הנה זה בא: ביום שלישי השבוע יתייצבו תושבי השרון במאות קלפיות ברחבי הערים השונות כדי להצביע בבחירות לרשות המקומית. למעט ברמת השרון, בכל ערי השרון כולל המועצה האזורית דרום השרון, ויישובי הסביבה (כוכב יאיר־צור יגאל ואלפי מנשה) מתמודדים ראשי ערים מכהנים שישנם מועמדים רבים שיבקשו לקבל אמון ולהחליפם.
2 צפייה בגלריה
ניר קריסטל, אבי יוסף, ענברג הוכברג וחיים ברוידא
(צילומים: אסף פרידמן, דבורה קורגנוף, גיא סידי)
בשל העובדה כי מדובר בראשי ערים מכהנים, חלקם מתמודדים לקדנציה שנייה (חיים ברוידא ורפי סער) וחלקם לקדנציה שלישית (משה פדלון). המשימה לנצח אותם בבחירות לא תהיה פשוטה כלל ועיקר. באופן מסורתי, ראשי ערים מכהנים נהנים מבסיס תמיכה רחב שצברו לעצמם במהלך כהונתם, והניסיון לנדנד את הכיסא שלהם, הוא קשה באופן טבעי. יחד עם זאת יש להדגיש, כי מבחינה סטטיסטית הסיכויים לנצח ראשי ערים שנמצאים בקדנציה הראשונה לבחירתם גדול יותר מאלו שכבר סיימו שתי קדנציות: "מניסיון העבר", אומר המומחה הפוליטי ד"ר רון רבינוביץ', "כדאי להיזהר ולקבוע מוסכמות סטטיסטיות על סמך מערכות בחירות מוניצפליות בעבר. ברוב המקרים יש לבחון כל עיר ועיר ואת המועמדים מטעמה, כל עיר וכל מועמד הם עולם ומלואו, ואני מציע לכולם לא להישען על ניסיונות עבר, תמיד להיות מוכנים להפתעות".
עם הזהירות הנדרשת, יהיה נכון לנתח לאו דווקא את סיכויי המועמדים בערים השונות, כמו את הרקע הפוליטי והמוניצפלי של כל התמודדות.
כמה ישפיע פסיפס הקהילות בעיר?
אחת התופעות המעניינות בפוליטיקה באזור השרון היא רעננה. הדיסוננס המובנה בין חיים ברוידא ראש המועצה, לבין חיים ברוידא ראש העיר, היא אחת האניגמות הגדולות בפוליטיקה לא רק המקומית, אלא גם הארצית. ברוב המקרים כשראש עיר באמצע קדנציה נאלץ להתמודד עם מועצה לעומתית לוחמת, המצב לא מבשר טובות. כך היה בטבריה לפני כחמש שנים, וכך קרה כעת עם ראש עיריית חיפה עינת קליש. המצב אצל ברוידא הפוך לגמרי.
קראו גם:
בעוד שהציבור הרענני די מפגין לו אהבה ואהדה גדולה, במועצה, לפחות עד לפני כארבעה חודשים, טרם פרוץ המלחמה, הוא נאלץ להתמודד עם קשיים כמעט בלתי עבירים, כשבפועל הוא לא הצליח להעביר תקציב בזמן לפחות שלוש פעמים, עקב המועצה הלעומתית.
רבות דובר על הדיסוננס הזה, וכעת הוא עומד למבחן אמת. מול ברוידא ניצבים שלושה מועמדים (ניר קריסטל, עו"ד אבי יוסף וענבר הוכברג) שינסו לרשת את כסאו. אבל גם הם היום יודעים, שמה שהם חשבו כמשימה די אפשרית, היא כיום לא פשוטה בכלל.
בניגוד לערי השרון הסובבים את רעננה, שפחות או יותר רובן "צבועות" כמעט אותו דבר במפה הפוליטית, הרי שברעננה המצב הפוך לגמרי. רעננה היא עיר של קהילות שונות ומגוונות. הרכב האוכלוסיה הדתית והמסורתית בה מגיע כמעט ל-40%, דבר שהוא חסר תקדים בשרון. שנית, רובה של רעננה היא איגוד של קהילות מחו"ל שקבעו את מושבן בעיר, חלקן די חדשות, וחלקן ותיקות מאוד. החל מהעולים מהארצות האנגלו-סכסיות, עבור דרך הקהילה הצרפתית העניפה וכלה בקהילות יוצאות דרום אמריקה: "רעננה היא עיר מוזאיקה", אומר ד"ר רבינוביץ', "פסיפס שלם של קהילות שאמורות ליצור תמונה שלמה של עיר וזה כמעט חסר תקדים בארץ. העיר היחידה שדומה לה בישראל היא ירושלים מבחינת הרכב האוכלוסיה, אבל בירושלים יש פי עשר ויותר תושבים מאשר ברעננה, ולכן לגודל הקהילה (ערבים, חרדים) יש משמעות. ברעננה, קהילות רבות שוות בגודלן".
בניסיון להיות ראש עיר של "הפסיפס" הזה נאלץ ברוידא הרבה פעמים לשמר את הסטטוס קוו, דבר שהכעיס רבים בקרב המחנה ליברלי-דמוקרטי, ולתייגו (שוב במסורת "התיוגים" לעיל) כשמרן. לזאת יש להוסיף, את צבר התושבים העצום שנוסף לרעננה בעשור האחרון עם התפתחות שכונת נווה זמר שברובה המכריע משתייכת לזרם הליברלי דמוקרטי, דבר שגרם לא פעם להצבעה מחאתית נגדו.
לא ניתן לזלזל בשני המועמדים שנגד ברוידא: קריסטל ויוסף. הראשון הוא ללא ספק חבר מועצה מאוד אהוב ופופולרי והוא זוכה, כך נראה, למרבית התמיכה ממתנגדיו של ברוידא. השני, צועד בדרכו ונחשב גם לפופולרי, אך ניתן לומר בזהירות כי רבים מתומכיו מגיעים לאו דווקא משנאת ברוידא אלא יותר מאהבת יוסף. כך או כך, כאמור, העובדה כי מול ברוידא עומדים שני מועמדים ולא אחד תקשה מאוד על הניסיון לנצח אותו.
