הפועל כפר־סבא (כישלון הקונספציה)
משפחת שום חשבה להעביר בהפועל כפר־סבא עונה פיננסית. ממילא הליגה הלאומית שוות כוחות וממילא כל המאמנים אותו דבר, אז למה להשקיע סכומי עתק בקבוצה יקרה שתסיים באיזשהו מקום במרכז הטבלה? אפשר להביא כמה שחקנים צעירים מליגה א', להוסיף אליהם פליטי ליגה לאומית, להחתים שניים־שלושה ותיקים שיתרמו מניסיונם, ולמלא את השורות בשחקנים שעלו מהנוער, כולל המאמן שלהם.
העסק התפוצץ להם בפרצוף. גל ברשאן, שנקלע לסיטואציה, היה המאמן הראשון בליגה הלאומית ששילם את המחיר – ואת המושכות תפס עידן שום, תחילה כמאמן זמני ואחר כך כמינוי קבוע. סופית – נכון לעכשיו. דודו ביטון, שהיה אמור להיות המוציא לפועל בהתקפה, נפצע; עומרי בן־הרוש לא הצליח לייצב את ההגנה; השוער אביחי דהן התגלה כנפילה; ליאור אינברום היה אמור להוסיף מחץ, אבל גם נפצע; אליאן רוחנא, כוכב העונה שעברה, היה עם רגל וחצי בחוץ מתחילת העונה, ולא תרם כלום. ואלה היו רק חלק מהבעיות, שהנחיתו של הפועל כפר־סבא במקום האחרון בטבלה.
יצחק שום מבין שככה זה לא יכול להימשך, והוא הבטיח מהפכה בחלון ההעברות. בנג'מין קוקו ועלי חטיב כבר חתמו, ויש עוד חיזוק על הפרק. השאלה היא רק אם זה לא יהיה מעט מדי ומאוחר מדי.
הפועל רמה"ש (רק רשת)
הפועל רמה"ש פתחה את העונה בלי ציפיות, אבל היא בכל זאת מסיימת את הסיבוב הראשון בתחושת החמצה קלה. זה התחיל מצוין עם שבעה משחקים בלי הפסד ומקום ראשון בטבלה, אבל אחר כך הגיעו שישה משחקים בלי ניצחון (כולל חמישה הפסד) ולסיום התאוששות עם שני ניצחונות. ובשורה התחתונה, נכון לעכשיו: שש נקודות הפרש ממקום שמוביל לליגת העל. אם הייתם שואלים את אנשי רמה"ש לפני פתיחת העונה מה המטרות של הקבוצה, הם בטח היו אומרים "שנה שקטה בלי מאבקי הישרדות". אבל עם האוכל בא התיאבון, ועלייה כבר לא הייתה מילה גסה.
מה שכן, כיף להגיע למשחקי הקבוצה כי הם הניבו הכי הרבה שערים בלאומית – 54 בסך הכל, 3.6 בממוצע למשחק. ההתקפה הטובה בליגה (30), אבל גם אחת ההגנות הסופגות ביותר (24). רק עפולה, שפרעם ונס־ציונה מהתחתית חטפו יותר.
מכבי הרצליה (שלכם בהפתעה)
מכבי הרצליה, כעולה חדשה, רוצה רק לשרוד עונה נוספת בלאומית – אבל בינתיים היא ההפתעה הנעימה של הליגה. ההתחלה לא הייתה מרנינה ובשבעת המשחקים לפני היציאה לפגרת המלחמה הכפויה היא צברה שש נקודות בלבד ונשקה לקו האדום. אלא שמהפגרה חזרה מכבי הרצליה אחרת, שניצחה בארבעה בארבעה מחמישה משחקים, מה שהקפיץ אותה למקום החמישי. אחר כך הגיעו שלושה משחקים בלי ניצחון, כולל תיקו מאכזב במיוחד בשנייה האחרונה של המשחק נגד עירוני טבריה ביום שישי שעבר.
מבחינה אישית, עידו אקסברד, מלך שערי ליגה א' בעונה שעברה, תרם שער אחד בלבד – אבל הרצליה מצאה סקורר חדש ומפתיע בדמותו של אילון ירושלמי, שהבקיע ארבעה שערים וכבר שבר את שיא הכיבושים האישי שלו לעונה בכל קריירת הבוגרים.
מכבי נתניה (איך שגלגל מסתובב)
הסיבוב הראשון של מכבי נתניה דומה להפליא לזה של העונה שעברה ולזה של העונה שלפני כן. פתיחה גרועה, החלפת מאמן ומינויו של מחליף חסר ניסיון בליגת העל, המראה לחלק העליון של הטבלה ובעונה שלאחר מכן עוד סיבוב של אותו גלגל. לפני שנתיים נתניה, תחת ריימונד אטוולד, מצאה עצמה אחרי ארבעה מחזורים במקום האחרון. רן קוז'וך העביר משחק אחד כמאמן זמני ואז הגיע המושיע בני לם, מאמן ותיק אבל בלי רזומה בליגת העל, שהקפיץ את הקבוצה למקום החמישי. בעונה שעברה הקסם של לם פג, נתניה התחילה את העונה בתחתית, עוזרו קוז'וך מונה במקומו והקבוצה סיימה שוב במקום החמישי עם בונוס בדמות הגעה לגמר הגביע. אלא שהפסד באותו גמר סימן את התחלת הסוף של קוז'וך. העונה הנוכחית התחילה שוב חלש, קוז'וך הלך ואת מקומו תפס גיא צרפתי, שהפרט המעניין היחיד בקורות החיים שלו זה שהוא היה ארבע שנים וחצי עוזרו של ברק בכר.
בינתיים זה נראה טוב – שני ניצחונות בשני המשחקים הראשונים (המשחק נגד ריינה התקיים לאחר סגירת הגיליון), אבל מישהו מוכן להמר שהגלגל יפסיק להסתובב? בינתיים, לקבוצה שדוגלת במשחק התקפי אין חלוץ מטרה קילר. עובדה, נכון לתחילת השבוע מלך השערים שלה היה בכלל הקשר האחורי איתן אזולאי, שהוא גם שחקן הסיבוב הראשון שלה. המוציא לפועל העיקרי שלה בעונה שעברה, איגור זלאטנוביץ', נעלב ורוצה לעזוב – ונראה אם נתניה תמצא את הסקורר שלה.
הפועל חדרה (מצאו את המדמון)
שני גיבורים היו להפועל חדרה בסיבוב הראשון, אחד על כר הדשא ואחד מחוצה לו. בזמן הפגרה הכפויה כולם דיברו על מנשה זלקה, הקפטן שהוקפץ בצו־8 למילואים בצנחנים והפך לגיבור של כל הספורט הישראלי. שחקן כדורגל שלא מוותר על חובתו האזרחית לאחוז בנשק כשצריך, סמל לישראלי האולטימטיבי. ואז הסתיימה הפגרה, הליגה חזרה לפעילות ובשמי חדרה זרח כוכב חדש – אלעד מדמון. השחקן שעלה בסיום העונה שעברה מהנוער הספיק עוד לכבוש את שער הניצחון באשדוד לפני הפגרה, ואחריה הוסיף עוד שישה. שבעה מתוך עשרת השערים של חדרה רשומים על שמו של מדמון, שאחראי גם לעשר מתוך 13 הנקודות של הקבוצה (נכון לתחילת השבוע).
חוץ ממדמון, לחדרה לא היה הרבה מה להציע. פתיחה איומה (אבל גם צפויה) של ארבעה הפסדים מול יריבות עדיפות, התאוששות (בזכות מדמון, כבר אמרנו) ואחר כך המשך דישדוש. פה ניצחון, שם תבוסה וגורל ידוע מראש של מאבקי תחתית עד לסיום העונה.
