושמח מאוד שאני מתחיל את קריירת האימון במועדון שהייתי בו ושאני אוהב מאוד - הפועל רעננה; עם צוות צעיר ומדהים שכולם באים מהכדורגל, שכולם שם חברים אחד של השני. אני שמח שלא היה לי הרבה זמן לחשוב ולהתלבט, ונפלה בחלקי ההזדמנות להתחיל במקום נהדר כמו רעננה".
איך נוצר הקשר עם רעננה?
"הם דיברו איתי, דמיאן רויטמן וגל כהן ישבו איתי. דיברנו ואחרי חמש דקות סגרנו הכל. נתנו לי את התחושה שהם מאוד רוצים שאגיע, וזה עשה לי טוב".
הבנתי שיש לך היכרות רבת שנים עם גל כהן.
"הקשר עם גל התחיל לפני 12 שנה בהפועל פתח תקוה. שיחקנו יחד ארבע שנים. עלינו ליגה, עברנו רגעים יפים, היינו חברים ממש טובים ועד היום אנחנו בקשר טוב. הוא בנאדם מדהים ואיש מקצוע מצוין. הוא גם חנך אותי בצעירותי בפתח תקוה, תמך ועזר לי מאוד ואני תמיד מזכיר לו את זה. בהזדמנות הזאת אני רוצה גם לומר תודה לדמיאן רויטמן ולגיל קופר, על ההזדמנות שנתנו לי. אני בטוח שאצליח להחזיר להם בגדול".
מה השאיפות שלך בתחום האימון?
"אני מתחיל את דרכי ולא חושב יותר מדי קדימה. אני בעיקר חושב כרגע איך להצליח עם גל ועם רעננה. חושב איך ללמוד ולספוג מגל. יש לו המון ניסיון וידע, ויש הרבה דברים שאפשר ללמוד ממנו. לגבי ההמשך, נחיה ונראה איך הדברים יתפתחו".
רעננה ירדה ללאומית אחרי שבע שנים.
"זאת הזדמנות מצוינת עבורי להתחיל בלאומית וללמוד את הדברים. זה גם מועדון שאני מכיר היטב, מאחר ששיחקתי בו. אני מכיר את האנשים ואת צרכי המועדון. אני שמח שזה המקום שבו אני מתחיל, כי רעננה זה מקום חם שעשה לי טוב כשחקן ועכשיו אעשה לו טוב כעוזר מאמן".
עברת לא מעט מאמנים במהלך הקריירה, איזה מאמן הוא מודל לחיקוי עבורך?
"אני לא כזה שלוקח רק מאחד אלא מכולם, כמו המשפט המפורסם מהתורה 'מכל מלמדיי השכלתי'. מכל אחד שהתאמנתי אצלו אקח את הדברים הטובים, ואנסה להתאים אותם לסגנון האישי שלי. מכל אחד אפשר ללמוד ולפתח עם עצמך את ה'אני מאמין' שלך".
תצליחו להחזיר את רעננה לליגת העל?
"זאת המטרה העיקרית של המועדון, ונעשה הכל כדי שזה יקרה. מקומה של הפועל רעננה הוא בליגת העל".
בעונה האחרונה שלך ברמת השרון היית בכושר נהדר. הובלת את הקבוצה לראשונה מזה שנים ארוכות לפלייאוף העליון ונתת מספרים מצוינים, כך שלפחות כשאתה פורש יזכרו אותך לטובה.
"לפני שהגעתי לרמת השרון הם נאבקו ארבע שנים בתחתית בקרבות הישרדות. כשהגעתי אמרתי להם שיש מטרה אחת, והיא פלייאוף עליון. הם לא ממש האמינו ודי חששו. אמרתי להם שיש כאן קבוצה לפלייאוף העליון, ובואו נחשוב בגדול. וכך היה. רמת השרון עשתה עונה טובה, הגיעה לפלייאוף העליון ובשלבים מסוימים אפילו הייתה מועמדת לעלייה. אני שמח שהצלחתי לעזור להם".
מלך השערים
אז זהו זה, בגיל 33 אבוחצירא תולה את הנעליים שניווטו לא מעט פעמים את הכדורים היישר אל הרשת. 93 שערים, ליתר דיוק, ב־331 משחקי ליגה (כולל העונה בלאומית ברמת השרון והעונה בלאריסה היוונית).
אבוחצירא גדל במחלקת הנוער של טוברוק, ולאחר כמה חודשים בכפר סבא הגיע להפועל פ"ת. אחרי שנתיים מגומגמות הגיעה הפריצה הגדולה, כאשר סיים את עונת 2008/9 כמלך השערים יחד עם אלירן עטר וברק יצחקי. לאחר מכן הגיע רומן קצרצר עם הליגה היוונית, במדי לאריסה. משם חזר לארץ והפך לבורג משמעותי באליפות ההיסטורית של קריית שמונה. ההצלחה אצל שירצקי סידרה לו חוזה במכבי חיפה, אבל שם, כמו רבים וטובים לפניו ואחריו, לא הצליח להותיר חותם. לאחר מכן ניסה את מזלו בבית"ר ירושלים תקופה לא ארוכה, ממנה עבר לרעננה. אחרי עונה מצוינת ברעננה, שירצקי שוב הנחית אותו בצפון, ומשם הגיע לרמת השרון. שלוש פעמים לבש את המדים הלאומיים של נבחרת ישראל, והבקיע שער אחד.
המשחק הכי גדול בקריירה שלך?
"היו משחקים ענקיים בקריית שמונה, כשהבאנו אליפות בלתי נשכחת. המשחק הכי גדול באופן אישי היה ב'בלומפילד' מול הפועל תל אביב, כשהבקעתי רביעייה. חלוץ זה עניין של תקופות. יש זמנים שממטר אתה לא פוגע, ויש זמנים שאתה משתחרר בין חמישה שחקנים ושם גול. הייתי בתקופה לא משהו, אבל לא נשברתי ועבדתי קשה ואז התפוצצתי על המגרש. אני שמח שנפל בחלקי לעשות היסטוריה קטנה".
השער שלא תשכח?
"היו לי לא מעט שערים חשובים ויפים. אני חושב שהשער במדי מכבי חיפה במוקדמות הליגה האירופאית נגד לנקראן עם הוולה לחיבורים, שנבחר לשער השבוע באירופה, היה אחד המיוחדים שלי בקריירה. היו לי שערים חשובים בקריית שמונה, היה שער בנבחרת ישראל נגד הונדורס שהיה מאוד מרגש עבורי. גם ברעננה כבשתי שערים חשובים".
הרגע הכי קשה בקריירה?
"בגיל 27 כמעט פרשתי מכדורגל עם ענייני הלב שהיו לי במכבי חיפה. זאת הייתה תקופה קשה, ועם הרבה תפילות, רצון ואמונה עצמית הצלחתי לצאת מזה ולהמשיך הלאה. בכל החיים תמיד לקחתי רגעים קשים למקום שמחזק אותי ושממנו אני יוצא חזק ומחודש".
הרגע הכי שמח?
"האליפות עם קריית שמונה זה דבר שאי אפשר להסביר במילים. ככל שעובר הזמן מההישג הבלתי רגיל הזה, זה הופך אותו לעוד יותר מיוחד, כי מבינים כמה הוא נדיר. באופן כללי, לקחת אליפות זה דבר אדיר; אבל אליפות עם מועדון כמו קריית שמונה זו נקודת ציון היסטורית ומטורפת, וזה מעצים את ההישג".
השחקן שהכי אהבת לשחק איתו?
"היו הרבה כאלה. אציין את ג'וניור ויסה, שהיה אחד המוכשרים שהגיעו לשחק בישראל. היתה לנו הבנה אדירה. הייתי מלך השערים באותה עונה, ואת רוב הגולים הוא בישל לי. הוא היה מקבל את הכדור, אני הייתי עושה תנועה והכדור היה מגיע אליי כדי לתת גול בנגיעה. היו עוד הרבה שחקנים פנטסטיים ששיחקתי איתם. רבים מהם נשארו חברים שלי עד היום. נתתי תמיד את הכבוד לשחקנים ולמועדונים ששיחקתי בהם".
השוער שהיה הכי קשה לשחק נגדו?
"וינסט אניימה היה אתגר מאוד גדול עבורי, וגם גיא חיימוב היה שוער שהתקשיתי מולו. שני שוערים מצוינים, שאמנם הצלחתי להבקיע מולם, אבל קל זה בטח לא היה".
הבלם שעשה לך חיים קשים?
"אריק בנאדו היה שחקן שלא רצית שישמור עליך. סיוט".
השחקן הכי גדול ששיחקת לצידו?
"יוסי בניון. תמיד אהבתי אותו כילד, ובפעם הראשונה שפגשתי אותו בנבחרת, כשהוא הגיע למחנה האימונים מצ'לסי, התרגשתי כמו ילד וביקשתי ממנו לעשות תמונה ביחד. אני מאוד אוהב את האישיות שלו. גם אני איש משפחה שאוהב להיות בבית, כמוהו, כך שאני אוהב גם את האישיות שלו וגם את השחקן האדיר שהוא היה. פתאום לפגוש אותו ולשתף איתו פעולה זה היה דבר אדיר עבורי".
השחקן הכי מצחיק ששיחק איתך?
"ללא עוררין, איתי שכטר. שיחקנו במכבי חיפה ובנבחרות, והוא תמיד עשה מצב רוח טוב לכולם. אדם מצחיק, הוא קורע אותך. איש יקר".
המאמן שהכי השפיע עליך?
"היו לא מעט כאלה. כשהייתי צעיר היה את זאביק זלצר, ברוך חסן ואלי מחפוד, שמאוד השפיעו עליי. אייל לחמן עיצב לי את האישיות, גרם לי לאתגר את עצמי ולהתמודד עם קשיים. מי שהשפיע עליי בצורה דרסטית בהיותי שחקן בוגרים היה רן בן שמעון. השנתיים איתו בקריית שמונה היו בית ספר לכדורגל בכל אימון. אין יום שהייתי מגיע והוא לא היה מלמד אותי משהו חדש. אצלו עשיתי את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר".
המגרש הכי שנוא עליך?
"אצטדיון רמת גן. לא סבלתי לשחק שם. אני חושב שזה המגרש היחיד בארץ שבו לא כבשתי. שמתי שם שער בנבחרת האולימפית, אבל לא במשחק רשמי. בכל המשחקים שם, גביעים ומשחקי ליגה, לא הבקעתי".
המגרש הכי קשה ששיחקת בו?
"להיכנס לאצטדיון של פאנתנייקוס עם 70 אלף איש ביציע זאת חוויה משוגעת, אבל המגרש הכי מפחיד מבחינת קהל היה של פאוק סלוניקי. זה מגרש שאתה נכנס אליו, ואתה לא יודע איך תצא משם. העידוד שם הוא משהו מפחיד לגמרי".
הפיספוס הכי גדול שלך?
"בגדול, אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי בקריירה שלי. הגשמתי המון חלומות. אולי הפיספוס היחיד היה לאחר האליפות עם קריית שמונה, כשבחרתי לעבור למכבי חיפה והייתה לי הזדמנות גם לעבור למכבי תל אביב, שמאוד רצתה אותי. אולי הייתי צריך לעבור למכבי תל אביב, אבל פשוט הייתי נעול על מכבי חיפה. אם הייתי בוחר במכבי תל אביב היו לי כנראה עוד כמה אליפויות ברזומה".
השופט הכי מוערך?
"היו שלושה שאני יכול לציין. אלון יפה שהיה שופט אדיר, אסף קינן שמאוד אהבתי ולירן ליאני".
