לפחות דבר אחד טוב יצא מהירידה של הפועל רעננה לליגה א' : בעונה הבאה היא תוכל לחזור לשחק במגרש הביתי שלה בעיר. ברעננה טוענים שאחת הסיבות לחוסר היכולת של הקבוצה לייצר מאגר של אוהדים ולפרוץ קדימה היא היעדר אצטדיון ראוי בעיר. זה נכון, אבל לא כל הסיפור. גם להפועל חדרה, למשל, אין מגרש ביתי שראוי לליגת העל והיא בכל זאת מצליחה להחזיק מעמד כבר כמה שנים בליגה העליונה. בלאומית המצב הרבה יותר גרוע. לחמש קבוצות, כולל רעננה, לא היה מגרש ביתי. ובכל זאת, בני ריינה הצליחה לעשות היסטוריה ולהעפיל לליגת העל מאצטדיון גרין שבנוף הגליל, ומ.ס כפר־קאסם נאבקה עד לרגע האחרון (תרתי משמע) על העלייה למרות שנדדה למושבה בפ"ת. ובכל זאת, אין ספק שעדיף לשחק בבית.
בהפועל רעננה יש שילוב של קבוצה פרטית עם עזרה מהעירייה, שלא מגיעה בהיקפים הרצויים לטענת הבעלים. ראש העירייה חיים ברוידא איבד את הרוב במועצת העיר, התקציב לא מאושר וגם הכסף לספורט תקוע. כולל בקשת סיוע להכשרת המגרש בעיר לצורכי הליגה הלאומית לפחות. אבל כסף לא פותר הכל. אשר אלון לקח בתחילת העונה צעד אחורה מבחינת הניהול השוטף, ועם או בלי קשר הפתיחה הייתה קטסרופלית – מקצועית וניהולית. המאמן אלירן חודדה פוטר אחרי שבעה מחזורים ואחר כך הגיעה הפארסה עם רומן זולו, שהעביר שני משחקים ולא הרבה יותר אימונים לפני שהועזב גם הוא. אלי כהן ייצב קצת את השורות והקבוצה טיפסה תקופה מסוימת במעלה הטבלה, אבל אחר כך הגיעה הידרדרות נוספת וירידת ליגה, שנקבעה שלוש דקות בתוך תוספת הזמן של המחזור האחרון. האם מדובר בחוסר יכולת או בחוסר מזל? כל התשובות נכונות.
השאלה הגדולה עכשיו היא מה הלאה. האם רעננה תלך בדרכן של מכבי והפועל הרצליה ותשתקע בליגה א' או שתתעשת במהירות ותחזור תוך שנה ללאומית? אלון הבטיח להגביר את המעורבות שלו בניהול היום יומי, כדי שהאפשרות השנייה תתממש. נחיה ונראה.
