מתברר שבובות מלאכותיות דמויות אדם לא משמשות רק לתרגולים בהנשמות או טיפולים אחרים מצילי חיים. בבית האבות "עמל בשרון" ברעננה משתמש הצוות הטיפולי בבובותרפיה- טיפול בעזרת בובות ביוזמת תושבת כפר סבא, סיגל ציגלר, אחראית פרויקטים ומנהלת שירותי הפיזיותרפיה.
קראו גם >>
באמצעות הבובות ניתן להעצים את הרגשות האימהיים אצל הדיירים שחיים עם מחלת הדמנציה כאשר הבובות הן עם גודל וחזות של תינוק. בילדות ישנם ילדים רבים שנקשרים לבובות שלהם, מלטפים אותן, ואפילו משוחחים איתן, מתברר שהתחושה המקרבת והנעימה הזו לא נעלמת בגילאים מבוגרים, גם כשקשה לאותם דיירים לתקשר עם בני אדם רגילים. דיירת הנקשרת לבובה רואה אותה לעיתים כבת או כבן, כנכד או נכדה על כל המשתמע מכך ולכן לעיתים זהו הבסיס לקשר הכול כך עמוק שנוצר כלפי הבובה. הבובות נותנת מענה לבדידות, מספקות תחושת חיוניות ומעלות זיכרונות מהעבר.
אסתר (שם בדוי) היא דיירת ב"עמל בשרון" עם דמנציה מתקדמת. לאחרונה היא סובלת מאי שקט, ומחוסר תאבון. למרבה ההפתעה, דווקא הסקרנות והטיפול בבובה השייכת לדיירת אחרת גרם לשיפור במצבה והיא נעשתה רגועה ותקשורתית יותר. הצוות הרפואי שהבחין בכך דאג לה לבובה משלה.
מקרה נוסף שריגש אותנו מאוד יוכבד (שם בדוי) הינה דיירת שאינה מתקשרת וקולה לא נשמע. כאשר הצענו לה לטפל בבובה היא חיבקה אותה בחוזקה והחלה לשיר לה. צוות המחלקה היה המום במשך שנים לא שמע את קולה של הדיירת ולא ידע כי מסוגלת לדבר למרות כל הניסיונות לדרבנה לתקשר.
"מהניסיון שלנו ראינו שדיירים עם דמנציה מתחברים לבובות, כי הם מאמינים שמדובר בתינוק אמיתי". אומרת איאת יאסין, מרפאה בעיסוק האחראית על פרויקט הבובות, "בשעות הבוקר אני מגיעה עם בובה למחלקה לתשושי נפש וניגשת עמה לדיירת שמגיבה לה. חלק מהדיירים הלוקים בדמנציה רוצים לחבק ולנשק את הבובה. זה שונה למשל מדובי, כי הן מסתכלות על הבובה ברגישות ורואים בה תינוקת. הבובה גם מצליחה לעורר תקשורת בין הדיירות שמגלות את הרגשות האימהיות שלהן, שדבר שאינו שכיח אצל אנשים החיים עם מחלת הדמנציה", היא מוסיפה.
כעבור מספר ימים, לאחר שהמרפאים בעיסוק עוקבים אחרי החיבור ורואים שהדיירת מתחברת אל הבובה, הם נותנים לה בובה אישית לכל שעות היום ואפילו מאפשרים לה לישון איתה. הטיפול בבובות מלווה בהדרכה לשאר המטפלים והאחיות, כדי להנחות אותם להתייחס אל הבובות ברגישות, כאילו היו תינוקות אמתיים. הדיירות רגישות לבובות ויביעו דאגה ורוגז אם מטפל ייקח את הבובה מהרגל או בצורה לא נכונה. גם כשרוצים לקחת מהן את הבובה חשוב לנהוג ברגישות ולהסביר שלוקחים אותן לחדר אחר שבו יוכלו לנוח.
היו תגובות מיוחדות כלפי הבובות?
"הרבה פעמים הדיירות מכנות את הבובות בשמות שלהן או בשם של קרוב משפחה. בזמן האוכל אנחנו לוקחים מהן בעדינות את הבובות, כי לעיתים הן מביעות דאגה ומנסות להאכיל את הבובה באוכל שלהן. הבובות מעוררות אצל הדיירות תחושת אמהות", אומרת יאסין.
איך המשפחות של הדיירות מגיבות?
"תחילה חששנו מתגובת המשפחות שאולי יראו בשימוש בבובות כמעשה ילדותי ולא מכבד, אבל להפך. הם מאוד רוצים לראות את ההורים שלהם מביעים רגשות ולפעמים הם מעלים פתאום זיכרונות מהעבר. אנחנו רואים משפחות חדשות שמגיעות לבקר ומבקשות בובה, או שלפעמים אנחנו רואים שהם בעצמם קונים ומביאים בובה. הבובות והדאגה להן מעצימות את תחושת האחריות והחיוניות של הדיירות". מסכמת יאסין.
תושבת כפר סבא, סיגל ציגלר, אחראית פרויקטים ומנהלת שירותי הפיזיותרפיה בבית האבות "עמל בשרון" מוסיפה: "בתהליך ההזדקנות אנו חווים לא מעט אובדנים כמו אובדן תפקודי, אובדן של כישורי החשיבה והזיכרון, אובדן של קרובי משפחה, הבית ועוד. לצד כל האובדנים הללו הולכת ומתעצמת תחושת איבוד השליטה, באמצעות פרויקט בובותרפיה אנו מחזירים את תחושת השליטה לדייר. עכשיו הוא אחראי על אדם אחר, כך שמבחינתו זו לא רק בובה אלא עולם ומלואו.
