בוגרי מגמת ניו מדיה וקולנוע בתיכון אביב ברעננה הגיעו לשלב הגמר של "דוקצעיר", תחרות הסרטים התיעודיים שנוצרו על ידי תלמידי מגמות קולנוע בבתי הספר ברחבי הארץ, עם הסרט "הבמאי הראשון", המספר על אחד מבמאי הקולנוע והטלוויזיה המוכשרים, הפוריים והצנועים ביותר, שמואל אימברמן (85 וחצי) מהוד השרון, שיצר סרטים עלילתיים, דרמות וסדרות טלוויזיוניות, סרטי תעודה, סרטי תדמית ופרסומות.
קראו גם >>>
במאי בשחור לבן
בסרטם של ליעד מן, ירדן ניסן ושגיא גרוס נחשפים הצופים לעידן שבו הטלוויזיה עדיין שידרה בשחור-לבן, כשאימברמן היה מהראשונים בארץ שביים "קליפים" למיטב שירי הלהקות הצבאיות, ולהקת הנח"ל בפרט. לאימברמן היה חלק בהזנקת הקריירה של רבים מ"כוכבי" התקופה לשיאים חדשים כמו מירי אלוני ("בהיאחזות הנח"ל סיני"), טוביה צפיר ושולה חן ("אחד חולמני"), שלמה ארצי ("שוטי שוטי ספינתי"), דליק ווליניץ (כוכב הסרט "חמש חמש"), איקה זהר וענת וקסמן (כוכבי "לא שם זין") ולימור גולדשטיין ("מנת יתר"). חלק מהזמרים והשחקנים שלקחו חלק ביצירתו של אימברמן התראיינו בסרט בשילוב קטעי ארכיון מקליפים, סרטים, סדרות ופרסומות שביים (ראו מסגרת).
למעשה, הפקת הסרט על אימברמן כפרויקט גמר במגמה החלה לפני שלוש שנים על ידי תלמיד אחר, יובל בניאן, שלא הצליח לקדם אותו בגלל מגפת הקורונה. ליעד מן, אז תלמיד כיתה י"א, התבקש על ידי יובל לסייע בהפקה והשניים הספיקו לראיין רק את מירי אלוני וענת וקסמן. לאחר שבניאן החליט לפרוש מהסרט על אימברמן ולהקדיש את פרויקט הגמר שלו לנושא קל יותר להפקה, לקח ליעד מן את המושכות לידיו. "אמרתי לרכז המגמה עופר פנחסוב שאני חייב להמשיך את הסרט, שזה יהיה הפרויקט שלי לשנה הבאה", אומר מן, "היה לי חשוב להפיץ את סיפורו של אימברמן, שלא כולם מזהים אותו עם הסרטים, הסדרות והקליפים הרבים שעשה".
"לא ויתרתי"
מן רתם לעשייה את חבריו למגמה ירדן ניסן ושגיא גרוס. "מתחילת הדרך אמרו לי כולם שלא אצליח להרים את הסרט בגלל הקורונה, שלא אספיק לערוך אותו, שאוותר, אבל לא ויתרתי. השקעתי את החיים שלי בסרט הזה. עבדנו ימים ולילות כדי להשלים את העריכה. לא פעם ישנו על מזרנים בבית הספר. זו הייתה תקופה עמוסה במיוחד, שכללה גם בחינות בגרות, בחינות מיון לשליחות מטעם הסוכנות היהודית והדרכה בקורס בצופים".
במהלך הראיונות רתם מן את הניסיון שצבר בהפקת סרט אחר במסגרת הלימודים במגמה–על אסון נחל צפית. "הרגישות שהיה עלינו לגלות בעת השיחה עם אמו של צור אלפי, אחד מהרוגי האסון, סייעה לנו גם בקשר עם משפחתו של שמואל אימברמן על רקע מחלת הפרקינסון שלקה בה. ניסינו לראיין אותו אבל לבקשת המשפחה הוחלט לא לשלב את הריאיון בסרט".
רגע מרגש במיוחד זומן למן בעת שצילם בביתו של אימברמן פוסטרים של סרטים שביים והיו תלויים על הקירות. "פתאום הוא נכנס והתחיל לתת לי הוראות בימוי", נזכר מן, "ריגש אותי מאוד לראות אותו ממשיך לחיות את הבימוי למרות שכבר התקשה להתבטא. למרגלית אשתו ירדו דמעות. היה לה חשוב שעושים סרט על שמוליק. כשהסרט היה מוכן, כל בני המשפחה צפו בו והתרגשו מאוד".
"זה אכן ריגש אותנו מאד כי הסרט נעשה ברגישות רבה ובמקצועיות. אי אפשר להבחין שזהו סרט של תלמידי תיכון", אומרת בתו של שמואל, מפיקת הסרטים איילת אימברמן (50) מהוד השרון, "היה פשוט מדהים לראות באיזו עדינות ליעד הציג את השאלות. לא מפתיע שיצא סרט מפרגן ואוהב, מתוך הבנה שכבר לא יעשו על אבא שלי עוד סרטים ומתוך כוונה להשאיר משהו לדורות הבאים. אגב, יחסי ציבור מעולם לא עניינו את אבא שלי. הוא לא הסתובב עם אנשים ודאג לאייטמים. כל מה שעניין אותו זה רק לספר סיפורים, בדרך שהוא הכיר הכי טוב–הקולנוע. הטוטאליות שלו יכולה לשמש דוגמה להרבה מאוד יוצרים צעירים, וזה מה שלמדתי ממנו: להתמסר באופן מוחלט ליצירה שלך, ללכת עם האמת שלך, להשקיע את נשמתך.".
ציון 100
"לפני התחקיר לא ידעתי מה היקף היצירה של שמואל אימברמן ועד כמה הוא השפיע על הקולנוע הישראלי", אומר ניסן, אחד מיוצרי הסרט. "היה מעניין במיוחד לראות איך הראיונות וקטעי הארכיון מתחברים ומשתלבים בגרסה הסופית של הסרט". "במהלך הכנת הסרט נהניתי ללמוד על נושא הפקת הסרטים בארץ לפני הרבה שנים", מוסיף גרוס. "זו הייתה התנסות אמיתית בהפקה, בימוי, צילום ועריכה, ונהניתי במיוחד לראיין את האנשים", מסכם מן.
"זה 100% הסרט שלהם", מדגיש רכז המגמה עופר פנחסוב: "לא התערבתי ולא חסמתי רעיונות שלהם, רק כיוונתי אותם לעשות טוב יותר, ואכן, הסרט הוגש לבגרות וקיבל את הציון 100".
לדברי פנחסוב, מגמת הקולנוע בתיכון אביב נמנית כבר כמה שנים עם עשר המגמות הטובות בארץ מבחינת ציוני הבגרות, וסרטים שיצרו בוגריה מתקבלים לפסטיבלים וכבר זכו בפרסים.
גם הסרט "הבמאי הראשון" כבר זכה בפרס העריכה בפסטיבל "אור הזהב" לסרטי מגמות קולנוע באור יהודה. בשבוע הבא, כאמור, יתמודד על הפרס הראשון היוקרתי בדוקצעיר. בימים אלה עושה מן בשנת שירות מטעם הסוכנות היהודית בקהילת מטרווסט בניו ג'רזי, ולצערו, לא יוכל להיות נוכח בתחרות ואולי לקבל לידיו את הפרס המיוחל.
לשלב הגמר עלו שמונה מגמות קולנוע מתוך למעלה מ-400 הפועלות בבתי הספר ברחבי הארץ. "עלייה לגמר בפסטיבלי קולנוע זו מסורת בתיכון 'אביב' וסרטים שלנו כבר זכו בעבר במקומות הראשונים בדוקצעיר ובפסטיבלים בירושלים ובחיפה", אומרת מנהלת התיכון אורנה אהרון. "אני גאה בהישגיה המצוינים של המגמה, בזכות הצוות המשובח –רכזי המגמה עופר פנחסוב ומורן פנרסקי – וכמובן, בזכות התלמידים הנפלאים".
__________
מספרים על שמוליק
המפיק יאיר פרדלסקי, סרטי רול: "שמוליק הקים בקיבוץ דן אולפן קטן ורצה לעשת סרטים, אבל הבין שלא יוכל לממש את חלומו בקיבוץ. כשהגיע לתל אביב נפגשנו, והוא התחיל לשבת לנו על הראש כמו עלוקה. נכנעתי, והוא הפך לבמאי הבית שלנו".
טוביה צפיר (הקליפ "אחד חולמני"): "הוא הוא היה פרפקציוניסט, לא הסתפק בצילום פשוט, חיפש כל הזמן רעיונות למלא את השיר. הרעיונות שלו היו משוגעים. אמן אמיתי. בקליפים שלו יש ניצוצות של גאונות. הוא הקדים את זמנו בכמה שנים טובות, פרץ דרך וסחב את כל התעשייה קדימה".
דליק ווליניץ ("חמש-חמש"): "הוא הגיע לסט מוכן לכל משפט ולכל רפליקה, ידע בדיוק מה הוא הולך לעשות. הסצנות היו מסודרות, כל פריים היה מדויק. אבל בתוך המסגרת המדויקת הזו הוא ידע לתת חופש".
איקה זוהר ("לא שם זין"): "שמוליק הוא עוף נדיר במחוזותינו, שילוב בין נחלאי צבר מסונדל לבין במאי טלנובלות טורקי שאוהב לראות את הדמעה זולגת בקצה העין. הוא היה מעמיד סצנה, בסוף הטייק אומר קאט, מוריד את משקפי השמש שלו לקצה האף ומראה לי שהוא בוכה, כלומר: הטייק היה מצוין. אחרי 'לא שם זין' הפכנו להיות במידה מסוימת כמו אב ובנו".
לימור גולדשטיין ("מנת יתר"): "הוא ידע לתת לי את הספייס שאני צריכה אבל גם ידע להיות תובעני. לא ויתר לי עד שנתתי לו מיליון אחוז ממה שהוא היה צריך לסצנה. הוא היה גדול המפרגנים, ידע לתת לי תחושה שהוא מאמין בי באופן גורף ואבסולוטי, ואמר לי משפטים כמו: 'את שחקנית של טייק אחד'. זה אחד הדברים המרנינים ששחקנית יכולה לשמוע".
_________
פרס האקדמיה לקולנוע על מפעל חיים
ב-1971 ביים שמואל אימברמן את הסדרה הראשונה (12 פרקים) בטלוויזיה הישראלית "חדווה ושלומיק" על בני זוג שעזבו את הקיבוץ ועברו לעיר הגדולה. בהמשך הוא ביים סרטים מצליחים במגוון ז'אנרים "שתי דפיקות לב" (1972), "בוא נפוצץ מיליון" (1977), "חמש-חמש" (1980) ועוד רבים אחרים; "לא שם זין" ((1987) דרמה עם איקה זוהר, ענת וקסמן ושמואל וילוז'ני, שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר; "תל אביב לוס אנג'לס" (1988) ועוד דרמה "מנת יתר" (1993).
כמו כן ביים דרמות טלוויזיוניות כמו "פרקי אליק", ו"דנה לא רוקדת"; סדרות כמו "כסף קטלני", "מגירות הלב", "דום לב" ו"כנפיים", ודרמות תיעודיות כמו "פרשת שפירא", "מטולדו לירושלים", "שוק המציאות", "בקבוק במרתף" ו"בחזרה לאנטבה".
אימברמן גם הלחין את שיריהם של מיטב זמרי ישראל, ובהם את שירו של אריק איינשטיין ("הרחק בלילה"), השיר של שלישיית גשר הירקון ("ליל קרב"), ואת שירו של שלמה ארצי "אנחנו לא צריכים".
ב-2006 קיבל פרס הוקרה מיוחד מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ובמהלך הטקס אמר: "מעולם לא חלטרתי, לא התחנפתי ולא דרכתי על מישהו בשביל משהו. קצת מוקדם לי להחזיר את המפתחות. יש לי עוד חלומות להגשים".
ב-2013 הוציא אימברמן לאור את ספרו "מייקינג אוף". בראיונות שליוו את יציאת הספר, הוא חשף כי הוא מתמודד עם פרקינסון מאז 2005.
