כרגע קשה לנו לדמיין שבין הנדבקים, המובטלים והסגר ממתין לנו עתיד טוב יותר. אבל כדרכן של מגפות, היא תסתיים, והחיים שנבנה אחריה תלויים בנו.
קראו גם:
אני מקווה שראש השנה שהגיע השבוע בצלו של סגר חדש אינו מסמן את המשך השנה. להיפך, אני מעדיף לראות בראש השנה הזדמנות למפנה, לתקווה, לצמיחה ולשגשוג עבור כולנו.
מספר הנדבקים שובר שיאים, החרדה גוברת ועמה חוסר הוודאות בנוגע לעתיד. מאות אלפים איבדו את פרנסתם וישראל היא המדינה המערבית הראשונה החוזרת לסגר מלא שני.
נכון שבתקופה כזו קל לאבד את התקווה ואת האמונה שהמצב יכול להשתפר ושמעבר לפינה ממתין לנו עתיד טוב יותר. אך זו דרכם של משברים: כמו כל דבר יש להם התחלה, אמצע וסוף. וגם למשבר הקורונה הנוכחי יהיה סוף. אנו אולי מתקשים לראות אותו כרגע, בין ההודעות והדעות הסותרות, אך כדרכם של משברים, הוא בוא יבוא.
השאלה הגדולה היא איך תראה התקופה שאחרי הקורונה והאם ביכולתנו להשפיע עליה. כדי לענות על שאלה זו צריך להבין שהתקופה הפוסט משברית נקבעת תמיד על ידי צעדים הננקטים במהלך המשבר עצמו ובעיקר בחלקו האחרון, כשמתחילים להתרחק משיאו. חשוב גם לקבוע איך היינו רוצים שהתקופה הזו תראה: אילו הישגים היינו רוצים לשמר ואילו ערכי התנהגות היינו רוצים שיכוונו את חיינו?
אני הייתי שמח לחיות במקום שבו ההתלהמות מתחלפת בתרבות של פרגון וכבוד. מקום שבו המרחב הציבורי נקי וכל אחד מקפיד לקחת את הזבל שלו הביתה ולא משאיר אותו בחופי הים, בנחלים ובמרחב הציבורי. מקום שבו את תרבות הצריכה הרצחנית מחליפה תחושה של שובע ומלאות פנימית. מקום שבו אנשים אינם זקוקים לצריכה חומרית חסרת מעצורים כדי לתת מענה מזויף וזמני לסיפוק הנפש.
הייתי שמח לראות אנשים שמחים ובריאים שעושים ספורט, נושמים אוויר נקי ומתרכזים במה שבמאמת חשוב: ביחסים שלהם עם עצמם ועם הקרובים להם, בין אם זה שכניהם, משפחתם, חבריהם, עמיתיהם לעבודה ועם הטבע.
כן, גם הטבע, אותו עולם שאנו חלק ממנו ותלויים בו ב-100 אחוז לקיומנו, אך הורסים אותו בהתמדה, בשיטתיות ובקוצר ראות מזעזע.
רק השבוע התפרסם דו"ח המצביע על כך שאנו, בני האדם, גרמנו להשמדתם של שני שלישים מבעלי החיים שעל פני כדור הארץ בתוך 50 שנים בלבד. קצב ההשמדה נמשך ללא האטה ואם לא נעצור עכשיו, אנו מסכנים את עתידנו.
אז לקראת ראש השנה החדשה בואו ניקח לעצמנו פרק זמן כדי לשאול, לתהות ולחשוב איך היינו רוצים שייראו חיינו שלאחר הקורונה? איך היינו רוצים לראות את בריאותנו ואת מערכות היחסים שלנו? מהם הדברים שבמאמת מביאים לנו ברכה, שמחה וסיפוק? האם זה טלפון חדש או חיבוק חם? האם זו ערימת בגדים שקנינו והכנסנו לארון מפוצץ שלא מוצאים בו דבר או מעשה טוב שעשינו למען אדם קרוב או רחוק? האם לא חשוב לנו לחיות בסביבה נקייה, המגינה על בעלי החיים שסביבנו, משמרת את השטחים הפתוחים ומטיבה עימם?
הימים הקרובים וחגי תשרי הם הזדמנות מצוינת לדמיין את העתיד הטוב שהיינו רוצים ולקבל החלטה שהשנה החדשה תהיה גם שנה שונה, ולטובה. בידינו הדבר.
גדעון בכר, פעיל איכות סביבה, מרצה לנושא שינויי אקלים ויו"ר עמותת תושבים משפיעים במודיעין הפועלת לשימור הטבע והגנת הסביבה
