כשהם יושבים בנינוחות בסלון ביתם ביישוב גמזו, קצת קשה לדמיין שאביטל ועמי ברעם, שמנהלים מזה עשור סדנאות "התקשרות" כתמיכה זוגית למגזר הדתי, היו פעם חילונים גמורים.
עמי (51) משקיף אל נוף השדות הירוקים של עמק איילון ונוגע מדי פעם בזקנו הארוך. אביטל (54), בשמלה שחורה ארוכה, יושבת על הספה לצידו. הספרייה הגדולה בחדר עמוסה במאות ספרי קודש ובכתבי דינים והלכות. למרות מורכבות הנושא שבו הם עוסקים - סיוע לזוגות שאחד מהם חזר בתשובה או בשאלה באמצע החיים - הם משרים סביבם שלווה וביטחון. אולי בגלל שגם הם היו שם - ויודעים שזה אפשרי.
תרקוד היא אמרה לי
בשנת 2020 היו בישראל 45 אלף משפחות החיות בפער זוגי שנובע מהתקרבות והתרחקות מהדת, כך על פי סקר חברת "מדגם". וזה קורה, כמו שאומרים, במשפחות הכי טובות: גברים דתיים שנשותיהם יצאו בשאלה, חילוניות שבעליהן חזרו בתשובה, זוגות צעירים בתחילת הדרך וזוגות ותיקים שהקרקע נשמטה מתחת לרגליהם באמצע החיים.
קראו גם:
התחושות נעות בין תסכול, בגידה ואיבוד שליטה, והזוגות שנקלעים למאבקי כוחות מנסים לתמרן בין המטבח, דיני הכשרות, הטהרה, שמירת השבת וגידול הילדים. התוצאה: היומיום הופך לרכבת הרים של פערים והתנגשויות.
ברעם מכיר את כל התחושות הללו היטב. הוא גדל בתל אביב כחילוני, שירת בשריון, ואחרי הצבא יצא לטיול במזרח הרחוק. "כשחזרתי, כנראה בהשפעת הדברים שחוויתי וראיתי, התחלתי להתחבר לעולם הרוחני ולקהילת חב"ד", הוא מספר. "כמובן שלא הפכתי מיד לאדם דתי. עברתי מסע עם עצמי ועם הסביבה".
אביטל, אף היא חילונית, גדלה בראשון לציון. היא טסה לארצות הברית, ואחרי שלמדה שם ריקוד, כוריאוגרפיה ומשחק, שבה לישראל. גם היא לא היתה קרובה מעולם לדת, אבל מודה שגדלה במשפחה שרוחניות הייתה חלק בלתי נפרד משגרת חייה. "הקפדנו על המסורת והחגים והוריי נהגו לעשות מדיטציות, מה שהיה מאוד נחמד בעיניי", היא מספרת.
בשנת 1997 עמי ואביטל הכירו באחת מסדנאות הריקוד שהעבירה. לאחר שלושה חודשי היכרות החליטו להינשא – בחתונה חילונית, כמובן.
איפה ומתי החל הטוויסט בעלילה?
אביטל: "שנה אחרי הנישואין עמי חזר בתשובה והפך לחב"דניק. באותו זמן נולדה בתנו הבכורה. גרנו אז בגבעתיים והפנו לזוג חריג בנוף המקומי: גרנו בשכונה חילונית ומסביבנו היו רק חילונים, שקצת התקשו לעכל את השילוב בין אישה חילונית לבעל דתי. קיבלנו תגובות מהרחוב, מהגן של הילדה. גם ההורים והאחיות שלי נכנסו ללחץ והציעו שאבקש מעמי לעכב את תהליך החזרה בתשובה שלו, שצבר תאוצה".
את אמא צעירה לתינוקת ופתאום בעלך עובר מהפך. איך מתמודדים?
"לא היה לי מודל להתנהלות עם הדבר הזה. התמודדתי עם מציאות חדשה ועם שינוי גדול שעבר על עמי. הכל השתנה אצלו והחיים שלנו התהפכו ברגע".
עמי: "במחשבה לאחור זה באמת היה תהליך קיצוני ומשבר גדול, כיוון שכל מה שרציתי זה לקיים אורח חיים דתי בבית, ואביטל נשארה חילונית. באופן טבעי היו הרבה מחלוקות, ויכוחים ונקודות חיכוך: בהתנהלות היומיום, מול הילדה, בקשר עם השכנים וההורים בגן, ביחסים. בכל דבר ובכל מקום".
אביטל: "הקצב שלו היה מהיר מאוד ואני חוויתי את הדת כשורת מגבלות. עמי חיפש החמרות והיה כל כולו בתהליך שלו, וזה היה שבר ענק מבחינתי. ראיתי אותו משתנה לי מול הפנים וזה היה מאוד לא נעים לעיכול. הוא לא היה מוכן להקל בשום דבר. הוא השתנה במראה, גידל זקן, חבש כיפה, הבילויים נפסקו, המגבלות התרחבו. הסתובבתי בתחושת מועקה שאין לי מה לחפש פה".
עמי: "יום אחד פגשתי בשכונה זוג נוסף שהתמודד עם חזרה בתשובה של אחד מהם, וזו היתה נקודת תפנית. פתאום הרגשנו שאנחנו לא לבד. התחלנו להבין שזה אפשרי, שכל אחד מבני הזוג יעשה צעדים למען האחר. אחרי חודשים מתישים של התמודדות קיבלנו קצת כוחות נפש".
שלב "ההזדמנות האחרונה"
נחושים לשמר את הזוגיות, השתלבו עמי ואביטל בטיפול זוגי עם משפחות נוספות. "חברנו לרבנית אסתר מייזליש, פסיכולוגית ומטפלת זוגית, שערכה איתנו מפגשים ממוקדים. זאת היתה אבן דרך לתחילת הריפוי האישי והזוגי שלנו, ובהדרגה גם הבלבול נעלם".
ההתקרבות של אביטל לדת היתה איטית וממושכת. מפגשים קבוצתיים עם זוגות שהתמודדו עם בעיות דומות סייעו לה בתהליך. "הבנתי שהדת היא לא הבעיה בזוגיות שלנו אלא גורמים אחרים, ושמדובר בסיטואציה שבה כל אחד יכול להישאר במקומו ולנהל את חייו בצורה שלא מאיימת על השני", אומרת אביטל. "המחשבה הזאת סייעה לנו להתקדם בתהליך כזוג מתפקד.
אחרי שעמי עבר כברת דרך בתהליך והפסיק להפעיל עליי לחצים מסוגים שונים, התחברתי יותר ויותר לדת ולאלוהים. זה לקח לי כמה שנים טובות, אבל זה קרה - בעיקר כי הבנו שאפשר, גם כשיש שוני בין בני הזוג, לנהל מרחבים משותפים בצורה אחראית. הרגשתי שיש כבוד והסמכה, ובעיקר שטוב ונוח לי עם זה. וזה הכי חשוב".
איך הגיבו המשפחות?
"ברגע שהמשפחות שלנו הבינו שאנחנו מתנהלים היטב כזוג ושומרים על קשר עם בני המשפחה המורחבת, כולם כיבדו את הצעד".
בשנת 2007 התמקמו עמי ואביטל ביישוב גמזו, ושם גידלו את ארבעת ילדיהם. שם גם נולד מבנה קבוע לסדנאות שהעבירו לזוגות במצבם. שניהם עברו הכשרות של גישור והנחיית קבוצות. "הזוגות נחשפים בקבוצה לאנשים שעוברים תהליך דומה וכולם משתפים זה את זה בתחושות וברגשות", אומר עמי. "כמובן שחלק מהזוגות מגיעים במצב ממש לא פשוט, חלקם עם תיקים ברבנות לפני גירושין, בשלב 'ההזדמנות האחרונה'".
ואיך הם יוצאים מהמלכוד?
אביטל: "קודם כל הם מגלים שהם לא לבד, שיש זוגות נוספים בסיטואציה דומה וכולם נפתחים בלב שלם. העצות הפרקטיות והידע שהם מקבלים בנושאים הלכתיים גורמים להם להבין שאפשר לחיות בהרמוניה תוך כדי התהליך, שעשוי להימשך שנים".
יש כאלה שנושרים בדרך?
"יש, בעיקר במקרים שבהם הפער לא נובע מהנושא הדתי, אלא ממשבר עמוק ומורכב יותר ביחסים בין בני הזוג".
השנים שבמהלכן מנהלים עמי ואביטל את עמותת "התקשרות" הביאו להקמת קהילה המורכבת מזוגות שעברו ועוברים את התהליך. "התהליך הופך אותנו למשפחה", אומרת אביטל, "בוגרי הסדנאות נפגשים, במיוחד בחגים ובחופשות, ושומרים על קשר. אנחנו גם רואים מגמה ברורה: התופעה מתרחבת, ומגיעה גם למגזר החרדי. יש יותר ויותר זוגות שזקוקים לעזרה, ואנחנו מקווים שנוכל להגיע גם לזוגות חרדים. כבר קיימנו פגישות עם רבנים בנושא".
בסדנאות שלהם מתברר שהכל יכול לקרות, וגם כשנדמה שאין סיכוי לגשר על הפער, אפשר להציל את הקן.
"רואים איך לאורך התהליך אנשים מתרככים ועושים מחוות שונות", הם מספרים, "כמו הבעל החוזר בתשובה שהתעקש לנסוע לאומן, ואשתו, למרות התנגדותה, הפתיעה אותו בזוג כרטיסים. או הגבר שהתנגד נחרצות לחזרה בתשובה של אשתו ואז קנה לה ספר הדרכה לחבישת כיסוי ראש. אלה רגעים שבהם מתגלה גדולת הנפש של האדם, הבעת האמון הזוגית, ההבנה וההכלה".
5 צפייה בגלריה
חגית ונועם בן אריה. "מצאנו איך להגיע לסוג של גמישות וזרימה, כשכל צד מקריב"
(צילום פרטי)
"הרגשתי כלוא בכלוב"
חגית (43) ונועם (47) בן אריה, הורים לארבעה, תושבי מרכז שפירא, יישוב קהילתי דתי, התחתנו לפני כ־20 שנה כזוג דתי. לפני כעשור נקלעו למשבר זוגי חמור: נועם החליט לצאת בשאלה.
"זה היה תהליך ארוך", נזכר נועם. "הוא התחיל בחיים 'בשני כובעים', כשאני חילוני בלב ודתי מבחוץ, והיתה תחושת מועקה לחיות חיים כפולים. כשהילדים גדלו הרגשתי חנק של ממש, כי הייתי צריך לקיים את מנהגי החג ולא ממש רציתי. הרגשתי שאני כלוא בכלוב. זה כמו כביש שפתאום נגמר לך, מסביב הרים וגבעות ואין לך מושג לאן ללכת".
המועקה, שהובילה לחרדות קשות, הניעה את בני הזוג להצטרף לסדנה. "מצאנו שם פתרון שמתאים לנו והצלחנו להביט על התמונה מלמעלה", אומר נועם. "הגענו לסוג של גמישות וזרימה, כשכל צד מקריב. גם היום אנחנו עדיין מתמודדים, אבל חיים מתוך רצון וחופש בחירה ולא מתוך הכרח. למשל, אני לומד עם הילדים משניות למרות שזה לא מדבר אליי והולך לבית הכנסת למרות שאני לא מתפלל, כדי שיחוו את החוויה וכי אני יודע שזה חשוב לחגית".
"הגענו לעמי ואביטל בשלב שנועם התקשה מאוד להתמודד עם התהליך הפנימי שלו, ולא מצאנו שום פתרון", אומרת חגית. "בטיפול חשפנו הכל בפני המשפחה והחברים והגענו לעמק השווה. אנחנו מכבדים זה את זו ולנועם יש את 'האיזור הפרטי' שלו. למשל, חדר שבו הוא יכול להביט בנייד בשבת, ובשאר חלקי הבית הוא מתנהג כמונו".
חגית ונועם מודים שכל מהפך זוגי ומשפחתי כזה כרוך בהתחלה בהלם, לבני הזוג וגם לסביבתם, "אבל היום כולם שלמים עם המצב וזה מה שחשוב. אנחנו משוחררים ממחשבות שתוקעות אותנו. רק ככה אפשר להמשיך הלאה".
6 טיפים לזוגיות דתית–חילונית
חזקו את הדיאלוג ולא את האידיאולוגיה: פתחו יכולת משותפת לדבר על צרכים שונים ומנוגדים. בנישואין אין אמת אחת.
תכננו מראש: דברו על תאריכים צפויים כמו שבת וחג ועל הצרכים הדתיים והחילוניים שבהם. הימנעו ממהלכים ספונטניים בתקופות אלה.
מלאו מצברים: כדי להימנע מעומס רגשי בשישי ובשבת מומלץ לקיים פעילות זוגית או משפחתית מהנה בימי חמישי, שתחזק אתכם לקראת שבת.
תתחשבו: בשולחן השבת רצוי להימנע מדברי תורה ארוכים או מניתוק רגשי מחלק מבני הבית. שבת היא הזדמנות להביא את שני העולמות אל השולחן ולשתף.
תדאגו לבריאות הנפש: הוציאו את הילדים מהמאבק ואל תכניסו את נושא החינוך שלהם לצד זה או אחר.
תתכוננו לעבוד: כדי שזה יצליח אתם צריכים להפשיל שרוולים, לעבוד ולפתח את המרחב הזוגי.
