הטרגדיה הנוראית הזו התרחשה ב-30 במאי 2020. עתי פרי, פעוט בן שנתיים, טבע למוות בבריכה פרטית בביתו בשכונת ברנדייס בחדרה. זה קרה כשעתי חמק מבית הוריו לחצר הבית ללא ידיעתם ונכנס לבריכה.
הוא התגלה על ידי סבתו. אביו שרון משה אותו מהמים. למרות פעולות החייאה מאסיביות שביצעו בו צוותי הצלה שהגיעו למקום וניסיונות נוספים להצילו בבית החולים הלל יפה מותו נקבע בתוך זמן קצר.
אבל כבד ירד על חדרה. התושבים עטפו את המשפחה בחום וניחומים. שנתיים וחצי לאחר הטרגדיה נכנס אור חדש למשפחת פרי. הוריו של עתי, שרון ונטשה פרי, חובקים תוספת חדשה: התינוקת שי-לי, בת השבועיים. בני המשפחה מספרים כי התמיכה והחיזוקים של תושבי העיר נתנו להם כוחות להמשיך למרות הכאב.
סביבה תומכת
"מרגע שילדתי היה מבול טלפונים מטורף, אנשים זרים עוצרים אותי ברחוב, ברמזור, במעבר חציה, בכל מקום ומברכים אותי", מספרת נטשה. "השבוע חציתי את הכביש ואישה אחת אמרה לי, 'טוב שאני רואה אותך, רציתי לברך אותך והנה ההזדמנות'.
"זה מחזק ומרגש וזה נותן לנו תחושה שלאנשים אכפת מה קורה עם האחר. לא כל אחד חייב לכאוב ביחד איתי. התגובות של האנשים לא ברורות מאליהן. זה ממש נותן לנו מוטיבציה להמשיך".
נטשה מספרת כי גם ההחלטה להיכנס להיריון, אחרי האסון התקבלה, בין היתר, בזכות הסביבה התומכת. "לא היינו שם לגמרי, אבל דחיפה ותמיכה של האנשים סייעה בהחלט", היא מסבירה. "היו לנו נפילות, לא מול הילדים, כי ממילא היה צורך להרים ולחזק אותם.
"אחד הבנים לא הלך בימי שישי לבית הספר במשך שנה שלמה. אני ושרון היינו איתו כדי לתמוך, לחזק ולהיות ביחד. חזקי מנת (יו"ר ארגון מתנדבי חדרה) שליווה אותנו לכל אורך הדרך קיבל ממני הרבה טלפונים בשעות קשות של 'מה אני עושה עכשיו' ו'מה אני עושה כאן', אבל אנחנו מתגברים ביחד וחזקים".
חייבים להמשיך בחיים
למשפחת פרי ארבעה ילדים: עתיר (14) דביר (12) עתי ז”ל (2) שהיה אמור היום להיות בן 4.5 והתינוקת בת השבועיים שי-לי.
"זו הייתה בעצם החלטה של הילדים, דחיפה אדירה שלהם", מספרים נטשה ושרון על ההחלטה להביא ילד נוסף. "אחרי השבעה והמוני המנחמים היינו די לבד בבית והילדים אמרו 'משעמם עכשיו בלי עתי, מה נעשה?', לא היה לנו מה לענות להם ובכלל עדיין לא היינו בקטע של עוד ילד, הכול היה מאוד טרי. ואז הבן הבכור שלנו אמר: 'אולי תעשו עוד ילד?' ואנחנו דילגנו מעל זה. לא חשבנו על זה אז.
5 צפייה בגלריה
נטשה ושרון פרי עם הבת שי-לי. "הורים כותבים לנו שבזכותנו הילדים שלהם ניצלו"
(צילום: שרון צור)
"בסמוך לכך שכן שלנו מבית הכנסת בשכונה אמר לנו: 'אתם חייבים להמשיך בחיים. תחשבו על עוד ילד'. זה בא בטוב, מדאגה ומאדם שאנחנו מאוד מעריכים. הדברים ביחד התחילו לחלחל, ובאמת כשעלינו לבית העלמין בפעם הבאה, נטשה כבר הייתה אצל רופאת הנשים שלה".
בבית היולדות הם נתקלו במיילדת של עתי. "שרון זיהה אותה", אומרת נטשה. "היא זכרה אותנו אבל לא קישרה אותנו למקרה, היא לא זכרה מאיפה היא מכירה אותנו וכשעליתי למחלקה היא פתאום רצה אחרי שהבינה.
"היא שאלה אותי: 'אפשר לחבק אותך?' זה היה עוד רגע מרגש, וככה בעצם כבר כולם ידעו במחלקה. לאחר הלידה קיבלנו מבול של טלפונים, שיחות, חיזוקים וברכות מכל הארץ".
תחושת שליחות
עתי ז"ל היה בן הזקונים האהוב של המשפחה. "הוא היה ילד שתמיד חייך והיה מותר לו הכול בגלל הקסם שלו. איבדנו מלאך", אמרה נטשה לאחר מותו. "הוא היה האושר של הבית, בן זקונים שנכנס ללב בצורה שקשה לתאר".
מאז המוות עסקו בני המשפחה בהנצחת זכרו בשלל פרויקטים וכן בניסיונות מרובים להעלאת המודעות להגברת הבטיחות בבריכות פרטיות. בשכונת ברנדייס שבה מתגוררת המשפחה נחנך "עץ מוצצים" לזכר עתי והשנה צפוי להתקיים בפעם השלישית קורס החייאה לזכרו של עתי בשיתוף פעולה עם "מתנדבי חדרה" ובהשתתפות נטשה.
מדי חודש, מקיימת העירייה קורסי החייאה במרכז ההוליסטי לזכר עתי, שבהם נטשה נושאת דברים: "אני פותחת את הקורס ומוציאה דמעות מכולם. זה לא קל לרוץ בין גנים ובין קורסים ולדבר על זה שוב, אבל אנחנו מרגישים שליחות לדבר על זה, להעלות מודעות כדי שזה לא יקרה לאף אחד יותר. כשאני מספרת על המקרה בגוף ראשון, זה אחרת ממרצה שאין לו נגיעה אישית, לכן זה חשוב".
במשפחה גם מנסים לקבע את תאריך פטירתו של עתי כיום המודעות העירוני לבטיחות בבריכות פרטיות בעיר. מידי שנה מקבלים מוסדות החינוך מכתב מארגון מתנדבי חדרה שמפציר בהם לשוחח על הנושא עם הילדים. חלק ממוסדות החינוך נענים ומשתפים פעולה עם היוזמה.
מתי הגעגוע לעתי ז"ל הכי חזק?
נטשה: "כל יום, כל הזמן. זה בא לי מאוד חזק בהדלקת נרות שבת וזה מאוד קשוח. בכל פעם שיש געגוע זה מאוד מציף אותי. אנחנו הולכים לבית העלמין. הכאב והחוסר גם איחדו אותנו מאוד. אנחנו יחידה אחת מלוכדת. זה לא שלפני כן היינו מפורקים או משהו, אבל היום הלכידות שלנו מטורפת.
"אנחנו מקפידים על זמן ביחד, לא מפספסים ארוחות, לא מדלגים אפילו על צהריים ועל כל זמן של ביחד, מתוך המחשבה שאף פעם אי אפשר לדעת מה עתיד לקרות. שי-לי הכניסה הרבה אור הביתה. הכאב הוא לנצח, הוא יומיומי, הוא לא נעלם ולא נשכח, יחד עם זה אנחנו חזקים ומותר גם להתפרק לפעמים".
נטשה מתפקדת כמדריכת מוגנות בבתי ספר יסודיים מטעם העירייה ושרון בעל עסק עצמאי להדברה ועובד בחברת אבטחה בחדרה. בכוונתם להמשיך ולהנציח את עתי בפרויקטים שונים, תוך כדי חיזוק התא המשפחתי שלהם.
"אחד הילדים אמר לי בעבר 'אמא, אני לא רוצה שיהיה לי בן. כי אני מפחד שיקרה לו מה שקרה לעתי', זה משפט שמשתק אותך. היינו צריכים להסביר לו ולהרגיע אותו. הסברנו לו שבגלל מה שקרה לנו אנחנו עובדים קשה להעלאת המודעות לבטיחות בבריכות.
"גם את הבריכה בה טבע עתי לא העפנו מיד, הילדים היו בה עוד פעם אחת כדי שלא תהיה להם טראומה ורק אחר כך העפנו אותה ועשיתי להם מנוי בבריכה ציבורית. גם היום אנחנו לא חושבים שבריכה זה משהו לא תקין, רק שצריך להיות עירני ועם תשומת לב מירבית".
אתם מאושרים?
"כן. אנחנו מאמינים שלא סתם קרה לנו המקרה המצער הזה ושזה משהו שהיינו צריכים לעבור. אנחנו לא יודעים עדיין לטובת מה בדיוק. אולי בשביל להעלות מודעות.
"הורים כותבים לנו שבזכותנו הילדים שלהם ניצלו. אם הצלנו מישהו אנחנו שמחים על כך מאוד. הבאנו עוד ילד לעולם, יש שמחה. יש נפילות גם לנו וגם לילדים, אבל יחד אנחנו חזקים ובטוחים שנתגבר על הכול".
"הם לוחמי החיים"
"משפחת פרי מרגשת אותי בטירוף ולא רק אותי, אלא את כל העיר", אומר חזקי מנת, יו"ר ארגון מתנדבי חדרה, שמסייע רבות למשפחה. "בתפקידי פגשתי לא מעט אנשים שחווים אסונות. רק פעם אחת פגשתי משפחה כל כך גיבורה שלא רק חשה שהיא צריכה להמשיך את החיים, אלא נלחמת על קדושת החיים - משפחת פרי.
"שרון ונטשה הם לוחמי החיים. מתוך כאב עצום, באומץ לב מטורף, הם באים ונלחמים על עוד קורסי החייאה. נטשה לא חייבת לבוא ולדבר בקורסים, אבל כל פעם מחדש אבל היא עושה זאת, למרות הקושי, כי היא יודעת שכשהיא תדבר יקשיבו לה ויפנימו. כשהיא שם, זה לשים על השולחן את מה שאנחנו מנסים לברוח ממנו. ובאמת, עד כה 10 תינוקות חיים בזכותם. וזה מרגש בטירוף.
קראו גם:
"בעקבות הצורך להעלות מודעות בחרנו ביחד את ה-31/5 כיום המודעות העירונית לבטיחות בבריכות פרטיות לזכרו של עתי. לפני התאריך הזה אני כותב מכתב לכל מוסדות החינוך ומצרף סרטון שמדמה טביעה שהכנו ומפציר בהם לעודד שיח עם הילדים בנושא.
"בכל שנה המכתב נרטב לפני שאני מקליד אותו, כי לא אני כותב אותו, אלא עתי. אחד החלומות של נטשה זה שיהיו קורסים לעזרה ראשונה לבני נוער וגם את זה נפתח בהמשך, לזכר עתי".
